הגוון שבין השחור ללבן
על הכל ועל לא כלום
מנסה להסתכל לעצמי בלבן של העין..
לגעת במקומות הכואבים,
לגעת במקומות הלא שיגרתיים
לגעת בכל אותן נקודות שבחיי היוםיום שלנו אנחנו לפעמים מדחיקים או שוכחים
פוסטים אחרונים
- "על עצמי" 16/2/11
- אהבות שקטות 31/1/11
- על החיים ועל המוות 26/12/10
- אכזבות קטנות 19/12/10
- מעבדות לחירות 6/11/10
- התחלות חדשות 24/10/10
ארכיון
אהובי
| אני נעה בין שמחה לכאב בין הקלה לאכזבה אני שמחה שנפגשנו שדברנו שאהבנו שבכינו שצחקנו שחיבקנו אתמול כששאלת אותי אם אני באמת חושבת שזה יכול להצליח עניתי לך שאני לא יודעת ואני באמת לא יודעת אני לא יודעת אם אני נאחזת ברסיסים של מה שהיה בהבטחה הגדולה שהיינו או ברסיסים של מה שרציתי שיהיה או שאני נאחזת במה שאני יודעת בוודאות שיש לנו אהבה גדולה, משהו מאוד עמוק שמחבר בינינו ואמונה אופטימיסטית ואולי מפגרת שיש מקום לשינוי ולתיקון אם אתה תוהה על האופטימיות שלי היא באה מהמקומות הכי אפלים שלי והכי קשים שלי שבלעדיה לא הייתי מצליחה לחייך או לאהוב או לקום מההריסות |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אופטימיות נקייה במיטבה.
כל מה שנאמר כאן, נאמר ממעמקיי הנפש.
את מדהימה, אני בטוחה שגם הוא אומר לך את זה.
תודה לך.
מצד אחד לא זכור לי שאני כתבתי את זה.
מצד שני, זה ממש נראה כאילו שכן.