0

24 תגובות   יום רביעי, 16/6/10, 15:05

אתה יושב מולי, שעת ערב נעימה , אחרי השקיעה ולפני החושך.

פניך יפים מהורהרים, את העיניים אנחנו לא רואים, עשן מיתמר ביניינו

עושה עימנו חסד של מסך, שלא נראה את האמת.

כאילו נינוחים, הבגרות והזמן עשו אותנו מנוסים בשכאלה.

שנינו יודעים שככה זה אף פעם לא עובד.

אנחנו שותקים , המחשבות שלנו מדברות.

אנחנו ממתינים לשמוע את המסקנות,

הקפה התקרר , הסיגריה נגמרה ,המחשבות פרשו למנוחה.

עכשיו תורו של הגוף להגיד את המילה האחרונה.

 

דרג את התוכן: