כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שלי

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    הדברים החשובים באמת

    10 תגובות   יום חמישי, 17/6/10, 19:45

    כבר כמה שבועות, ואולי חודשים, שמנסה להגדיר מה חשוב באמת בחיים.

    רואה אנשים במחלקה שמתמודדים עם התרסקות החיים שלהם, לפחות בעיניהם, רואה את המשפחות שמנסות לתמוך למרות שבפנים יש להם המון פחדים וחששות.

    והאנשים אנשים. לא משנה אם הם יפים או פחות, עשירים או פחות, מלומדים או לא,

    הפגיעות אותן פגיעות. הגוף עצמו מגיב בצורה דומה. כל האירועים המוחיים פוגעים, לפחות כלפי חוץ באותה צורה. השברים אותם שברים.

    גוף זה גוף.

    נכון, מה שמבדיל אותם לפעמים אחד מהשני זה הצורה בה הם מתמודדים, הכוחות שיש להם, מעגלי התמיכה, הפרשנות שהם נותנים לאירוע שעברו - אם זה היה בשליטתם או לא, אם היו סימני אזהרה מוקדמים או לא, אם זה ניתוח שהם התכוננו לו או משהו שקרה פתאום.

    ובני המשפחות - אין לי מושג מאיפה הם מגייסים את הכוח לבוא ולתמוך, לחזק. רובם באים למחלקה לאחר שבמהלך האשפוז הראשוני בבית החולים, לא משו מהמיטה של החולה. לפעמים החולה עצמו לא ידע מה קורה - מונשם / מורדם בין ניתוח לניתוח או מבולבל לאחר אירוע. בני המשפחה יודעים. הם היו שם. מההתחלה ועד ההגעה אלינו. והם כועסים כשאנחנו אומרים שאי אפשר לישון בבית החולים. שיחזרו הביתה ויסמכו עלינו. שינוחו ויתחזקו כי ההתמודדות האמיתית תבוא אח"כ, לאחר השיקום.

    ואני מסתכלת על ועל הבחירות שבחרתי.

    ועל האנשים שמסביבי ועל אלה שאני מסביבם.

    ולא בטוחה.

    יודעת שיש אנשים שיעמדו איתי, אלה שעמדו לאורך כל חיי, דרך הנישואין והגירושין, ההריון עם מאיה וכל השאר.

    יודעת מי אני ומה הכוחות שלי.

    ויודעת מה עומד מאחורי הבחירות האחרונות...

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/6/10 21:51:

      מעניין, אבל לרוב השאלה הזאת ושכמותה עולות כאשר רואים או חווים מצבים קיצוניים בחיים.

      ותמיד התשובה הברורה כל כך נשכחת עם השגרה ותלאות החיים...

       

        26/6/10 21:01:


      מעניין ומוביל למחשבה על סדר עדיפויות בחיים

       

      +

        25/6/10 00:37:


      אחרי פגיעות קשות

      מתחיל השיקום

      יש הרבה גורמים שמשפרים ומזריזים

      החלמה

      אבל מהסטכלות מסביב

      הרבה מזה בא מהכוח והרצון ואמונה

      של הסוביבם

      עם אין תמיכה השיקום יכול לערוך שנים

      עם לא חיים שלמים

        19/6/10 14:31:

      תלתל -

      התחלת ב"שאלה הגדולה" מכולן -

      " מה חשוב באמת בחיים".

      וסיימת ב -

      "ואני מסתכלת על ועל הבחירות שבחרתי.

      ועל האנשים שמסביבי ועל אלה שאני מסביבם.

      ולא בטוחה.

      יודעת שיש אנשים שיעמדו איתי, אלה שעמדו לאורך כל חיי,

       דרך הנישואין והגירושין, ההריון עם מאיה וכל השאר.

      יודעת מי אני ומה הכוחות שלי.

      ויודעת מה עומד מאחורי הבחירות האחרונות..."

      והאמת ?

      מעבר לקטע התיאורי שבינהם,

      המוכיח על חדות אבחנתך והאנושיות שבך,

      ושיש בו מן ההשראה,

      בקטע הסיום -

      גם - לא ממש מצאתי תשובה לשאלתך שבתחית הטקסט,

      גם - קטע הסיום עצמו, די מבלבל אותי הוא במסרייו,

      האם את "לא בטוחה" או האם "יודעת" ?

      בנוסף - מה מלמדות שלוש הנקודות שבסופו ???

      ועדיין - מאד מעניין אותי לדעת -

      מהו לדעתך הוא, הדבר החשוב ביותר בחיים באמת ?

      (אשמח גם לדעת - בחירותייך האחרונות -

      מהן ומה עומד מאחוריהן,

      אך את זה - לבטח לא תספרי לי....

      או אלי....דפקא כן... :))

       

       

        19/6/10 09:18:

      בצעירותו (לא שעכשיו אני מבוגר) עבדתי ככוח עזר בבית חולים גריאטרי שיקומי, שם פגשתי אישה בגיל 70+ לאחר כריתת רגל, ששיגעה את כל מחלקת הפזיוטרפיה בבקשה אחת, להספיק ללבוש בקיני וללכת לים עוד באותו הקיץ.

       

      לפני מספר חודשים הכרתי את איציק אדיר, אמן שבעקבות תאונה בגיל צעיר שותק ומצייר באמצעות פיו.

       

      המשותף לשניהם הייתה הבחירה הפנימית והעוצמה הפנימית להמשיך לצמוח על אף המגבלה.

       

      מי ייתן וכולנו נדע להמשיך ולצמוח מתוכנו.

       

      אתר האינטרנט של איציק אדיר:

       

      http://www.adirgallery.com/index_h.aspx

       

       

       

       

        19/6/10 07:53:
      לעמוד ולצפות יומיומית מול צער כאב וחולי, עם כל הקושי שבדבר, נותן פרופורציות להערכת הדברים הפשוטים והכה לא מובנים מאליהם בחיים שלנו, באותה דרך אני קוראת את דיוני הפורום העוסקים בנושאים שאכן מטרידים רגשית, אך הם עדיין בבחינת "צרות של עשירים" לעומת מה שאת מתארת, צר לי במיוחד על תגובותיהם של הפסימיים ורואי השחורות, ואני שואלת את עצמי "היכן הפרופורציות"? חיים של אדם הם כעלה נידף ברוח אין אדם היודע מה ילד יום ואף מה יקרא בדקה הקרובה ולכן צריך לחיות את החיים במלואם בכל רגע להעריך את הטוב שנפל בחלקנו לעמוד על רגלינו, לחבק את אהובנו, להביט אל השמש, לשוחח ולחייך.

      שלום תלתל1

      צריך הרבה כח ותעצומות נפש ויכולת לנתק את הרגשנות מהעשיה

      כדי לעסוק במקצוע בו בחרת

      שיהיה לך סופשבוע נעים וכייפי

      אני

        18/6/10 19:31:


      איזה יופי הגיבו שני החברים שמעלי!

      שבת שלום!!!  ******

        18/6/10 19:26:
      לדברים החשובים באמת אנחנו לא שמים לב, אלא אם כן הם נלקחים מאיתנו...
        17/6/10 21:10:


      אין לי מילים...

      ואולי יש לי יותר מדי...

      כי לפעמים לאף מילה אין משמעות

      אלא למעשים שבאו מתוך בחירה

      בהירה וצלולה בחיים.

       

      פרופיל

      תלתל1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות