אומרים שהדרך אל הגהינום רצופה כוונות טובות.

והדרך אל האושר? במה היא רצופה?

מכשולים, חתחתים, כאב, אכזבות.

ולמה?

כי בסוף הדרך מחכה לנו ה-דבר? המשהו הזה שיגרום לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו?

הדבר הזה קיים?

ואולי זה רק בדמיון שלנו?

ואולי זה רק שכנוע עצמי?

עברתי בדרך זו, יותר מפעם אחת.

חוויתי את כל הכאב ואת כל התסכולים והאכזבות שאפשר.

לעתים הרמת ידיים ולעתים המשכתי בנחישות וביתר עוז.

לאורך שנים.

לפעמים הוא היה שם.

לרוב לא.

גם כשהוא היה שם - האושר - זה היה לרגעים.

וכשהבטתי לאחור, שאלתי -

ההיה או חלמתי חלום?