המסיכה "המסיכה חושפת יותר מאשר הפנים עצמם" אוסקר ווילד למסיכה, אותה מסיכה שאנו שמים על הפנים לשם התחפשות או לשם העלמת הזהות, תפקיד מרכזי בתרבויות ובאירועים שונים כמו קרנבלים, פסטיבלים, הצגות, פולחנים ומסיבות חברתיות. המסיכה היא אחד הכלים, שבעזרתם מצליח האדם לחוות באופן המהיר ביותר מציאות חלופית או את הפנים האחרות של זהותו הוא. קיימות שתי גישות בהן ניתן להציג את המסיכה ביחס לזהותו של האדם! גישה אחת רואה את האדם כאישיות בסיסית מרכזית, שהמסיכה החומרית, או המטאפורית – מכסה עליה בארועים שונים, מסתירה אותה ואף מרמה את הבריות בהציגה את עצמה כאישיות האמיתית. הפסיכולוג קארל גוסטב יונג (1875-1961), למשל, השתמש במונח "פרסונה" כדי להדגיש את הצורה בה אנשים מתאימים את עצמם לסדר חברתי מסוים, בעודם מסתירים את המיוחד והאינטימי שבהם. הגישה השנייה, מניחה כי כל גילוי של האדם הוא זהות אמיתית אחרת. כל חיינו הם גילוי זה או אחר של זהויותינו והמסיכה מציגה את ריבוי הזהויות. גישה זו מזכירה את היסוד של הבודהיזם אשר שולל את מושג העצמיות. מבחינה חברתית, מצד אחד, המסיכה עוזרת לאדם להסתיר, להגן על עצמו מפני פגיעות, ולהתאים את עצמו לנורמות הקיימות. ומצד שני היא צריכה להתאים לאישיות ה"אמיתית" של האדם, לנפש שעליה היא מגוננת. לפיכך, חשוב לפתח "עצמי" אמיתי ואישיות שאינה נשענת רק על המסיכה, שלעיתים קרובות מתעתעת, משכרת ומשקרת. וולטר סירל, למשל, בספרו "הפנים האחרים", העוסק במסיכה באמנויות, רואה במסכה שריון דמיוני שמגונן על האדם מפני המציאות, סמל של בריחה אל מציאות מדומה. לדבריו: "הפרסונה היא המסכה המגוננת עלינו לא רק מפני אנשים אחרים עוטי מסכות, אלא מפני האני האמיתי שלנו". ניתן להוסיף ולכתוב רבות על תפקידיה השונים של המסיכה. במאמר זה בחרתי להציג את תפקיד המסכה בחיינו מההיבט האישי, היום יומי של כל אחד מאיתנו. הנה כמה מהשאלות שאנחנו יכולים לשאול את עצמנו : איזה מסיכות אנו עוטים על עצמנו בחיי היום יום? בפני מי כדאי ורצוי לחשוף את עצמנו ובפני מי עדיף לעטות מסיכה? עד כמה ועם מי להיות גלויים ביחס לעצמנו? לפני כשנה במהלך חג הפורים, השתתפתי בסדנא חוויתית בנושא המסיכות בחיינו. כל אחד ממשתתפי הסדנא התוודה על המסיכות בחייו ונתבקש לבחור מסיכה אחת ולהסירה למשך שבוע, על מנת לחוות את ההרגשה בלעדיה. המשימה לא היתה קלה כלל, אך בהחלט משתלמת ומלמדת. כאשר התוודתי למסיכות בחיי, גיליתי עד כמה אני עוטה על עצמי מסיכות חברתיות: במשפחה, בעבודה, עם חברים ועם עצמי. לפני כן, לא ממש הרגשתי עד כמה אני עוטפת את עצמי במסך ומגינה עלי מפני הפנים והחוץ. ההזדמנות שניתנה לי להסיר מסיכה אחת למשך שבוע, לאחר שהתוודתי אליה והבנתי את הצורך שלי במסיכה הזו, לא היתה קלה, אך החלטתי ללכת עם זה עד הסוף ולראות מה יקרה. השד, למען האמת, לא היה כל-כך נורא. הוא אמנם לא היה שד קטן בכלל אבל בהחלט ניתן היה להתמודד איתו. תחילה, עם הסרת המסכה עלו בי מחשבות האם הסביבה שלי תבחין בשינוי ומה תהיה התגובה לשינוי שחל בי. אחר כך הייתי יותר קשובה לתחושות שעלו בי כתוצאה מהסרת המסיכה. הרגשות היו מעורבים. מצד אחד חשתי את הקושי בהתמודדות עם המציאות כפי שהיא בלי המסיכה. פתאום נדרשתי להיפגש עם האמת שלי מול עצמי ומול הסובבים אותי. מצד שני חשתי מעין שחרור מיוחד שאפשר לי להתבונן בעצמי הפנימי שלי כפי שהוא באמת ולהציג אותו כלפיי חוץ. כאשר הסתיים השבוע, מצאתי את עצמי בהתלבטות האם לבחור לעטות על עצמי את המסיכה או להמשיך לחיות בלעדיה. הפעם הבחירה שלי לגבי המסיכה היתה שונה, היא היתה בחירה ממקום חופשי, מתוך הידיעה על ההגנה שהיא מעניקה לי. זאת היתה המתנה הנפלאה שהשגתי בסדנא. למעשה כשאנו עוטים את המסיכות של חיינו יש תחושה של בטחון כאילו אנו מוגנים ולא ניתן לפגוע בנו, אנו מסגלים לעצמנו מנגנוני הגנה בלתי נלאים עד שאנחנו שוכחים את עצמנו לחלוטין, כלומר, את הזהות האמיתית שלנו, למעשה מדובר בפחד האישי שלנו להתמודד עם המציאות כפי שהיא ועם מי שאנחנו באמת. חשוב שהאדם לא יזדהה עם המסיכה שלו יותר מדי ושידע להבין שהמסיכה איננה הוא עצמו. על מנת שזה יקרה על האדם להיות מודע למסכה שלו, עליו לדעת להביט לתוכו פנימה, לגלות את טבעו ותכונותיו האמיתיים, עליו להכיר את סודותיו ופחדיו, כעסיו, משאלותיו וגם את היצירתיות שלו, ועל ידי כך הוא יוכל להיות מודע לשימוש שהוא עושה במסיכה ויידע מתי לעטות אותה ובאילו הזדמנויות להסירה. הורדת המסיכות מאפשרת לנו להנות מהכאן ומהעכשיו, היא מאפשרת לנו להגיע לשיאים של פחד והתמודדות, לעומקים בלתי מושגים של חקירה פנימית וכל זה כדי לאפשר התחדשות – חזרה לחיים מתוך ראיה אמיתית וכנה של המציאות, מתוך יכולת להתמודד עם מפחי נפש, יכולת מופלאה לשפר תקשורת ובעיקר לפתח הקשבה ממקום נקי ואמיתי ללא מסכות. כוונתי להקשבה לצליל הלב, הקשבה לאמת שמאחורי המילים, הקשבה לעצמי, למה שאני רוצה, למה שאני באמת רוצה. הקשבה לנשמה – לצלילים העדינים של הגעגועים, לצליל הכאב הפנימי, למאוויים, לחלומות, לרצונות האמיתיים שטבועים בנו מיום לידתנו. בשלב הזה, שניתן לדמותו למעין "ניקיון רוחני" שאנחנו עוברים, אנו גם לומדים כיצד להתמודד עם האני העצמי האמיתי שלנו וכיצד להשתמש בו, כאילו מחדש, כדי לשנות, לחדש, לרענן, ללמוד, לצמוח, לקחת אחריות, ליצור ניצוצות חדשים ולראות את המציאות כפי שהיא. לקבל אותה באהבה ולהתמודד עם כל היבט שלה אחד לאחד. לחלק מהאנשים המסיכה היא מילוי משאלה, לאחרים היא הזדמנות להיות נאמנים לטבעם ע"י היחלצות מתפקידי היומיום ומוסכמותיו. יש אנשים שהמסכה מסמלת בעיניהם תכונת נפש אמיתית או מיוחלת. לכולם היא דרך משעשעת להיות לרגע אחד "משהו אחר". נסו גם אתם להסיר את המסכות מחייכם לרגע קט... לבחור לעצמכם חיים יפים יותר ונעימים יותר ומעל לכל, חיים מתוך בחירה חופשית – חיים של חופש והתחדשות, שיהיה לכם האומץ לנסות מציאות חדשה שתפתח בפניכם אפשרויות חדשות אין סופיות. אז בואו ונשאיר את המסיכות לפורים ובהתחדשות של האביב, נרשה לעצמנו לחשוף ולו במעט את הצדדים הלא כל כך מושלמים שלנו, החלשים והכל-כך אנושיים, בואו ונעיז להיות פשוט .... מי שאנחנו. כמה גרוע זה יכול להיות? קיטי לוי 2003 |