השבוע הם עוזבים, חוזרים לארץ. זוג הורים, שלושה ילדים, שניים ישראלים, אחד שמכיר את ישראל מהתמונות. זוג דתיים, שומרים כשרות בגולה..... כשמשפחה עוזבת כאן, עורכים לה מסיבת פרידה, דספדידה. לפני כשבוע, קלטנו שהזמן עובר והם אוטוטו במטוס, אז התארגנו: ישראליתשמתיימרת להיות פרואנית (אני), פרואנית עם רקע ישראלי "עשיר", שנתיים,ופרואנית מלאה עם נשמה ענקית. ובכן.... קבענו להפגש לתכנן, קבענו לשמונה וחצי, הגיעו בערך בתשעודיברנו המון ותיכננו. ובאחת עשרה וחצי, הבנתי שהן לא הולכות לשום מקום, אז עברנולסלון והמשכנו "לארגן". למחרת, נפגשנו שוב, אני כבר שועלה יותר ותיקה, קבעתי אחרי שיעור טניס,ובחכמה, כי "אירגנו" עד שהילדותחזרו מבית ספר. ביום זה אפילו בדקנו באינטרנט חברות ואפילו התקשרנו לשתיים שלושחברות, והזמנו את הפרואנית הרביעית שהיא לא משתתפת אבל אלופה בארגון דספדידות, וגם הספקנו לתכנן להתקשר למחרת לחברות אחרות. בתכנון עד כה, אירוע "יוצא דופן": שני מתקנים מתנפחים, שתיטרמפולינות וכיבוד לילדים. סוגיית הקפה למבוגרות עמדה בספק וגזלה שעות ארגון רבות. הימים חלפו ואפילו התחלנו לאסוף כסף (אני) והצלחנו גם לתכנן את המתנהלילדה הגדולה- אלבום בו היא מצולמת עם כל ילד מהמחזור. מקוריות. בתחילת השבוע כבר היה לנו סכום כסף מסוים וכבר הספקתי לצלם את כלהילדים עם כלת הדספדידה ואפילו ארגנו ארוחת בוקר - דספדידה לאם, שנערכה במינימרקטהכשר והיקר להחריד. בתום הדספדידה הנשית, החלטנו להשאר ולהמשיך לארגן. בשעה 12:00, עדייןארגנו, ואני שתכננתי ללכת לשוק שלי, הבנתי שיש מצב שאצטרך להתגמש, הציעו הבנותשיבואו אלי כדי לבחור את התמונות אותן נשים באלבום. .. כן, הבנתי, הלך לי השוק. וכך הלכנו שלושתנו הביתה לבחור תמונות- התמקדנו בכל תמונה ובחנו אותהלעומקה, בדקנו הכל ולאחר כשעה, בחרנו את 28 התמונות המיועדות. עכשיו נותר רקלהדפיסן ולצלם ילד שחסר. בטיפשותי הצעתי, שאני אצלם והן יפתחו את התמונות במקביל, או אז נתקלתיבהתנגדות קשה ונחושה- נלך יחד, אנחנו קבוצת עבודה. היות שאני מתיימרת לפרואנית,מייד הסכמתי, ואכן הלכנו שלושתנו לבחור את גודל התמונה, מט/ מבריק / מתוק / מלוחוכו'. מצוקה גדולה נרשמה בשלב בו היינו צריכות לבחור אלבום.... שלושת האופציות לאהניבו שביעות רצון. לאחר מכן הלכנו יחד לבחור איפה יצולם הילד. בשלב זה כבר היה ידוע לנו גםצבע המתקן המתנפח ואפילו אם הוא השתתף באחת ממסיבות הקהילה בחודשים האחרונים (שזה,מסתבר, לפרואנית מתחילה שכמותי, ממש משמעותי). ואז, הן החליטו שאפשר וכדאי וצריך ללכת לשוק..... אני נשברתי, והייתי עסוקה, וכנראה שגם הן, כי למחרת, הן הלכו לשוקלמשך 4 שעות לקנות הכיבוד ולחפש אלבום, ואפילו לא הוזמנתי (איזה כיף!) ואז, אכן נרכשו כל הכיבודים לילדים +כלים חד פעמיים, רק מה.... חסר האלבום!בכל השוק לא נמצא אלבום הולם! בערב, הוזמנתי לארגן את האלבום, תוך הבטחה שיש 3 חנויות"קודאק" סמוכות לבית המארחת. אז הלכתי לארגן את האלבום.... עברנו בשתיחנויות, כי השלישית היתה מרוחקת מדי, מצאנו בחנות הראשונה, הלכנו לשניה לוודא שאיןטוב יותר, חזרנו לראשונה (והתפלאנו שהם לא נחמדים אלינו), רכשנו את האלבום, והלכנולארגן את התמונות בבית.... השעה היתה כבר 19:00 והאלבום כמעט היה מוכן. מחר רק נדביק לו כמהמדבקות.... הערב, בשעה טובה, התקיים הארוע! היה נחמד והילדים היו מרוצים והמתקן המתנפח היה בצבע הנכון ואפילו לאהשתתף במסיבת יום הולדת בחודש האחרון. וכשכולם כבר הלכו ונשארנו לארגן, שבעות רצון, אמרו שותפותיי "והצלחנו לארגן את זה בשבוע! לא להאמין"
אכן, לא להאמין!!!! |