סיפורי יזמות 4: סיפור אחרון - Easy Rescue - המיזם הנוכחי

(סיפור זה הוא המשך ישיר לפוסטים:

·          סיפורי יזמות 1- אני יזם. מה זה אומר

·          סיפורי יזמות 2 - סיפור ה CarSitter

·          סיפורי יזמות 3 – סיפור Xeonet- הפעם סטרטאפ אמיתי..

מי שלא קרא את הפוסטים הקודמים, מומלץ (אבל לא חייב) להתחיל מסיפורי יזמות 1. בסוף כל פוסט יש לינק לפוסט הבא. )

עוד בשלבי ההתקפלות מ Xeonet, במקביל למאמצים שהשקענו להציל את החברה, ישבתי עם ארז (שהיה סמנכ"ל מכירות אצלנו) והתחלנו להעלות רעיונות למיזם הבא. המוח הקודח לא נח לרגע. 

עברנו על רשימת הרעיונות, לא באמת היה לנו כוח להתחיל מחדש. אבל, החלטנו שנמשיך לעבוד על זה. ניפגש פעם בשבועיים שלושה ונעלה רעיונות. ואלה כמובן עלו.

אחד הרעיונות הראשונים היה בתחום של חומרים פיאזו- אלקטריים. אלו חומרים שמשנים את נפחם במעבר של זרם חשמלי דרכם ולהפך, כלומר, כשלוחצים אותם, הם מייצרים זרם חשמלי. למדנו מעט על החומרים, אבל לא היה מספיק חומר על הנושא. חבר נוסף שלנו, "מ", שהוא דוקטור לביוכימיה, נשלח לארה"ב למעבדה באחת האוניברסיטאות שהיו המובילים בעולם בפיתוח החומרים הללו. הוא נפגש שם עם מספר חוקרים והבין את הפוטנציאל של החומרים, אבל, הוא הבין גם שהחומרים הללו נמצאים בשלב מוקדם מדי של המחקר ולכן, לא כדאי עדיין להיכנס לתחום. לפחות לא בתור חברת סטרט-אפ.

המשכנו לחשוב. עלה רעיון בתחום של מערכת מידע לסיוע ללימודים של ילדים על לקויות למידה, ששם גייסנו לעזרתנו מורה בכירה ללקויי למידה והתחלנו לאפיין את המערכת אך נאלצנו לעצור עקב מחלה קשה שתקפה את אותה מורה.

במקביל התחלנו לעסוק בפיתוח מערכת לסיוע באכיפה של עבירות תנועה. כאן התקדמנו יותר. גייסנו את משה האחד והיחיד, (אותו אחד מ Xeonet בפוסט הקודם) ויחד איתו בנינו דמו למערכת, היינו בפגישות במשטרת התנועה, אצל משקיעים וכו' ואז..... ארז, שותפי לרעיונאות וליזמות קיבל הצעה שאי אפשר לעמוד בה ועזב את הארץ לתפקיד ניהולי בכיר בניכר...

כפי שאתם כבר מבינים, אחת הבעיות המרכזיות שלי היא "עודף" רעיונות. על שני המיזמים האחרונים כאן, אני לא מפרט יותר מדי מכיוון והמיזמים רק מוקפאים. הם מחכים לרגע המתאים, לשילוב התנאים שיגרמו לי לקחת אותם הלאה..

להזכירכם, במקביל לכל היזמויות הללו עבדתי במשרה מלאה בתפקידים בכירים ותובעניים. כל ההתעסקות הייתה על חשבון זמני הפרטי, בשעות הערב, סופי שבוע וחופשות מיוחדות.

במקום העבודה הקודם שלי פגשתי את דידי, איש מוכשר. שהפך להיות חבר טוב. במשך שנים ניסיתי "למשוך" אותו ליזמות איתי. שיתפתי אותו ברעיונות שלי, ועל כל רעיון היה לו מה להגיד... עד שסיפרתי לו על האלונקל.

הרעיון של האלונקל צץ במוחי 10 שנים קודם. עבדתי במשך מספר שנים כמורה לביולוגיה ומחנך בתיכון ובחטיבה. אחת ההנאות שלי מהעבודה הייתה היציאה לטיולים. השתדלתי להתנדב לכל טיול שיצא מבית הספר. באחד הטיולים ברמת הגולן, בהיותנו בתוך ערוץ של נחל, נערה מעדה ונקעה את הקרסול. היא כמובן קיבלה טיפול מחובש, אבל, היינו צריכים להביא אותה עד האוטובוס, מרחק של 3-4 ק"מ. נקע זה סוג של פציעה שמצד אחד מקשה על התפקוד ומצד שני לא מצדיקה הזעקת סיוע יקר. אלונקה לא נמצאת בשטח אלא רק באוטובוס. נאלצנו לסחוב את הנערה ששקלה בסביבות 50-60 קג' על הגב בסחיבת פצוע. תאמינו לי, זה לא קל. אני שברתי את הגב שלי ואותה נערה פשוט סבלה...

הרעיון קפץ לי לראש כשחזרתי הביתה. מה אם היה איזה שהוא מנשא, שאפשר להושיב עליו את הפצוע ולתלות את המנשא על כתפיים של שני אנשים... ראיתי את זה בדמיוני אבל חוץ מלרשום את הרעיון ברשימה הארוכה לא עשיתי עם זה כלום... עד שהצלחתי להלהיב את דידי על הנושא. לדידי יש רקע רפואי מהצבא והנושא הצליח לדגדג אותו. בהתחלה הוא היה סקפטי, אבל לאט לאט עם התקדמות הפיתוח, האמונה והביטחון בפיתרון שהצענו הלכו וגברו.

המוצר היה חייב להיות עשוי מטקסטיל בלבד כדי שניתן יהיה לקפל אותו לגודל מינימלי ומשקלו יהיה זניח כדי שקל יהיה לסחוב אותו כחלק מערכת חובש. שמנו לנו למטרה שגודלו במצב מקופל יהיה כגודל פומלה ומשקלו יהיה פחות מקילוגרם.

את הדגם הראשון בנינו לבד. אני שימשתי כדוגמן ודידי חיבר רצועות ברזנט עם סיכות תפירה. בנינו את המבנה השלם בצורה הזו כפי שהיה לנו בראש. אחר כך לקחנו את זה לתופר ברזנטים וביקשנו לתפור X וריבוע בכל הצטלבות של רצועות. זה היה האב טיפוס הראשון. והוא עבד. כבר מהפעם הראשונה הצלחנו לסחוב איתו...

בשלב הזה הרגשנו שאנחנו חייבים משוב מהשוק. מה אם כל הקונספט הזה לא באמת נדרש? כדי להגן על הרעיון, החלטנו להתחיל תהליך של רישום פטנט. כמובן שבתחילה עשינו חיפוש פטנטים עצמי דרך האינטרנט, רק כדי לראות שאנחנו לא דורכים למישהו על הזנב. אבל בשלב הזה, כבר צריך לעשות עבודה רצינית. פנינו למשרד עורכי הפטנטים פאולינה בן עמי ברחובות ויחד איתם ביצענו חיפוש פטנטים רציני והתחלנו בתהליך רישום הפטנט. בהתחלה בארץ ובהמשך בעולם.

רישום הפטנט נסך בנו ביטחון להתחיל בזהירות להיחשף לשוק. פנינו לשלושה- ארבעה גורמים בענף (יצרנים, משווקים) שעובדים בארץ ובחו"ל (כמובן שהחתמנו אותם על NDA ). רצינו שני דברים: קודם כל לשמוע את דעתם ושנית לבדוק אפשרות לשיתוף פעולה, החל מיצור משותף, שיווק אפילו השקעה להמשך פיתוח. הייתה התלהבות גדולה מהקונספט אצל כולם, אבל המסר שקיבלנו מכולם היה – חבר'ה, תחזרו לשולחן השרטוט ותבואו אלינו שוב כשיהיה לכם מוצר.

יש פער גדול בין אב טיפוס למוצר. המרחק נובע מתכנון הנדסת אנוש, חישובי חוזק, איכות חומרים, תקנים ועוד אלף דברים אחרים.

הפנמנו את המסר ובשלב הזה גייסנו לעזרתנו מעצבת מוצר מוכשרת – תמר ניקס. תמר התמחתה בעיצוב מוצרים שעיקרם טקסטיל, וראינו את זה מייד. כבר הדגם הראשון שהיא יצרה עבורנו גרם לתגובות של "וואוו" אצל כל מי שראה אותו...

אבל, החל מהשלב הזה ההוצאות שלנו התחילו לגדול. עיצוב מוצר, תפירה של דגמים, חומרים וכו.. עד עכשיו מימנו את הפרויקט מכיסנו הפרטי. עכשיו היינו צריכים כסף גדול יותר. ניסינו את המדען הראשי ולא כל כך הצליח. פנינו לפרויקט של דמרקר שנקרא Easy-Start, עברנו את הועדה הראשונה שלו, והגענו יחד עם עוד 3 פרויקטים לגמר. כמובן שגם הפעם לא זכינו... למרות ההתלהבות מהמוצר.

אבל מכל רע צומח משהו טוב. דמרקר פרסמו עלינו כתבה קצרה כמועמדים ל Easy Start, ורצה המזל ואת הכתבה קרא אחד המובילים את ההצטיידות במוצרים חדשים בפיקוד העורף. בדרך לא דרך הוא הגיע אלי וביקש לראות את המוצר. הדגמנו את המוצר בפיקוד העורף, והייתה התלהבות רבתי מהיכולות פינוי של אנשים דרך חדרי מדרגות צרים. עשינו מבחן מול מוצרים אחרים והגענו לתוצאות מצוינות. פיקוד העורף החליט לקנות מאיתנו ולהצטייד באלונקל.

ארבע שנים אחרי שעזב את הארץ, חזר ארז חברי הטוב מחו"ל. במסגרת פגישת איחוד מחדש שעשינו באחד הערבים, הראיתי לו כמה פרויקטים שהייתי עסוק בהם ובניהם את האלונקל. ארז מצידו סיפר לי על קבוצת משקיעים שהוא מארגן. לאחר מספר ימים ארז התקשר אלי והציע לי לבוא ולהציג לקבוצת המשקיעים את האלונקל. אולי הם ירצו להשקיע בי...

השאר זה כבר היסטוריה. ארז וחבריו השקיעו בנו מספר מאות אלפי שקלים. הקמנו חברה שנקראת Easy Rescue ששמה לה למטרה להוביל בפיתוח ושיווק של אמצעי פינוי וחילוץ. החברה מעסיקה עובדים היום ומוכרת ברחבי העולם באמצעות משווקים. המוצר הראשון שלנו, האלונקל נקרא מעתה Buddy, יש לו כרגע 3 גרסאות: צבאי, אזרחי ועמיד לאש. בתהליך הפיתוח נמצאים מוצרים נוספים.

אני שהחלטתי בשלב זה לא לעבוד בחברה, אלא רק לתמוך בה מבחוץ, ממשיך אל היזמות הבאה...