כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    0

    בזכותו ובזכות המורה שסטרה

    0 תגובות   יום חמישי, 17/6/10, 07:02


    בזכותו ובזכות המורה שסטרה 

    בהיותי בכיתה א,הייתי נוסעת באוטובוס הישן ביותר של אגד דאז עם אחי לביה"ס באחד המושבים הקרובים.

    לדלת האוטובוס הייתה ידית והיה צריך למשוך בה- כדי לצאת החוצה.ילד היה תלוי במבוגר כמובן.[אתם יכולים לתאר לעצמכם היום כשהנהג לוחץ על כפתור והדלת נפתחת לפנינו ורק חסר שטיח אדום לרגלינו?].

    בנוסף למטבעות הגדולים והכבדים של אז ,היה גם חצי גרוש שהיה עשוי מנייר ועליו מוטבע מגן דוד אדום.

    ובכן,היינו עולים לאוטובוס ומגיעים למושב.ברגל היינו הולכים לביה"ס.אני דווקא רוצה לספר על המורה שאיני זוכרת את שמה ,אך את סטירתה המצלצלת אשר סטרה על לחיי- אני שומעת מצטלצלת תמיד ,לפני חצותי את הכביש- ומקפידה להסתכל היטב ימינה,שמאלה ושוב ימינה.

     ומעשה שהיה כך היה: 

    המורה שלי הראשונה הייתה מלווה אותי אל האוטובוס כדי שחלילה לא יקרה מה שכמעט קרה לי.ואני בשמחתי על שהגעתי לכביש הראשי, רצתי וחציתי וכמעט ונדרסתי.מורתי בלי להתבלבל הפליאה בי את סטירתה...

    לכאורה,ההורים של היום יזדעזעו למעשיה.את האמת?בזכות סטירתה מעולם לא חציתי ללא מחשבה את הכביש מחוץ לפעם נוספת באותה שנה.

     זה היה ביום קייצי רגיל שלא בישר על הבאות.

    ירדתי מהאוטובוס בואך חזרה הביתה.התחלתי לחצות את הכביש.ראיתי את אמי מבעד לחלון אוחזת בסיר האוכל המתכתי הגדול ולפתע ראיתי אותו נשמט מידה ו..חושך..קאט...איני זוכרת דבר...התעוררתי בתעלת העפר שלצד הכביש.לא ידעתי מה קרה.

    התברר שאופנוען דהר מצד הכביש הנגדי והצליח במקום לדרוס אותי לבעוט בי לצידי הדרך.ואני אומרת..שאם אדם נועד להמשיך ולגדול ולתרום בחיים הארציים אותו בייביסיטר שהיה לי במרומים לאורך כל ילדותי,יערסל אותו ויביאו לתעלת עפר למען ימלא ייעודו לשם כך הגיע לחייו הארציים. 

     

     

    מאז...אני נשבעת שבועת צופים...אני זוכרת את סטירת המורה ומסתכלת ימינה,שמאלה ושוב ימינה...

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אסתר רבקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה

      רשימה