חברה התקשרה אלי היום. לא סתם חברה. אקסית. ה- אקסית ליתר ליתר דיוק. לפני שנים, לאחר שפגשתי אותה, עזבתי את בן זוגי ויצאתי מהארון. ליטל דיד אַי נוֹאו, אבל ארבעה חודשים לאחר מכן היא נטשה אותי לאנחות ועברה ל... זרועותיו המסוקסות של בן זוגה השמנגוץ. מה שכן, היות ואני לא בן אדם קטנוני (נשבעת, לא יותר מדי- רק קצת), המשכנו לשמור בסופו של דבר על קשר. וכך יצא, שהיא התקשרה אלי היום לספר לי על מאורעות יומה העמוס. האמת היא שגם לי לא היה יום משהו (פנצ'ר ונודניקים בעבודה), אבל היום שלה היה יותר גרוע. מה גרוע, מזעזע. כל מה שהיה חסר בו זה שהיא תאובחן בסרטן (טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה מלח מים מלח מים וכו') כדי לתת גראנד פינאלה.   

והנה מה שהלך שם. קמה אישה לעוד יום ומגלה שהמקרר הפסיק לעבוד בלילה. כל האוכל התקלקל. כמובן שרצה הגורל ואתמול היא גם עשתה קניות כי היום בערב היא תכננה להזמין אורחים לארוחת ערב. רעבה משהו היא יצאה לראיון עבודה בחברה שהיא ממש רצתה לעבוד בה. תוך כדי הראיון היא הרגישה שהולך לה מצויין, אבל בסיום הראיון, כשנפרדה מהמראיינים, הם אפילו לא ביקשו ממנה את שמות הממליצים שלה או מכתבי המלצה. ככה שהיא יצאה בתחושה שמשהו התפספס. מתוסכלת היא חזרה הביתה, רק כדי לגלות שהחתול השתין לה על המיטה.  פאוזה מתודית: חתול לבחורה עם נטיות לסביות –  האם יש משהו שיכול להיות סטריאוטיפ יותר נדוש מזה???? זאת הסיבה שאני מסרבת להחזיק חתול. חוץ מזה, אין לי כח להררי פרווה בבית. גם ככה אחד היתרונות בלהיות לסבית זה שאין לך ערמות שיער בבית שנושרות מהגבר שלך, אז אני צריכה את השיער של החתול?? בזמנו, אני זוכרת שגושי הפרווה הנאחסים האלה היו מתרבים לנו בבית כמו ארנבונים. כמה שלא הייתי מנקה ורודפת אחריהם, מיד היו מגיעים חדשים - משל היו ברחשים הרודפים אחר חולצת בית ספר צהובה ומזיעה בקיץ - וכמו שיחים מתגלגים במדבריות מערבון זול הם היו נפוצים ברחבי הדירה. טוב, סוף ההפסקה המתודית.

אז החתול השתין לה על המיטה. ביאושה הרב היא פתחה את האי מייל רק כדי לקרוא מייל מהגבר (או שמע יש לומר דרעק) איתו היא יוצאת בחודש האחרון שנפרד ממנה במייל (זה בחור חדש. השמנגוץ מתחילת הפוסט זרק אותה אחרי איזה שנה. מישהו אמר צדק פואטי ולא קיבל? – דרך אגב, אם מישהו תוהה השמנגוץ לא חצה את הכביש, אלא חיפש מישהי יותר "כוסית"). ומה הסיבה לפרידה? הוא לא יכול להתחייב עכשיו. קשה לו בתקופה הזאת גם לנהל קשר וגם לעקוב אחרי המונדיאל. עצוב. העניין הוא שאני מאמינה שהוא כתב אמת. מה שכן, בעיניי, גברים שעוקבים אחרי משחקי הכדורגל בכזאת אדיקות הם לא שונים בהרבה מגְרוּפית שעוקבת אחרי זמר/להקה. בגיל העשרה/עשרים-צעיר זוהי הבלות נסלחת, אבל בגילאי 40-50?    

(בתמונות: גרופית, גרופי וגופי. מצא את ההבדלים.)  

כמובן שבשלב הזה היא כבר רק רצתה שהיום ייגמר. מיואשת, היא התקשרה אלי להוציא קצת קיטור. תרגולת ידועה לכל אחת: היא שופכת את מר ליבה ואני מנחמת. היא מתלוננת עוד קצת ואני מנחמת. ופתאום היא צועקת לי לתוך האוזן צעקה חורכת-עור-תוף "יא חתיכת בן זונה". אני מודה- הייתי קצת בהלם. לפעמים החברות מדברות אלי בלשון זכר בבדיחות הדעת, אבל הפעם זה לא היה כל כך קשור לקונטקסט. "מה קרה" שאלתי בקול רועד וחושש. מסתבר שהחתול השתין על הספה תוך כדי שאנחנו מדברות. אקיצר, בסוף היא קפצה לישון אל השכנה כי כבר לא היה מזרן נקי לישון עליו. את ארוחת הערב היא פשוט דחתה ליום אחר.   

אין ברירה, יש ימים שלא צריך לצאת מהמיטה. פשוט להישאר בה ולשמור עליה מהשתינה של החתול.  

שיהיו לכולנו ימים טובים יותר.