בטח, לך קל להגיד, תראי איך את נראית ואיך אני.

תראי אותי, מי ירצה אותי? בטח שלא שמתי תמונה. אני רשומה בשלושה אתרים, אבל לא שמתי תמונה. כולם זבל. אין, אין איכות...

"את" –זו אני.  ו"אני"- זו קרובת משפחתי, אשה אינטליגנטית, יפה  ומטופחת למשעי. ואני, בטח כבר למדתם, אומרת את האמת.

יענו, אם לא הייתה יפה - לא הייתי כותבת.  אני אין לי עיניין לייפות את המציאות. לפעמים, בקטנה, אני נרדמת בשמירה...

וכך מאתמול זה ממסתובב לי בראש...  

אתמול בערב הייתי בארוע משפחתי.  

יומולדת 50.

מן קצת חתונה כזאתי, עם מנות ביניים ולהקה וריקודים ומברכים וכניסה חגיגית וזיקוקים אפילו. ו"מתנה מוסיקלית מדודה פרידה לדוד שלויימה".

טוב, אנחנו הרוסים אוהבים לעשות שמייח... 

היא ראתה אותי וחייכה, אבל לא נגשה. כך גם השנייה. שתיהן נשים לבד. שתיהן נשים יפות, מוכשרות ומצליחות בעבודתן. וכן, שתיהן לבד. ארבעים וקצת.

אחת גרושה-בעלה עזב אותה למען בלונדה כוסית חצי מגילה.  השניה התאלמנה ברגע אחד אומלל.  

משפט הפתיחה שייך לזו הגרושה.

זו האלמנה, לאמירתי " את נראית נפלא!" ענתה לי – יש לי ברירה, ביאן? יש ברירה?  

ואני מהרהרת בזה מאתמול.

האלמנה ואני רקדנו כל הערב, צחקנו ונהנינו.

השניה לא קמה מהשולחן.  כאשר באחת הפעמים שוב נגמר לי האוויר מקצב הקפיצות, התיישבתי לידה. ואז נאמר משפט הפתיחה. 

-מותק, הזמן רץ כל כך מהר, היא אמרה. עשר שנים עברו. נהייתי רעה. אם בא נשוי- אני הולכת, כי הרי איש לא חשב עליי. אני עושה שיהיה לי טוב...

-נו, והנשוי הזה-עושה טוב?  זאת אני עם השאלות המטופשות שלי...

-טוב? טוב?! את לא רצינית?! איזה טוב, חרא... 

לא זה לא מילים שלי, אני לא מדברת ב"חרא"...

-אז למה את מסכימה?

-רואים שאת לא יודעת מה זה לבד...

דווקא אני כן.

אבל איך זה קשור?

אם רע לך כל כך בלבד, אז מה, ככה את פשוט מחליפה רע אחד ברע אחר? - זה אני מדברת עכשיו איתכם. לידה שתקתי, לא התאים... 

מה כבר ההבדל בין רע לרע? סתם, כדי לגוון? הרי אחרי אשליית ה"ביחד" את חוזרת לרע הרגיל. שדווקא - ושאלתי אותה - היה פשוט רע רגיל כזה, לא באמת בדרגת ה"חרא". 

-את קל לך להגיד - זאת שוב היא. 

-אף אחד לא עזב אותך למען כוסית צעירה. 

האמת, יש בזה משהו. 

-את יודעת מה זה עשה לאגו שלי?

ריסק אותו, מעך אותו, פירק אותו...

וואלה...

אז מה עכשיו? את מי את מענישה בשנאה העצמית שלך? - זו שוב אני איתכם.

אותו? הוא כבר נענש. הכוסית מצאה לה אחד מליין. לא איזה מהנדס שכיר עם שני ילדים, מזונות וכרס.  אם כבר כרס, ילדים ומזונות - אז שיהיה לפחות מליין.

מי אמר שבלונדיניות טיפשות. 

וככה בין "קזאצ'וק" ל"פסדובלה", בין אומללות אחת לגבורה שנייה, בין קמטי מרירות  לקמטי צחוק, בין מגש קינוחי פרווה לקפה שחור - חשבתי לי-

וואלה, ביאן,

אין ברירה.

ישתבח שמו.