- (עדיף ללחוץ PLAY אחרי שתקראי עד הסוף)
מה שהדליק אותי היה פוסט שקראתי בבלוג האהוב של אורית עריף. אורית הוזמנה להזמין 5 בלוגרים נבחרים לכתוב 5 דברים אינטימיים על עצמם. איזה דבר אינטימי אני הייתי מספרת? אוקיי. בתקופת ההריון עשיתי עבודה עם הקול, בהדרכתה של הגר רינסקי, בשיטת Voice Movement Therapy. יצא מזה שיר קטן שהוקדש לעוברית שהיתה אז בבטן שלי. אני ממש לא זמרת, אבל מאד אוהבת להתבטא דרך הקול. אפילו יותר משאני אוהבת לצייר. בפוסט הקודם הזכרתי השתעשעות כדרך להנעת היצירתיות. העבודה שעושים ב VMT היא למעשה השתעשעות עם הקול. עושים כל מיני קולות תוך משחק עם מקומות שונים בפנים ובגוף, תדרים שונים, איכויות שונות. אין "נכון/לא נכון". כמה נוח שלאח שלי יש אולפן ויכולתי להקליט את השיר הקטן שלי. כששרתי באולפן, הנשימה וההתבטאות החופשית מילאו אותי שמחה. זה כמו ריקוד חופשי עם הקול. כשעובדים בשיטת VMT אפשר לזייף בכיף. מנקודת מבטו של ירמי, זמר מקצועי, הדברים נראים אחרת.
כשאני משוחררת, משועשעת ושמחה, הרעיונות מוכנים להגיח. בתחל'ס, יש לי יותר משאבים מוחיים פנויים לחשיבה יצירתית. עכשיו אולי את מדמיינת אותי מתחילה לשיר ברגע שמגיע המייל עם ההזמנה לאיור החדש. אז לא. אני שרה כל היום. לכל דבר שגרתי שאני עושה עם אלמה יש שיר. אנחנו שומעות מוסיקה עם ארוחת הבוקר, אחרי ארוחת הבוקר ושרות (אלמה עושה: פה פה פה). אני ממציאה שירים. אלמה חיה במיוזיקל מתמשך. להלן (למעלה. מגבלות האתר) השיר "כשתבואי". מילים: הגר ואני. לחן: אני. גיטרה: ירמי קפלן. הוקלט באולפן של ירמי. בקובץ הקולי הראשון אני מתאמנת, השני הוא הגירסה הסופית.
עריכת פוסט: מיכל סלע _ |
לירון פיין
בתגובה על מה זה הוראה יצירתית?
////////............
בתגובה על
////////............
בתגובה על
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נכנסתי לפוסט כי אני ברשימת החברים שלך וביקשת.
הקשבתי כמובן ואפילו התחלתי לכתוב לך תגובה, כי הרי חשוב המשוב.
ולא היו לי מילים חכמות.
אני יכולה לומר עכשיו שמאז ששמעתי אותך מלפני כמה ימים מדי פעם מתנגן לי בראש בקול עדין ורך וצלול: "כשתבואי....".
גילה,
מאד הזדהיתי עם הבחירה בקול ככלי ביטוי. כמו בכל יצירה, העשייה עצמה, הדרך - חשובה לא פחות מהתוצאה, שלא חייבת להיות מקצועית ומהוקצעת. עצם פעולת השירה יוצרת ויברציה משחררת בכל הגוף וזו דרך הבעה נפלאה.
בשירה שלך לאלמה עובר המון רגש בטון, בקצב, במילים שחוזרות כמו מנטרה פשוטה שמביעה כל כך הרבה, והתוצאה מרגשת מאד.
גם אני שרתי לשלושת ילדי עוד כשהיו בבטן, זו היתה דרך נפלאה לתקשר איתם עוד לפני שנולדו, לשלוח אליהם את הרגש שעוררו בי באמצעות השירה. חזרתי לילדות שלי כששרתי להם את שירי ילדותי כשהיו קטנים, אני שרה בכל הזדמנות, לעצמי ולכל מי שבסביבה, ומוצאת בשירה עוצמות ביטוי אדירות.
חשוב לתת לעצמנו את המקום להרגיש חופשיים ומשוחררים לשיר, אפילו לזייף, העיקר לשיר
תודה : )
שרונה, איזה כיף שהדבקתי!
ו...אני גילה. בטח התבלבלו לך האותיות במקלדת
גליה היקרה. איזה רעיון מהמם וביצוע מדליק. והצחוק שלך מדבקבק.
עשית לי חשק לשיר עכשיו..
קודם כל..את לא זיפנית בכלל וזה כבר חשוב.
לדעתי את צריכה ללמוד לווסת נכון את הנשימה עם הקול וכן לפתוח את הגרון.
לקול שלך יש צבע מאוד חם ונעים לאוזן.. הייתי הולכת על המשך פיתוחו..ונימנעת למשך זמן רב מאוד מכל מה שלא עושה טוב לתיבת המיתרים ואת תיראי איך זה יוצא לך ביג טיים!
חוצמזה, השיטה נישמעת מעניינת, אני אישית עושה את זה עם הילדים בכל מיניי מצבים ולא ידעתי שזה קיים בכלל.
עד כדי כך אני הולכת רחוק עם זה, שאני אפילו ממחיזה להם את סיפוריי ד"ר סוס לפניי השינה - כולל המצאת מנגינות במקון, במקומות הראויים.
בסה"כ הפוסט מאוד מעשיר ועל כך התודה לך . נשיקות לאלמה..היא מתוקה נורא.
שבת שלום,
אודל-י'ה
(-:
סתם נכנסתי, במקרה, כי היה בדף הראשי.
אבל הגעתי גם לאיורים שלך ולאתר שלך. התלהבתי כמעט מכל תמונה. פשוט מקסים.