"תיזהר! לא יקרה שום דבר אם נאחר." מה?! הוא שאל "אתה עושה את זה בכוונה? אדום, אדום, אתה לא רואה? " מה?! שאל שוב בפנים של סוס!" למה תמיד אתה מוכרח לעקוף את כולם. אם הוא היה עוצר עכשיו, היינו נכנסים בו" אמרה.
אני מבטיח לכם שהוא לא ידע על מה היא מדברת וחשב שהנה היא נכנסת שוב לאותו מוד רגזני, שאף גבר לא מבין על מה ולמה, סה"כ עד כאן הנסיעה הייתה דיי נעימה.
"טוב " אמר "אבל תפסיקי לנזוף בי כמו ילד קטן" "איך אני יכולה לשתוק" אמרה. "אתה רוצה למות? בסדר גמור, רק תוריד אותי קודם". הוא התחיל לצחוק,"זה לא מצחיק." אמרה ואז הוסיפה את המשפט הזה ששינה את כל הערב לחלוטין :"אנחנו צריכים לדבר".
מכיוון שלא יכולתי לענות במקום הדביל, חשבתי על כל התשובות שהייתי אומר לה, במקום לזרוק את העצות שלי לרוח, הנה קחו את זה, לכל משפט שלה, התגובה שלי(או כפי שהייתי רוצה להגיב) ואם תהיינה בעיות, ותהיינה תאמינו לי-תגידו שפפסי שלח אתכם, יהיה בסדר.
אם היא אומרת:"הילדים הם גם שלך" – (ת) נכון הם שלי כמו כל האחרים שיש לי מנשים אחרות , אז את מבינה למה אני עייף?!
"אני מלאך, מישהי אחרת הייתה מעיפה אותך" –את לא בן אדם זה בטוח.
"לך לאמא שלך, רק היא יכולה לסבול אותך." –מאז שהתחתנתי איתך, היא עברה דירה ולא עידכנה כתובת.
"אם לא שמת לב, אתה מתחיל לגדל כרס. "- אני מתחיל, את כבר באמצע שלך.
"לך מכאן, ואל תחזור אף פעם." אני הולך רק תני לי את כרטיס האשראי, גם את השני אה.. את המפתחות לרכב ואת הארנק.
"תגיד תודה שיש לך אותי." – למי? לאלוהים שהיה משועמם באותו רגע?
"אני? רוצה אותך? אל תשלה את עצמך. "- אז את מי את רוצה? את מי? את השכן התימני שלנו, זה שמוריד את הזבל עם תחתונים וגופיית סבא?
"בדרך החוצה, אל תשכח לקחת איתך את הזבל." – אז אני מבין שאת באה.
"זה לא מה שאתה חושב". – בטוח, אם היית יודעת מה אני חושב היינו מאושרים.
"הוא היה כזה מסכן, אז ריחמתי עליו." –כמו שאת מרחמת עליי?
"רציתי שתקנא." –אני מקנא , מקנא , מקנא בטל שנמצא כרגע בניו יורק, לבד, בלי האישה והילדים.
אתה יודע שאני לא מסוגלת לשקר". –נכון, גם חברות שלך לא יודעות , כי באמת ב"גיל 27 "אי אפשר לשקר !
"בוא פשוט נישכח מזה." – את מה?!
" תגיד אתה חי בסרט?"אם החיים הם סרט אז אני מנסה לפחות לחיות כמו כוכב. |