חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2504 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2789 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
אושר "פול"י ואושר "ג'ון"י
לאחרונה אני משלים כל מיני סרטים שלא יצא לי לראות בשעתו בשל טרדות החיים .
אחד מהם הוא ואנילה סקאיי (שכנראה אני היחיד כאן שלא ראה אותו עד עתה ) עם טום קרוז, קורט ראסל, פנלופי קרוז וקאמרון דיאז. (עדיין לא החלטתי למי מהן היה שם משחק סקסי יותר, נראה לי לדיאז).
יצוין שהסרט נצפה ביום חול, דהיינו לפני תחילת המונדיאל.
לא נכנס לסרט והמשחק של טומי בו, נתפסתי שם ל-3 דברים שדיברו אלי :
הראשון , שיחזור העטיפה המיוחדת והמוכרת לאלבום של דילן.
השני, המושג "מעכב עינוגים" pleasure delayer , שנאמר שם על ידי קרוז והזכיר לי כיוון דומה שנחרת אצלי (אולי משום הזדהותי האישית איתו) , מהסרט "לא שם זיין" על פי דן בן אמוץ. שם אומר השחקן הראשי (איקה זוהר) בהסבירו (נדמה לי לעצמו, או לצופים) למה הוא השהה את קיום יחסי המין עם זאת שפגש ואהב (ענת וקסמן הצעירה). לדבריו, עוד בהיותו ילד, הוא תמיד השאיר את הסוכרייה שהוא הכי אהב, לסוף.
משהו דומה עובר שם על טום קרוז ביחס לפנולופי.
בשני המקרים, כזכור לי, הסוכרייה לא הגיעה לבסוף.
השלישי, עליו ארחיב קצת, מתייחס לדברים שאומר הפסיכולוג בסרט (קורט ראסל, אותו אני אוהב כשחקן) לטום. הוא מספר לו , נדמה לי בהקשר לאיזו 'הרמת ידיים' שנשמעת מפי קרוז, כי גם הוא עבר תהליכים לא קלים שבסיומם חייו השתנו לטובה. הוא מאושר כעת, נשוי עם שתי בנות, וכדו'.
ואז אומר ראסל את המשפט " שנים רבות הייתי הביטל ג'ון, עכשיו אני הביטל פול".
חשבתי על כך, האם הייתי רוצה להיות "הביטל פול" ? עם כל החמימות שנשמע כי נושבת מכך. אני מניח שאיכשהו נולדתי ואשאר "ג'ון" .
גם כשהייתי נשוי, לכאורה באושר, עם ילדים , משפחה וכדו', או כשהייתי בזוגיות טובה, תמיד קונן בי ה"ג'ון" הזה . סוג של לבד בתוך הביחד, כפי שגם בא לידי ביטוי בשירים מסוימים של לנון (יומרני מצידי?).
כנראה שהוא עצמו נולד לסוג של טרגדיה יוונית, בה הסוף, הלא טוב, ידוע מראש. כבר בשיריו, במהלך התקופה, ניכרו זעקותיו לעזרה, אהבה, חום, ביטוי לחסכיו בתחומים שונים ,ערגה להתכרבל במשהו רך ומגן ועוד. סוג של התייסרות וחיפוש אינסופי .
אמנם בנאלי וניתן לשער לבד, אך יש האומרים שביוקו, מצא ג'ון, את השילוב המלא של אם ובת זוג בו זמנית ( משאת נפשו של כל גבר?).
את אחד האלבומים האישיים היפים שלו, walls and bridges (על העטיפה, חלום נסתר של ג'ון לשחק בליברפול?) הוא כתב בתקופת הפרידה של כשנה וחצי מיוקו , במהלכה אומרים שהוא סבל מאד. חברו הטוב, שהיה איתו בחוף המערבי בתקופה הזו (יוק נשארה בניו יורק) היה הזמר/כותב הארי נילסון.
בין היתר יש שם באלבום הנ"ל את השיר בקליפ השני, ביטויים אשר איני יודע אם קיימים ב"אושר הפולי". (אוהבי פול, לא לכעוס, גם אני אוהב את האיש, וגם ג'ון אהב אותו).
גם לא כאלו שבקליפ הראשון (קלפטון, לנון וקית ריצ'רדס על במה אחת, איזה כיף. אבל כשהגיעו לקטע הסולו, הארוך יחסית, הרושם הוא שקלפטן לקח את הבעיטה לשער, קית וג'ון כנראה לא העיזו).
יש מצב שבקרוב אגיע לביקור/סיור בבתי הילדות של השניים, נראה אם כבר שם נראו סממני ההבדל הזה.
פתאום הבזיק לי הרגע, שגם בסרט עצמו, היו לדמות הראשית מעברים רבים מאושר פולי לג'וני , בשל "באגים" (למי שראה).
על ג'ון הילד, נצר לאבותיו האיריים (ש'חטאו' גם הם בשירה ואמנויות במה אחרות), שאמרו עליו כי מסלול חייו היה כזה בגלל שנולד בדיוק ביום בו היו ההפצצות הכבדות ביותר על אנגליה, על אביו פרדי, הימאי הנכה, שאהב אותו ואת אימו, מאד, על ג'וליה אימו, בעלת הסממנים השרליליים , שבשלב מסוים בהיותו ילד קטן אילצה אותו , לטעמי באכזריות, להחליט עם מי משני הוריו הוא רוצה להישאר, וכשהוא בחר באביו פנתה ללכת עד שהוא רץ אחריה וזעק, אימא! אימא!, וכמובן שה"להישאר איתה" לא היה בדיוק איתה, על הטראומה שנותרה בו כי הושאר פעם בילדותו לבד, האחות האבודה ועוד, אולי ארחיב בפעם אחרת.
אחד היפים שלו שאני אוהב, עם מבחר מציטוטיו.
ועד אחד בכיוון הנושא שכאן.
==================================================
בשולי (או לא בשולי) הדברים. כשהיה המשחק בין גרמניה לאוסטרליה, אמרה לי בתי הקטנה שהיא בעד האוסטרלים, "כי הגרמנים עשו את השואה". מצד אחד ראיתי את החיוב בזה, שהנה, גם הילדים הקטנים לומדים ומפנימים את הזוועה הזו. מצד שני, איכשהו רציתי להסביר לה שאולי זה לא אותם האנשים, וגם שאני אישית אוהב את המשחק של נבחרת גרמניה לאחרונה.
לבסוף לא אמרתי כלום. מניח שלא רציתי לבלבל את הגישה הזו שלה, כבר בשלב הזה .
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
כבר נוכחנו לדעת שהסרט הזה שנוי במחלוקת .
מסכים לגבי האנגלים, קבוצת זקנות ששיחקה משחק מיושן.
הליגה שלהם מעניינת כנראה בעיקר בזכות הזרים ששם.
הדבר הכי חם שהיה שם הוא ביקור שני הנסיכים.
מתנצלת ? רק העשרת כאן.
איזה יופי של פוסט!
אני ממש לא סובלת את וונילה סקיי, אבל ניתוחים אינטיליגנטיים תמיד יתקבלו בברכה.
__________________________________
ואם אנחנו בענייני אנגלים והתמסרויות - איזה באסה של משחק דפקו האנגלים אתמול. אוי לבושה.
מתנצלת ("התגובה שלך היא פוסט בפני עצמו") אבל חסכת לי :)
גם כתבתי בסוף (וינק, וינק - מחמאה!) שאתה יודע לעשות את זה לאנשי הקפה, לרבות כבודה.
לגבי הרעיון לפוסט - אני מאמינה שאתה תעשה את זה הרבה (אבל הרבה!) יותר טוב ממני.
אני אשתדל להגיב בתמצות על הפוסט הזה לכשהוא יכתב.
תודה בריבוע.
התגובה שלך היא פוסט בפני עצמו.
נגעת יפה בהבחנה בין שני אלו:
1.לפני שידעתי איך לנסח את הרגשות שלי גם לאנשים אהובים בסביבתי,
2.היום אני כבר יודעת לדבר ולא רק לעצמי
האמיני לי אני יודע היטב איך זה בראשון, הייתי שם זמן לא מועט.
וזה נכון שהם עשויים לעשות הבדל מהותי.
זה עלה גם בתגובות ביני לבין אובי, לעיל, בהבחנה בין ג'ון לפול.
גם אלו מצוינים:
שמחה לסכם שאני פשוט ביטל :)
הייתי קמה להיעלם עם עצמי,
ולמעשה לפינות בגבולות הקליפה של קיומי.
ובאשר לצלילים, אני חושב שמה שתיארת, התערובת המגוונת, היא נחלת רובנו כאן.
צריך לכתוב פעם פוסט/דיון על המשתנים המשפיעים על הצורך והיכולת שלנו להינות ברגע מסוים מסוג כזה ואחר של מוסיקה.
אולי תרימי ?
תודה.
האמת שלא הבנתי, אבל זה יפה ומתמצת אותי היטב.
זה בא לי טוב עם המונדיאל.
הלקח שניתן להפיק משם הוא שלא טוב להתמסר או לכדרר יותר מדי עם עצמך, בשלב מסוים צריך להחליט לאיזה כיוון למסור/לבעוט את הכדור, אחרת מאבדים אותו לגמרי .בכל מקרה, התחבטתי בנושא של מי אני, ביטל פול או ביטל ג'ון, ואני חושבת שאני שמחה לסכם שאני פשוט ביטל :)
בענייני צלילים, אני לרוב נמשכת לקודר, מודה ויודעת שאתה יודע, אבל יש מספיק שצלילים קופצניים-חייכניים שעושים לי את זה.
פעם, לפני שידעתי איך לנסח את הרגשות שלי גם לאנשים אהובים בסביבתי, הייתי חיה כמו מה שתיארת, בתחושה הזו של "לבד בביחד".
חברת ילדות שלי תמיד היתה צוחקת עליי איך שפתאום בתוך כל הביחד, הייתי קמה להיעלם עם עצמי, מרחיקה לפינות ברחבי העיר הקטנטונת בה גדלתי ולמעשה לפינות בגבולות הקליפה של קיומי.
היום אני כבר יודעת לדבר ולא רק לעצמי (שיתברך ויתגדל ויתהלל). יחד עם זה טיפחתי את היכולת להעריך אושר כשהוא שם
ופשוט ליהנות ממנו.
לגבי ונילה סקיי - גם אני דווקא מאלו שאהבו. זה היה מזמן אבל זוכרת במפורש את תחושת האיברים הרוטטים מפחד ומהתרגשות.
לגבי השפעת הילדות על - זה נוגד את לימודי הפסיכולוגיה שלי ועדיין, משהו בי מתקשה לשים את כל או רוב האשמה בסל הילדות.
בסופו של דבר, בהנחה והבסיס הרגשי שלך לא רעוע מיסודו או בגניטקה שלו, אני מאמינה שהאדם הוא זה שמחליט כמה להיות מושפע מכל דבר שקרה לו בחייו. אבל אולי אני מדברת ככה כי החיים שלי היו יחסית מינוריים בטראומות שלהם, who knows.
ואולי אני סתם בהכחשה.
תודה על פוסט מעשיר (כרגיל). אתה יודע לעורר באנשים תגובות שמרתקות אותי (גם לכיסא ולמחשב).
שבתא טבא!
בוודאי שאם אני משווה דברים אישיים שלי לשיריו של לנון, חייבת להישאל שאלת היומרנות .
לאחרונה כתבתי למישהי שאת לא לגמרי ברורה לי, וכנראה שלא תהיי .
את חייבת להסביר לי את המושג "ההתמסרות עם עצמך" .
לגבי ואנילה סקאיי, אמרתי לך אז שאני חצוי לגביו. הפסקול ללא ספק.
האמת שעם זה אני מזדהה- "התחושה של "אילו רק" שמלווה בכאב מפלח " .
לא מכיר את הנושא של הוורסיה המקורית.
לכבוד הוא לי כשאת בסביבה.
מזל שלא קראת לי ביטל ג'וס (-: ( אבל גם טים ברטון כבוד לי).
אתה יודע מה אני הכי אוהבת? את התחבטויות הסוגריים שלך ( יומרני מצדי?)
לא. לא יומרני מצדך. אבל ההתמסרות עם עצמך שובה בעיניי
אני כנראה אחת היחידות פה שאוהבת את ואנילה סקאי . אמרתי לך כבר, הוא רחוק מלהיות מושלם אבל הוא מאד מאד מרגש . כשאני צופה בו יש את התחושה של "אילו רק" שמלווה בכאב מפלח. . הוא מאד חזק עבורי. וכן, ראיתי גם את הוורסיה המקורית שהיוותה השראה לסרט.
הפסקול הנפלא, כן. העיתוי של סולסברי היל שגורם לי למתקתקות נעורים ,כאילו אני עדיין ילדונת שקוראת את ספרי "עמק הדבש המתוק", והקרשצ'נדו של ספיריטואלייזד.
ביטל ג'ון, נראה לי שיש עוד כמה מאיתנו פה שמסתובבים אצלך - מצאנו את דרכינו אליך
ואנחנו כולנו נשארים בסביבה.
לקס עם התמונה בעלת הגוונים החמים.
האמת שהיו תקופות בהן בגדתי בפאבלוס 4 .(אבל שבתי ואף פעם לא באמת התנתקתי, כי הייתה בחבורה שלנו בחורה צרפתייה שהביאה כל הזמן תקליטים שלהם מחו"ל, אותם שמענו אצלה).
בתקופות ההן, לאחר שכל העולם זמזם אותם, הרגשתי צורך לחרוג ורעיתי בחלק מהזמן בשדות שחורים בלבד, ואחרות, בהן הלכתי יותר אחרי הבנד של ההוא עם השפתיים העבות ש-אובי מחזיק את הקרקס שלהם.
ואם כבר turn you/me on משפט שכנראה אהוב עליהם. אז יש גם את הסיבה הזו לכך because the world is round
נכתב על ידי לנון, אבל קרודט גם לפול ומושר על ידי 3 מהם, בסגנון ביצ' בויזי כזה.
מאחל לך יום כייפי.
כיף לראות אותך כאן נעדרת קטנה שכמותך.
לא היה לי ספק (לגבי ה-לגמרי).
כתוב, כתוב חבר, מצידי תמלא כמה עמודים.
לקלוע גם ללקס ולגם לך זה כמו לזכות בסוג של אורגזמת סופר נובה (לקס, על המתכון אחר כך).
לא ידעתי שגם קית מון שוטט שם. הייתי נותן הרבה לשבת איתם על איזה דרינק, לנון וקית מון, נראה לי צירוף שרק אלוהים זכה לפגוש אותו.
כן, מכיר את הקרקס, טומי איאומי נערצי הענק קצת התבזה שם לצערי, עומד בלי לזוז ומנגן בעיקר ריתם.
הגדרת יפה- ציורים לנוניים.
מסכים אתך כי האבחנה היא מוקצנת וחיצונית בלבד.
פול באמת יותר מופנם על נושאיו האישיים וכנראה שלא פחות רגיש, וגם הוא עבר קטעים בחייו,האמן לי שאני אוהב אותו.
חבל שהוא לא כותב על הכל , התקופה של הלהקה ולאחריה, באופן גלוי ,אישי וחושפני .ואולי יש משהו ואני לא יודע עליו.
אם כי בכל זאת, מהלך חייו של ג'ון, הכיוונים אליהם הוא נטה , האישיות, התכנים, הרקע בילדות וכו', כנראה נוגעים יותר באנשים.
וכמו שכתבת התכוונתי לא רק למוסיקה, אליה כמעט לא התיחסתי כאן, למעט התכנים המילוליים, אלא למכלול .
אהבתי- " פול אולי עובר לידך ולנון ננעץ ישר פנימה" .
מכיר גם את העטיפה השנייה, לי יש את זו עם הכדורגל.
שמח שהזדהית אתי על עוד כמה נושאים שם.
תודה.
ראית כמה פעמים אנחנו משדרים על אותו תדר? משהו בכוכבים. אשתי הראשונה היא מזל דלי, בי קרפול.
מה זה שוברת שתיקה?
אחלה תמונה, גוונים חמים משודרים ממך שם.
מאמי, אם שמת לב (במתכוון) לא התיחסתי לסרט ועד כמה/אם אהבתי.
האם זה אומר שאנחנו מתאימים בסרטים?
היית כבר באגורא?
תתחברי, תתחברי.
תודה, הגדרת מאד יפה את הדברים והמסלול.
צודק לחלוטין בנוגע לשלוות הנפש והאלבום האחרון.
חבל רק שדווקא אז קרה מה שקרה.
תודה על האיחול.
(I'd love to tuuuuurn youuuu on...)
OB כפרות :)
זו לא תגובה, גברת קרקר, זו הצהרת הון...
גם לא חוכמה לקלוע לדעת שנינו עם ג'ון ו/או פול, תכלס. בכל ימי חיי הארוכים והמרים הכרתי רק איש אחד שטען נחרצות שהוא לא סובל תביטלס על נגזרותיהן. זה היה ימים ספורים לפני שאשפזוהו בסנטוריום.
וכעת נלך להעביר עוד יום בחיים
נכון מאוד
הגיטרות והשירה חלומיות כאלה בעצמן
השיר הזה הפעים אותי בתור ילד (זה השיר הראשון של לנון שהכרתי ) , ועד היום אני מתרגש כשאני שומע אותו
טוב, לגמרי ג'ון.
וחוץ מזה
חושבת ש
DREAM #9 most beautiful song ever written
די זה כבר עובר כל גבול .
יותר מדי צירופי מקרים מוזרים איתך
בדיוק השבוע נתקלתי בביצוע למיינד גיימס , וגם לחלום 9 וממש קראתי על הדברים האלה בדיוק , וכך אני יכול להוסיף שמלבד נילסון היו בתמונה גם קית מון ורינגו סטאר . אחד התוצאות של התקופה הזו היה גם Goodnight Vienna .
כתבת על הרבה דברים קשה להתייחס לכולם בלי לכתוב תגובה בגודל של פוסט .
קודם לכל הקליפים ששמת , הראשון הוא מתוך הקירקס של הסטונז מ 68 , ומנגנים בו מלבד קלפטון גם קית ריצ'רדס בבאס , ומיטש מיטשל בתופים . הDVD הזה מומלץ ( שם גם אפשר לראות את טוני איומי אהובך במדי ג'טרו טול )
גם הפתיע אותי "איים לוזינג יו " בגירסה שלא הכרתי עם צ'יפ טריק ( ונראה לי גם טוני לוין האליל - אחלה בסיסט שבעולם ...) אחלה ביצוע ואחלה קליפ עם ציורים לנוניים כאלה .
לגבי ג'ון או פול ? זה מאוד שטחי להתייחס לפול בתור הפשוט החביב השמח , וללנון בתור הכבד והרציני .
לדעתי בבסיס מקרטני מוזיקאי טוב יותר ומוכשר יותר , אם מדברים על תקופת הסולו , אני חושב שלנון הוציא דברים יותר מוצלחים תחת ידיו , יש לו יכולת להשפיע יותר לקחת את המאזין לתוך השיר , לרגש .
בתקופה המשותפת בביטלס לעומת זאת , שניהם נהדרים . כל אחד בדרכו יצירתי חדשני ופורץ דרך . ושניהם מצחיקים נורא .
זה נכון שלנון יותר פתוח לדבר על עצמו והרבה הרבה יותר חושפני מפול . פול אולי עובר לידך ולנון ננעץ ישר פנימה אולי בגלל זה הוא גם יותר אפקטיבי בסופו של דבר , כי לנון זה לא רק מוזיקה זה מכלול שלם .
יפה הניתוח לגבי לנון , ושוב מסתבר שהנזקים של הילדות דופקים אותך לאורך כל החיים . אני חושב שאפשר גם להוסיף , לפחות על פי השירים של לנון שהיה קנאי מאוד , וגם בעל חרדות נטישה לא פשוטות .
בקשר לשילוב של האמא / רעיה - בשיר ג'וליה שהוקדש לאימו , הוא קורא לה ocean child שזהו הפירוש של יוקו אונו מיפנית .
וולס אנד ברידג'ס היה תקליט שמאוד אהבתי בזמנו אבל היתה גם עטיפה אחרת - מתוכחמת כזו שהיית יכול להחליף את הפרצופים של לנון משהו כזה .
ונילה סקאיי - חיבבתי אותו , בעיקר בגלל המוזיקה , אבל כבר אמרתי לך לראות את אולמוסט פמיוס . הרבה יותר מוצלח לדעתי וגם על נושא יותר קרוב לליבנו . שוב אין ויכוח ביננו וקמרון דיאז לוקחת בגדול . אני לא מבין איך הוא החליף אותה בקרוז המרתיחה .
גם בקשר לפלז'ר דילייר - הבנתי והזדהיתי
אם נשאר לי משהו להוסיף אכתוב תגובה נוספת . הגזמתי כבר
נב
תוך כדי הכתיבה אני רואה שלקס הגיבה ...
שים לב פשוש אבל לשם שינוי הצלחת לקלוע ללב שנינו
עלה והצלח
לא יודעת מאיפה הבאת לי תפוסט הזה דווקא היום, מה, זה היה יום כזה, בכוכבים?
אבל הוא כלכך מקסים שבשבילו אני שוברת שתיקה.
נשיקות.
אתה יודע, אני לא אוהבת את "ונילה סקיי".
הפסקול מקסים, כמובן, אבל את הסרט לא מאד אהבתי.
תראה גם את "פקח את עייניך" הספרדי המקורי (של אמנבאר שעשה את "אגורא").
אגב, קמרון דיאז לא מתבגרת בחן וחבל.
לא יודעת לגבי Plesure delayer, אבל כן לגבי Pleasure seeker
(אגב, אחד הקליפים-פוסטים הראשונים שלי בקפה היה עם השיר הזה
http://www.youtube.com/watch?v=tfNdR8Drxcg
קונספט יפה הביטל ג'ון וביטל פול.אני יכולה להתחבר לבחירה שעשית.
וואו עשית כאן מסלול מרשים מליברפול ומלחמת העולם ועד לנבחרת גרמניה בכדורגל.
ויפה אמרת, אפשר לאהוב גם את ג'ון וגם את פול, לא חייבים לבחור. והיום כבר ברור שכל אחד מהם לחוד לא הספיק - רק החיבור של שניהם חולל את הנס.
ואגב נראה בשנותיו האחרונות של ג'ון מצאה סוף סוף נפשו המיוסרת מנוח, האלבום האחרון שלו משדר שלווה וסיפוק כמעט בורגניים בחיק משפחתו... אולי גם אתה עוד תזכה