"אתה מחפש עבודה? מה הבעיה?! היה איתי במילואים פעם אחד הורביץ היום הוא הבעלים של אחת המאפיות הגדולות בארץ. טלפון אחד ואני מסדר לך עבודה אצלו" מבטיח אבא שלי "השאלה היא רק מה מעניין אותך. ראש אגף מו"פ? סמנכ"ל שיווק? פיתוח עסקי?"
"לא חשוב אבא, העיקר שיהיה תשע עד חמש, ממוזג ואם אפשר, מעניין ומתגמל"
"ראה את העניין כמסודר" משיב לי אבא בביטחון מלא "תכין את העניבה, ביום ראשון אתה מתחיל לעבוד".
ואמנם ביום ראשון אני יושב מול מר הורביץ, שומע כמה סיפורים מהמילואים בשנות השבעים ואז שומע אותו אומר: "רק בגלל שאני חייב לאבא שלך החלטתי לתת לך ג'וב לפנים משורת הדין, בלי מבדקים וראיונות וקורות חיים... מתי אתה יכול להתחיל לעבוד?"
"אפילו מהיום! כמו שאתה רואה אני כבר עם בגדי העבודה." אני משיב לו ומנפנף בעניבה שלי.
"עכשיו כבר 10 בבוקר, יום העבודה נגמר, תגיע מחר ב-3 נצוות אותך למושון" הוא אומר.
"3? אתם מתחילים לעבוד בצהרים? ומי זה מושון? הוא העוזר שלי?" אני מנסה להבין מי נגד מי.
"3 בבוקר ומושון זה הנהג שתתלווה אליו ותעזור לו בקו חלוקה שלו." הוא מסביר בנחת.
"אבל... מה קו חלוקה?.... מה 3?.... מה מושון?...." אני נכנס להיסטריה קלה.
"מושון כבר יסביר לך הכל. מחר ב-3 אה?!"
לאחר תהליך התאוששות לא קצר ומכיוון שבמילא לא היו לי תכניות ל-3 בבוקר, החלטתי להתייצב במאפיה למחרת בלילה או בבוקר או מה שזה לא יהיה. מושון הורה לי להכניס לחמים לקרטונים, אך קודם לכן כדאי שאשטוף את הפנים. אני נכנס לשירותים שוטף את פני ואז מגלה שאין מגבות לייבוש הידיים. "תתחיל להעמיס לחמים, הם כבר ייבשו לך את הידיים" פותר לי מושון את הבעיה. כלב משוטט נהנה מריח הלחם הטרי. ולאחר כמה רחרוחים הוא מביע את אהבתו ב"סימון" הארגז הריחני.
"שטויות" זורק לעברי מושון שמבחין שאני מתלבט מה לעשות עם הארגז " עד שנגיע לסופרמרקט זה כבר יתייבש"
אנחנו דוחסים את הקרטונים ומתחילים לנסוע. בסיבוב הראשון נפתחת הדלת האחורית והלחמים נופלים על הכביש. אני יורד לאסוף אותם ולהחזיר אותם לקרטונים. מקצת הקרטונים נקרעו לכן אין ברירה אלה להניח אותם על רצפת המשאית. אנחנו ממשיכים לנוסע אך שוב נפתחת הדלת האחורית והלחמים מתפזרים על הכביש. מושון מזהה פנצ'ר בגלגל האחורי. אנחנו מחליפים את הגלגל וחוזרים למכונית.
"יש לך אולי מגבונים לחים לנגב את הידיים?" אני שואל אותו ומביט בידי המפויחות.
מושון מגחך "מגבונים לחים? מה פה גנון? מעון? צהרון? תאסוף את הלחמים ותוך כמה דקות תראה שהידיים שלך נקיות".
ואמנם תוך כמה דקות של סידור הלחמים הידיים לי מתנקות כמעט לגמרי.
אנחנו מגיעים לסופרמרקט, סדרן הסופרמרקט מסמן למושון להכנס ברוורס לכיוון הרמפה. מושון מקלל, מעביר לרוורס ושם גז עד שהמשאים שלנו מתנגשת ברמפה ושוב מפילה את כל הלחמים על הרצפה. הפעם זו ריצפה שמלאה כל טוב: שארי ירקות, ביצים שבורות, חלב שפוך ועוד. הסדרן קורא לחבר'ה ממחלקת הדגים לעזור לנו להכניס את הלחמים חזרה לקרטונים.
בחשש מה אני נכנס לאולם הסופרמרקט, מנסה להתעלם מריח הדגים, החלב החמוץ, הביצים והפיח העולים מהקרטון שבידי. הקונים שבסופר מבחינים בי ופוסעים נמרצות לעברי. הם עלו עלי. אני אבוד. הם עומדים לערוך בי לינץ'. האמת שמגיע לי. מעניין מה עלה בגורלו של מושון. הם מתקרבים. כל תמונות חיי עוברות מול עיניי. זה הסוף שלי. לפתע אני מבחין שהם מביטים בי בהערצה השמורה לבואו של משיח. שעתיים הם חיכו ללחם ושום דבר לא ימנע מהם את המאורע. הם מקיפים אותי כשעל ידיהם שקיות ניילון לשמור על סטריליות. ילד אחד משיט יד חשופה ולוקח ככר לחם. מיד מתנפלים עליו כל הקונים "שטפת ידיים קודם? אתה יודע איזה מחלות אפשר לקבל כשלא שומרים על היגיינה?"