
כבר כמה שבועות, ואולי חודשים, שמנסה להגדיר מה חשוב באמת בחיים. רואה אנשים במחלקה שמתמודדים עם התרסקות החיים שלהם, לפחות בעיניהם, רואה את המשפחות שמנסות לתמוך למרות שבפנים יש להם המון פחדים וחששות. והאנשים אנשים. לא משנה אם הם יפים או פחות, עשירים או פחות, מלומדים או לא, הפגיעות אותן פגיעות. הגוף עצמו מגיב בצורה דומה. כל האירועים המוחיים פוגעים, לפחות כלפי חוץ באותה צורה. השברים אותם שברים. גוף זה גוף. נכון, מה שמבדיל אותם לפעמים אחד מהשני זה הצורה בה הם מתמודדים, הכוחות שיש להם, מעגלי התמיכה, הפרשנות שהם נותנים לאירוע שעברו - אם זה היה בשליטתם או לא, אם היו סימני אזהרה מוקדמים או לא, אם זה ניתוח שהם התכוננו לו או משהו שקרה פתאום. ובני המשפחות - אין לי מושג מאיפה הם מגייסים את הכוח לבוא ולתמוך, לחזק. רובם באים למחלקה לאחר שבמהלך האשפוז הראשוני בבית החולים, לא משו מהמיטה של החולה. לפעמים החולה עצמו לא ידע מה קורה - מונשם / מורדם בין ניתוח לניתוח או מבולבל לאחר אירוע. בני המשפחה יודעים. הם היו שם. מההתחלה ועד ההגעה אלינו. והם כועסים כשאנחנו אומרים שאי אפשר לישון בבית החולים. שיחזרו הביתה ויסמכו עלינו. שינוחו ויתחזקו כי ההתמודדות האמיתית תבוא אח"כ, לאחר השיקום. ואני מסתכלת על ועל הבחירות שבחרתי. ועל האנשים שמסביבי ועל אלה שאני מסביבם. ולא בטוחה. יודעת שיש אנשים שיעמדו איתי, אלה שעמדו לאורך כל חיי, דרך הנישואין והגירושין, ההריון עם מאיה וכל השאר. יודעת מי אני ומה הכוחות שלי. ויודעת מה עומד מאחורי הבחירות האחרונות...
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מעניין, אבל לרוב השאלה הזאת ושכמותה עולות כאשר רואים או חווים מצבים קיצוניים בחיים.
ותמיד התשובה הברורה כל כך נשכחת עם השגרה ותלאות החיים...
מעניין ומוביל למחשבה על סדר עדיפויות בחיים
+
אחרי פגיעות קשות
מתחיל השיקום
יש הרבה גורמים שמשפרים ומזריזים
החלמה
אבל מהסטכלות מסביב
הרבה מזה בא מהכוח והרצון ואמונה
של הסוביבם
עם אין תמיכה השיקום יכול לערוך שנים
עם לא חיים שלמים
תלתל -
התחלת ב"שאלה הגדולה" מכולן -
" מה חשוב באמת בחיים".
וסיימת ב -
"ואני מסתכלת על ועל הבחירות שבחרתי.
ועל האנשים שמסביבי ועל אלה שאני מסביבם.
ולא בטוחה.
יודעת שיש אנשים שיעמדו איתי, אלה שעמדו לאורך כל חיי,
דרך הנישואין והגירושין, ההריון עם מאיה וכל השאר.
יודעת מי אני ומה הכוחות שלי.
ויודעת מה עומד מאחורי הבחירות האחרונות..."
והאמת ?
מעבר לקטע התיאורי שבינהם,
המוכיח על חדות אבחנתך והאנושיות שבך,
ושיש בו מן ההשראה,
בקטע הסיום -
גם - לא ממש מצאתי תשובה לשאלתך שבתחית הטקסט,
גם - קטע הסיום עצמו, די מבלבל אותי הוא במסרייו,
האם את "לא בטוחה" או האם "יודעת" ?
בנוסף - מה מלמדות שלוש הנקודות שבסופו ???
ועדיין - מאד מעניין אותי לדעת -
מהו לדעתך הוא, הדבר החשוב ביותר בחיים באמת ?
(אשמח גם לדעת - בחירותייך האחרונות -
מהן ומה עומד מאחוריהן,
אך את זה - לבטח לא תספרי לי....
או אלי....דפקא כן... :))
בצעירותו (לא שעכשיו אני מבוגר) עבדתי ככוח עזר בבית חולים גריאטרי שיקומי, שם פגשתי אישה בגיל 70+ לאחר כריתת רגל, ששיגעה את כל מחלקת הפזיוטרפיה בבקשה אחת, להספיק ללבוש בקיני וללכת לים עוד באותו הקיץ.
לפני מספר חודשים הכרתי את איציק אדיר, אמן שבעקבות תאונה בגיל צעיר שותק ומצייר באמצעות פיו.
המשותף לשניהם הייתה הבחירה הפנימית והעוצמה הפנימית להמשיך לצמוח על אף המגבלה.
מי ייתן וכולנו נדע להמשיך ולצמוח מתוכנו.
אתר האינטרנט של איציק אדיר:
http://www.adirgallery.com/index_h.aspx
שלום תלתל1
צריך הרבה כח ותעצומות נפש ויכולת לנתק את הרגשנות מהעשיה
כדי לעסוק במקצוע בו בחרת
שיהיה לך סופשבוע נעים וכייפי
אני
איזה יופי הגיבו שני החברים שמעלי!
שבת שלום!!! ******
אין לי מילים...
ואולי יש לי יותר מדי...
כי לפעמים לאף מילה אין משמעות
אלא למעשים שבאו מתוך בחירה
בהירה וצלולה בחיים.