חיבוק לילד שבתוכנו

TheMarker Cafeקיטי לויבשביל הלבחיבוק לילד שבתוכנו

בשביל הלב

חיבוק לילד שבתוכנו

‎3

ניו אייג' ורוחניות

4 תגובות יום חמישי, 17/6/10, 15:41

חיבוק לילד שבתוכנו

ילד הוא אני, הוא אתה, כולנו ילדים שהתבגרנו וכל אחד מאיתנו היה רוצה בשלב כלשהו של חייו לחזור ולהיות ילד.

אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי בדרכי האומנותית לעבוד עם ילדים, להרגיש מחדש את חוויות הילדות שלי ולרכוש תובנות להמשך דרכי הבוגרת, בחרתי לשתף אתכם בכך על מנת שגם אתם דרך ההתבוננות בילדים שמסביבכם תוכלו ללמוד, לגלות ולראות את הילד שבתוככם.

ילד קטן הוא יצור טבעי לחלוטין, הוא ללא מסכות, הוא פשוט הוא, בעל יושר ופשטות מדהימים.

ילד יש לו יצר הישרדותי, הוא תמיד ישיג את מבוקשו בעקשנותו.

ילד לא איכפת לו איך יראה מחר, חשוב לו מה שיש היום.

ילד הוא יצירתי, יצר החיים שלו פעיל בצורה חזקה מאד והוא חש דברים טוב יותר ממבוגרים.

ילד הוא סתגלן ויודע להסתדר תמיד.

ילד, הדבר היציב ביותר עבורו, זה הוא עצמו.

ילד יש לו את עצמו.

ילד קטן הוא הכי אמיתי, הוא מבטא את רגשותיו בטבעיות הנראית לו באותו רגע ולא מעניינת אותו התגובה שתיווצר בעקבות התנהגותו, הוא סומך על עצמו ורצונותיו, הוא מבטא את מה שמרגיש לו באותו רגע – בוכה, מיילל, בועט, מתעצבן, צוחק, מחייך, כועס, בכל הזדמנות הוא נותן חיוך לסביבתו ואינו חושד באף אחד, כאשר הוא כועס הוא מאפשר לכעס לזרום בכל גופו ולהציף אותו.

עם הזמן ההורים מלמדים אותו שזה לא מכובד להתפרץ או לכעוס ואז הכעס נתקע עמוק פנימה, מלמדים אותו לא לחייך לכל אחד והוא נהפך לחשדן.

ההורים והסביבה מלמדים אותו לא להביע רגשות באופן חריג מהמקובל והוא לומד להיות "מקובל", הוא לומד כיצד עליו להתנהג, הוא לומד במקום להרגיש.

גם כאשר הוא מגיע לגן ולבית הספר מחנכים אותו לחשוב, הוא מקבל מידע וידע והוא לומד לחשוב ושוכח להרגיש.

הוא שם על עצמו מסכות, הוא אינו הוא באמת עד שלבסוף הוא מאמין למסכה של עצמו והוא בטוח שהוא המסכה עצמה.

במהות השורשית שלנו אנחנו טובים יותר מהמסכה שלנו, היא לעולם לא תוכל להחליף את האהבה האמיתית שבתוכנו. אנחנו צריכים להרשות לעצמנו להיות אנחנו, לצחוק, להשתטות, לבכות, לומר כל מה שעל ליבנו, לומר לכל אחד את מה שאני מרגיש כלפיו, זו לא בושה. אם נתבייש לומר את האמת נגלה שאנשים הקרובים לנו חשים בכך ומנצלים אותנו לרעה, הם ישתמשו במנגנון רגשות האשם כדי לגרום לנו להרגיש לא נוח עם עצמנו. אם נהיה אמיתיים עם עצמנו ונאהב באמת את עצמנו לא יהיו לנו שום רגשות אשם.

ילד קטן אין לו שום רגשות אשם, זה טבעי לו שהוא צריך להשיג את מטרתו בכל דרך.

עלינו ללכת בעקבות רחשי הלב שלנו, שהרי "טקט" זה מסכה ששמנו על עצמנו בגלל נורמות חברתיות.

עלינו לחזור ולהיות טבעיים כמו שאנחנו, כמו ילד שנפגש לראשונה עם ילד אחר ומרשה לעצמו להתנהג כאילו הם מכירים זה את זה מיליוני שנה באופן טבעי ללא מסכות.

על כל אחד מאיתנו להיות הראשון לאהוב, ללא תלות או אכפתיות אם יאהבו אותו בחזרה. כולנו מחכים שמישהו יאהב אותנו, ככתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך" הווה אומר עלי לאהוב אותך כפי שאני אוהב את עצמי, דהיינו קודם כל עלי לאהוב את עצמי, אני מקור השמחה שמסביבי, אני מרגיש לאהוב פשוט וטבעי.

בשנותינו הראשונות אנחנו טבעיים ונורמאליים, עם הזמן אנחנו הופכים להיות יותר מתוכנתים ואיננו אנחנו עוד באמת, אנו מאבדים את התום והטוהר, את היכולת לסמוך על החושים הטבעיים שלנו.

ילד הוא טבעי תמיד, בעיקר כאשר אנחנו המבוגרים מרשים לעצמנו להיות טבעיים איתו ולהביע את רגשותינו בחופשיות ובטבעיות.

ילד נולד עם יכולת להרגיש באופן טבעי, עם הזמן ההורים והסביבה גורמים לו להטיל ספק בעצמו ואז במקום למצוא תשובות לעצמו דרך הרגש, הוא מתחיל להפעיל את שכלו ולחשוב וכאן מתחילה הבעיה שהרי בשכל אין את הידע והכלים שיש ברגש ואז מגיע תסכול המלווה אותנו לאורך כל חיינו.

עלינו להאמין בדרך שבחרנו ולא להזדקק לאישור מהסביבה לכך, יש לנו נטייה בעקבות החינוך והנורמות לבקש אישור למעשינו, זה מיותר ופוגע בביטחון העצמי שלנו. כאשר אנחנו שואלים את ההורים החברים והמורים על הדרך זה סימן שלא שאלנו את עצמנו קודם, כי אם נשאל קודם את עצמנו נקבל את התשובה הכנה ביותר עבורנו ונהיה שלמים עם דרכנו ולא נזדקק לדעתם של האחרים וזה אומר לקחת אחריות על מעשינו, על בחירות שגויות, הצלחות וכישלונות.

ההורים שלנו בטוחים שהם יודעים מה טוב בשבילנו, הם רק שכחו שהם עברו את אותו הדבר עם ההורים שלהם, אם ילד ילמד את מה שהוא מרגיש שהוא צריך ללמוד הוא יהיה הכי מאושר בעולם, הוא ירגיש שהוא מגשים את שאיפותיו והולך בדרך הלב שלו.

אילו היינו מתייחסים לרגש בחברה שלנו, כל ילד היה יכול ללמוד מה שמרגיש לו...

כתוב בתורה "כבד את אביך ואת אמך" נכון, עלינו לכבד את ההורים שלנו, אך יחד עם זאת אנחנו לא חייבים לעשות את כל מה שהם מבקשים מאתנו. עלינו פשוט להיות אנחנו ואז ההורים יחושו בעוצמה שלנו, יעריצו ויאמינו בנו ואולי יהפכו להיות כמונו.

אנחנו כהורים, מורים ומחנכים צריכים להעניק לילד אהבה, מזון וידע רוחני כדי שיוכל לשרוד באופן הטוב ביותר, ילד זקוק לתמיכה והדרכה ויש לפקוח עליו עין מרחוק ולראות שיש לו שיקול דעת, יחד עם זאת הוא בעצמו ימצא את הדרך בטוב או ברע , מה הכי טוב בעבורו ומהי הדרך שלו.

אילו היינו נותנים לילדנו להיות הם עצמם הם היו שבעי רצון מעצמם, רגועים, שמחים ונהנים מהחיים ויתכן שכאשר הם היו גדלים הם היו יוצרים עולם טוב יותר שמונע דרך הרגש.

ילדים הם המורים הכי גדולים, בוא נלמד מהם את שאנחנו צריכים ללמוד.

קיטי לוי 2005

דרג את התוכן: