0

דרושה נדושות עכשו

3 תגובות   יום רביעי, 16/6/10, 19:27

 

אני מת לכתוב משהו יפה .עדין וגם מסעיר. הייתי רוצה שדמעות יקוו לקוראים בזווית העין.

אני מבקש גם שהשכל ישתתף בחגיגה ויתפעל מההיגיון הקשה להשגה.ועם היותו לא קליט,אפשר להעריך אותו-בלי לגעת.כפי שצופים על מטפס הרים. נקודה  בלבן בפסגת  האוורסט. להיות במקום שרק מעטים  וגדולים עומדים בו.בא לי על ים ,ציור ילדים,על כוכבים,נשיקה ראשונה.השיניים מתנגשות והלשון מבולבלת.דברים נדושים. עלה ירוק שנשלח לרצפה והתייבש. עכשיו הוא,מעוות ושחור, נגרר ברשלנות כגופת מהגר ממחסן שרוף. מי זה שואל השוטר.למי איכפת.אולי הוא יחסר למישהו ?הוא מקיא ומיד מכסה אותו בפלסטיק..מה עם אלה שמסבים ראש אל הקיר, טרם שינה, בהיותו ,זה הטיח וניחוחו,הכי קרוב להם בעולם.ואחרי שעה,  ששנתם נודדת, בכל מנח של עיניהם הם לא רואים מנוחה.דשא,רעפים , והגבר במכנסי ספורט קצרים משקה את שיח הוורדים בגן,מטפחו בחום,  במים צלולים. בצינור שקוף,אמר למוכר.ובנו הכחול ממכות ,תמה איך האדים צווארו של אביו כשקפץ עליו.בגלל פרח?אני רואה אישה מכופפת את ראשה באחת ועדר תלתליה גולש מטה ובהרימה את הראש נופלות מעט כבשים  תועות ,כקפיצי מיטה הן נוחתות ברוך,על השטיח.היא מביאה יעה או שואב אבק ומוחקת את המציאות.מה נשמע ?ויש לה כוח לשחק ולחייך.הילד עוקב אחרי הילוך נחוש  של נמלה ומה הצהוב הזה שהיא סוחבת על הגב.פרצופו סר מרוע  והוא שולח יד ומרים את הנמלה קרוב לעינייו השחורות  ולוחץ כדי להבין איך פועלת הנמלה  והיא חיה עוד לרגע קט,ואז  נושרת בין אצבעותיו הקטנות,חתיכות חתיכות ידיים ורגליים  כנוסעת מטוס שנעלם מהמכ"ם.מפה לבנה.חלות מתוקות זהובות ולהבה נושמת בקושי.התחזית- שימחה וששון כי יום קודש. שרים בקול רם,מדי פעם מתגבר הצליל המונוטוני -אדוני הוא האלוהים. והנרות כלים.הגליל הארוך, המוצק, קורס אל חור שחור בתוכו ושלולית לבנה  דביקה מתפזרת על כותרת הפמוט.כמה ניקיתי אותם.התמונה על הקיר עקומה אומרת הדודה.האישה,אחותה, אוחזת בידה בחוזקה מתחת לשולחן.יש די מתח בבית הזה גם בלעדייך.אני רוצה למצוא מילים על משמעות.שיש טעם ויש סדר ומישהו רואה והוא ידאג לנו.נמאס לו לקום בבוקר ולחזור למיטה.להתחבא מתחת לשמיכה.גם זה עונש.כמה שנים יכולים לביים את היומיום שיהיה שווה את הטורח .אני צוחק לבסוף כי הראי מצחיק אותי עם כל הפעולות האלה של צחצוח שיניים ויריקה וסגירת השפופרת והברז.ומעבר מהיר של מטלית על הכיור הבוהק ומבט אחרון במראה ואני עדיין שם רציני לגמרי. האור. חבל על הכסף.חושך בהיר.והוא ניגש למיטה ,מרים תריס, שהעולם יהיה איתו בלילה.ליתר ביטחון פותח טלוויזיה,מנמיך את הקול ,מפנה את הגב למסך ושומע את החיים עוברים לידו בשקט ורואה את הצללים על הקיר רוקדים ונעלמים.אני רוצה לחלום חלום שיגרתי.אני הולך עם בגדי חג בשדה רחב ידיים ואוסף פרחים .אגודות של צבעים. כולם חוץ מהאדום.

 

דרג את התוכן: