"ילדות" הוא מושג שעל פניו ברור לכולם, אך למעשה מדובר במושג חדש יחסית, המכיל בו תפיסות שונות בין תקופות ותרבויות. תפיסת ילדות רווחת במערב היא התפיסה "הרומנטית" שמלווה אותנו עד היום. היום, בעקבות תרבות הצריכה, קיימות חששות רבות סביב נושא הילדות. במה מדובר? ממה מפחדים כל כך ולמה מדברים על אבדן הילדות? והאם מושג הילדות משתנה? יצרנים ומשווקים המפלחים את השוק ומגדירים אותו לצרכי מכירה מתייחסים גם הם למושג ה"ילדות", איך זה בא לידי ביטוי? האם הם נשענים על מושגים מוכרים או שמה הם בונים את המושג מחדש? ואם כך, מה העתיד הצפוי לכך?

אה, תום ילדות. . .

ילדות על פי התפיסה "הרומנטית" החלה עם הפילוסוף ג'אן ג'אק רוסו שיצר במאה ה-18 את מושג הילדות המודרני: מדובר בתקופה קצרה של מפלט לפני הכניסה לשלב ההתמודדות עם קשיי הבגרות.
ישנה התפיסה שילדים לא צריכים לדאוג או לעבוד ושחייהם צריכים להיות נטולי בעיות. הילדות (שנעה מסוף תקופת הינקות ועד לתקופה הבגרות) מכילה בה שמחה, סקרנות, חרדה, ויכולת התאוששות מהירה. זה בעיקר תקופה למשחק, למידה, מחקר, ודאגה בעולם שבו למבוגרים אין יותר מדי מעורבות - לא כולל ההורים. זה הזמן ללמוד על אחריות מבלי לשאת את נטל האחריות שיש למבוגרים. הילדות נתפסת כתקופה של תום, ובעיקר מיוחסת לזכרון חיובי. תפיסה של אבדן התום בא בדרך כלל עם התבגרות (או תום הילדות) - שלב זה נתפס כשלב הפוקח את עיני הילד לרשע, כאב ולעולם סביבו.
 

קצת היסטוריה:
בספרו "המצאת הילדות" קנינגהאם (Hugh Cuningham) מראה את השינוי בתפקידם של הילדים בחברה: בימי הביניים ילדים לא נתפסו כחלק מהחברה, זה השתנה עם המהפכה התעשייתית - אז הפכו להיות חלק אינטגראלי בה. למרות שבתקופה זו הם תרמו רבות להכנסה המשפחתית, במאה ה-19 וה-20 יצאו חוקים שאסרו על עיסוק ילדים ובמקום אפשרו לילדים להשתלב מסגרות חינוכיות עם שימת דגש על בריאותם, שיפור התזונה וסגנון חיים פעיל.
במאה ה-20 הילדות הוכרה כמעמד חשוב בחיי הילד, מתוך אמונה שאם ילדים יגדלו בריאים ומחונכים הם יהפכו לחברים יעילים בחברה ואחראים בתחום העבודה. בין החוקים שהתפתחו במאה ה-20 היו שאסרו על התעללות בילדים, ושדאגו לכך שילדים ילכו לבית הספר, יאכלו בריא, ישחקו בחוץ ויתעמלו. התפיסה הנלווית לכל זה היא שיש להגן על ילדים מפני הרע הקיים בעולם.

האם אבדנו את הילדות?
בשנת 2006, סו פאלמר (Sue Palmer) פרסמה את הספר "ילדות מורעלת" בו היא הגדירה את ה"הרס שנגרם לילדים בעקבות סגנון חיים מוטה צרכנות ומבוסס על המסך". לטענתה ולטענת תומכיה: הטלוויזיה ומחשב -מחוץ למסגרת הבית ספרית (או לפחות החינוכית) - מוציאה את הילדים מהעולם האמיתי ומכניסה אותם לעולם של משחקי פנטזיה, ובנוסף מאפשרת להם לדעת איזה מוצרים הם "חייבים" לצרוך כדי לשמר את מעמדם החברתי. ישנם מחקרים המראים על שינויים בלתי הפיכים שמתרחשים במבנה מוחו של הילד -מה שמשפיע על התנהגותו - הנובע ככל הנראה מחשיפה יומית למתחים רגשיים, שנאה ואגרסיות, אימה, אלימות ואכזריות העולים מצפייה במסך. זה קיים לצד עידוד הילד לעושר, צבירת חפצים ומוצרים והשלטת כוח על אחרים (כפי שעולה מהדו"ח של האיגוד הצרכנים הלאומי הבריטי שפורסם ב-2007). עוד עלה בדו"ח שככל שילדים צופים יותר בטלוויזיה, כך עולה רמת החומרנות שלהם ויורד הביטחון העצמי. נושא מדאיג נוסף הוא ההתמכרות ילדים למשחקי מחשב בעלי תכנים אלימים ומיניים המעודדים חיקוי.

פגיעה נוספת בילדות היא ההשמנה הנובעת מצמצום הפעילות הפיזית של ילדים (בספורט ובמשחק בחוץ) ובהגברת הצריכה של מזון מהיר וממתקים ומאכלים זולים - אליהם ילדים מתמכרים.
 

ישנה התעסקות רבה וחששות (בעיקר בבריטניה, תפון אמריקה וכמה מדינות באירופה) אצל חוקרים שונים, אנשי חינוך, מדיניות והורים בסוגיות הללו וניסיון להבין איך בעידן של מדיה וצריכה אפשר "להחזיר את הילדות" בחזרה לבעליה.

במאה ה-21 הילדות מקבלת "מושג חדש"
המושג "Kindercultre" - תרבות הילדים שעלה ב-1997 על ידי החוקרים קינושל ושטיינברג (Joe Kincheloe and Shirley Steinberg) למעשה מתייחס לכך שבעידן החדש - הכולל שילוב של מידע טכנולוגי, מדיה חדשה ורוח תרבותית שנלווית לכך - הביא עמו משמעות חדשה למושג הילדות. איפה שעד אז היה צורך להגן על ילדים, כעת ילדים נחשפים לכל מה שהמבוגרים מכירים - זה כולל חשיפה לנושאים בעייתיים, המיועדים רק לגדולים. יותר מכך, קינושל ושטיינברג טענו שתאגידים בעלי אג'נדה עסקית אחראיים על בניית הילד "החדש" הם גם מרוויחים ממנו. הם מייצרים את התכנים שילדים רואים ומשווקים להם את הערך של אלה.

מה עושים? קוראים לביטול מושג הילדות?
מושג הילדות הוא מושג נפלא - הוא מאפשר שלב מעבר "מוגן" ותומך של כל אדם בדרך לבגרות. לא ניתן להתעלם מכך שיש תחושה שילדים היום מוגנים פחות מבעבר - וזה בין היתר בעקבות החשיפה המרובה למדיה, לתכנים בעייתיים ולמסרים מסחריים שמטרתם למכור. זה מייצר ילדים שהם עדיין ילדים אך כאלה ש"ראו" יותר, "יודעים" יותר, גם אם אין ביכולתם להבין את המשמעות אלא רק לחקות. מן הראוי, שבמסגרת הניסיון של הורים ומחנכים להגן  על המעמד הנפלא הזה, לצייד אותם בכלים שמיידעים אותם ומדריכים אותם - איך להיזהר, איך לשמור על עצמם, בתרבות כה פתוחה ונגישה ששמה בקצות אצבעות הילד גישה ל-ה-כ-ל.