אל עצמי
פוסטים פופולאריים
-
להיות דני דין
4/7/10 | 429 צפיות
-
הדרך אל האושר
17/6/10 | 493 צפיות
-
מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
20/6/10 | 610 צפיות
-
להציע חברות
16/6/10 | 497 צפיות
-
מתחילים מחדש
15/6/10 | 427 צפיות
פוסטים אחרונים
- להיות דני דין 4/7/10
- מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? 20/6/10
- הדרך אל האושר 17/6/10
- להציע חברות 16/6/10
- מתחילים מחדש 15/6/10
להציע חברות
| כשהיינו קטנים זבי חוטם ושרוטי ברכיים, התאהבנו במלך/מלכת הכיתה. נשאנו אליהם עיניים כלות וקיווינו לטיפת יחס חם. טוב, לא משנה אם הוא/היא היו מלכי הכיתה או סתם נחמדים לעין – העניין הוא שרצינו בחברתם. לפעמים התחנפנו, לפעמים סחבנו על כתפנו הדקות את ילקוטיהם הכבדים, ולפעמים זה היה להיפך. הם אלה שרצו את חברתנו, התקרבו, ניגשו בחשש מסוים, קיוו לקבל חיוך או הזמנה למשחק. לגשש, לנסות, להעיז, ואולי אף להצליח. מים רבים מילאו את הנהר מאז, וכל זכר לפשטות הילדותית עברה מזמן עם השנים. גדלנו, התבגרנו. משחקים? חיוכים?לא ולא!אינטרס. זה הדבר העיקרי שמלווה כל התחלה, בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת. קחו למשל את האתרים החברתיים למיניהם. אין אפילו קמצוץ של ניסיון להכיר. קודם כל "מציעים חברות". על איזה בסיס? דיברנו? הכרנו? תהינו זה על קנקנו של זה? יוק! פנו אלי כמה וכמה גולשים וביקשו להוסיף אותי כחברה שלהם, או להוסיף את עצמם כחברים שלי, איך שתרצו להסתכל על זה. ואני, באמת שלא כתבתי משהו מיוחד על עצמי, ואף לא ניסיתי למשוך את העין. ובכל זאת. הצעות חברות. שלא תבינו לא נכון – אין לי דבר נגד חברים חדשים, אבל יש דרך לעשות זאת. לכתוב, לספר על עצמך, לשאול שאלות, אתם יודעים. אולי זאת רק אני, ואולי אני קצת old fashion, אבל כשאני מקבלת הצעה לחברות מבלי שהיתה אינטראקציה מינימלית, אני עושה אחורה פנה ופשוט הולכת משם. ואתם? |
תגובות אחרונות
-
ainmilvado
בתגובה על להיות דני דין
-
עמיר שבתאי
בתגובה על להציע חברות
-
דני ר.
בתגובה על מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
-
אספרסו XLx
בתגובה על הדרך אל האושר
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עמיר,
ברור שבסופו של דבר, כל מטרת הרשתות החברתיות היא "לחבר" בין אנשים.
וזה כשלעצמו בסדר גמור.
הבעיה שלי (ואני מדגישה - שלי), שגם אם הפכתי להיות "חברה" של מישהו/מישהי, הם מיד מקבלים לגיטימציה להציק ולהציף במיילים ו/או בהזמנות לשיחה. גם כשהם מקבלים דחיה - כי מה לעשות, אנחנו גם אנשים עובדים ולא תמיד פנויים - הם לא מרפים.
מעבר לכך, אני חושבת שאחד אמור לתהות איכשהו על קנקנו של האחר ולא לקבל אותו מובן מאליו.
כל מילה בסלע.
אבל, זו כ-ל המטרה של רשתות חברתיות, לא?! לפתוח אפשרויות לעולמות היכרות וירטואליים. עם או בלי אינטרסים.