הבוקר השתעשתי בלמצוא סיומת למשפט "תמיד חלמתי להיות ..." ויצא לי "תמיד חלמתי להיות פוליאנה", וזה נכון. הדבר מפליא כי אני לא חובבת במיוחד חשיבה חיובית כפי שהיא מוצעת בספרי העזרה העצמית. אז בהמשך, תוך כדי הטיול עם הכלבה, חשבתי על ההבדל בין אלו. בחשיבה חיובית כפי שמציגים אותה בספרי העזרה העצמית ובכל מיני מקומות דומים נקודת המוצא היא שצריך ואפשר לשלוט במחשבות. הרעיון של שליטה במחשבות מעורר אצלי מיד אסוציציה של מדינת משטרה כפייתית. לעומת זאת, אצל פוליאנה תמיד היתה לי הרגשה שמדובר במשחק שהעקרון שלו הוא לנסות לראות אם אפשר להסתכל על הדברים גם באופן אחר. גם אם שתי הגישות האלו מובילות בסופו של דבר לאותה חשיבה חיובית, בראשונה יש תחושה של כליאה ובשנייה של חופש. לכן, הראשונה גורמת לי לדכדוך ואילו השנייה לשעשוע. לי אישית לא כל כך משנה אם פוליאנה תהיה עקבית במשחק ותהפוך תמיד את החשיבה השלילית לחיובית או שלפעמים ברגע של משובה היא תעשה בדיוק ההיפך. מה שחשוב לי הוא לאפשר את הקפיצה הקלילה בין עמדות שונות.* *היטיב לתאר את הקפיצה הקלילה הזו איטאלו קאלווינו בספר SIX MEMOS FOR THE NEXT MILLENNIUM (שעד כמה שידוע לי לא תורגם לעברית, אבל אשמח למידע חדש). אולי פעם תנוח עליי הרוח ואכתוב על זה משהו. |