כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    "האם שמתם לב לטבע?" - על טיולי בתי הספר

    11 תגובות   יום שישי , 18/6/10, 13:06

     

     

    ''

     

    על טיולי בתי הספר נכתב הרבה, וברוב המקרים זה נגמר במכות. בכוח. אלה כועסים על אלה, אלה מזלזלים באלה.

    המורים, המדריכים, התלמידים, ההורים, המנהלים: כל אחד מוצא את האשם, הפלא ופלא, אצל האחר.
     
      

    בפוסט זה אני מציע זווית הסתכלות נוספת שאין בה אשמים. יש בה מציאות מורכבת, שמהלכיה גדולים מהאנשים אשר מרכיבים אותה.

     

    בקטע הטיול מתוך הסרט "אלכס חולה אהבה", המתייחס לתחילת שנות החמישים, ניכר שהתלמידים עסוקים בטיול – בעיקר בעצמם. זה מקבל ביטוי באינטראקציות חברתיות ואישיות (הילדים יושבים בצל העצים, משוחחים ומשחקים) וכן בבדיקת גבולות העצמאות שלהם במרחב הטיול השונה מבית הספר (ההשתוללות באכסניה).
     
     

    הפעילות החברתית אין בה שום פסול, אך מיד עולה השאלה - למה לעשות זאת במסגרת בית הספר? או: איפה ייחודו של הטיול במסגרת בית הספר?

     

    גם התשובה לכך מתועדת היטב בסרט. בתמונה מתוך סצנת הכיתה ("בחורות ערומים זה חולירא"), רואים על קירות הכיתה עזרי הוראה והמחשה רבים: מפה, תמונות, מודלים.

    עזרים בכיתה


    תוכניות הלימודים ועזרי ההמחשה מאפשרים למורים לייצג את הנושאים הנלמדים בכיתה. הצורך לצאת החוצה פחת, כי ניתן להביא את החוץ לתוך הכיתה – בתמונות, בסרטים, בניסויים, בדגמים, במאגרי מידע וכדומה.


    בבית הספר לא לומדים את הטבע, את המציאות המורכבת, אלא לומדים פיסות של מידע שבודדו מתוך המציאות המורכבת.


    על כן, המורה המקצועי אינו נדרש לצאת החוצה, על מנת להורות את מה שתוכניות הלימודים דורשות ממנו ללמד. ההיפך - החוץ רק מקשה על ההוראה, לפי תפיסת החינוך המדעי.

     

    ומכיוון שהטיולים איבדו את מקומם ברצף הלימוד, לא נותר בהם תוכן של ממש, והתלמידים ניצלו את הזמן (בטיולים) לעניינם. המחקר מראה כי אכן אלו עיקר ההתרחשויות המתועדות על ידי תלמידים, כבר מאז שנות השלושים, ואלה עיקר הדברים שאנשים זוכרים בעקבות טיוליהם.

     

    כפי שכתבה בחיבור תלמידה, בעקבות טיול בשנת 1962:
    "מאות נערים הצטופפו בין שרידי קירות האבן העבים, ויותר משראו את המבצר – ראו איש את רעהו."
     

     

    אל תוך המציאות הזו נכנסו מדריכי הטיולים. הדרכת טיולים באמצעות מדריכים מקצועיים, חיצוניים לבית הספר, נהוגה בישראל מאז שנת 1954. אלא שמדריכי הטיולים לא באו כדי לשרת את צורכי בית הספר, אלא הביאו לטיולים אג'נדה משלהם: ידעת הארץ וחינוך סביבתי, בעיקר.

     

    כך קרה, ששלושה גורמים מצויים יחד בטיול: תלמידים, מורים ומדריכים, אך כל אחד מהם מושך את העגלה לכיוון האחר:
    המורים מסתפקים בהוראה המקצועית בכיתות ואינם יוצרים קשר לשדה,
    המדריכים, אנשי השטח, אינם מתחברים בהדרכתם למה שקורה בבית הספר לפני ואחרי הטיול,
    והתלמידים – מה רע להם. הם שרים: "אין שיעורים! שברו את הכלים!"

     

     

     

    הטיול איבד מסגולתו לחינוך, משום שהוא אינו מתאים להשקפת העולם החינוכית הרווחת בבתי הספר.
    אין הוקוס פוקוס מתודולוגי או ארגוני שישנה זאת, אלא נדרש שינוי באופן שבו אנו תופסים למידה וחינוך.

     

     

    כל עוד לא ניתנת לגיטימציה לילד, להחשף אל המציאות ולהתמודד איתה, ובמקום זאת אנו מביאים לו פיסות מציאות לעוסות ומבודדות, כזה וראה וקדש, ממילא אין צורך בהצגת המציאות בטיולים.

    * הדברים מתוך הרצאה שנתתי השבוע בכנס השנתי השביעי של המרכז לשילוב סביבת הלימוד החוץ כיתתית, מכון דוידסון לחינול מדעי, מכון ויצמן (קישור חיצוני)

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/7/10 12:49:
      ביכף נטייל אלי...
      אבל למה להפיל את זה על בית הספר? מה המורים אמורים לעשות שם? ואם הם אמורים, למה לא אומרים להם?
      אני באתי מטיולים חופשיים בטבע, אבל להכריז על זה כתכלית הטיולים זה לסמן עיגול איפה שהמציאות הובילה אותנו.
      ההגיון של הטיעון שלך הוא: זה זה כי כך זה: Post hoc ergo propter hoc

      גישה כזו יכולה להיות בחינוך הבלתי פורמלי, אבל לא כאמת מידה לחינוך הציבורי.
        10/7/10 09:56:

      גיל, נדמה לי שההיגיון בטענתך ברור לחלוטין ובכל זאת אנא הרשה לי להציג גם את ההיגיון ההפוך.

      .

      למידה בטבע המתבצעת על ידי מורים, אם לא תבוצע במינון הנכון ובדרך הנכונה עלולה לקלקל גם את חווית השהיה בטבע וגם את הלמידה.

      .

      אולי לעיתים עדיף שהטיול בטבע יעמוד בפני עצמו ויהיה חופשי מכל למידה שיטתית ?

        27/6/10 13:39:

      תודה שלומית לתגובתך המעמיקה

       

      טוב, אני לא יודע לעסוק בכל הקשיים והכשלים שיש...

       

      אבל בקשר לשילוב שדה כיתה, מסכים איתך שלא נורא קריטי אם יהיה זה מורה או מדריך, ובתנאי שיהיה זה מישהו שמכיר את האתמול ואת המחר של התלמידים, ויכול ליצור בהם קשרים.

        26/6/10 21:06:

      כמי שעסקה גם בהוראת מורים וגם בהדרכת טיולים (בשלבים שונים של חיי)

      אני יכולה להזדהות עם הכשל הזה,

      של מורים שלא איכפת להם.. או עם מדריכים שחסר להם מעורבות.

      *

      (אני זוכרת שכל הצוות השתוממם כשבחרתי להדריך טיול מסויים של בני נוער,

      שהיו מרוכזים רק ברכילות אודות סיפורי אהבה

      באמצעות סיפורי רומנים שהתרחשו במקומות שביקרנו בהם.אין ספק שהם היו איתי...

      או כשזיהיתי בני נוער עם אמביציות להתבלט - ואז הדרכתי אותם בסגנון תחרותי.)

      *

      על מנת לבצע את מלאכתך נאמנה - הן כמדריך והן כמורה -

      עליך להיות מחובר לחניכים ולבצע "חנוך לנער על פי דרכו".

      וזה ממש לא משנה אם זה המורה או מדריך חיצוני לדעתי.

      נכון שעדיף שזה יהיה המורה. אבל אפשר לעשות את זה נפלא גם אחרת.

      אני לא זוכרת שום מכות בטיולים שבהם הדרכתי! נהפוך הוא!

       

      ושוב, נכון שעדיף שזה יהיה המורה. אבל זה לא הדבר היחיד שלא בסדר....

      במערכת החינוך יש עוד הרבה בעיות קודם לזה.

       

      האשמה, לטעמי, אינה במורים או במדריכים.

      האשמה לטעמי הינה במערכת התיגמול ובמערכת החינוך בכלל.

      זאת שיוצרת זילות בכבוד העוסקים במלאכה הן מבחינת התגמול והן מבחינת התדמית המקצועית

      וזה עוד רק מצד אחד ..

      כי מצד שני מעמיסה המערכת מספרים בלתי אפשריים של תלמידים על כל כיתה. 

        21/6/10 09:13:


      כמה אושר יכול היה לזרוח על פני הרבה יותר תלמידים, וכמה בעיות ותיוגים היינו חוסכים, לו היתה מערכת החינוך משכילה "להוציא בחוץ" מיני שיעורים ששם מקומם. כוונתי כמובן לא להוצאתם מחוץ למערכת, אלא מחוץ לכותלי הכיתה.. :-)

      -

      -

      -

      -

       חשיב - ההנאה שבלמידה

      יוזמה חינוכית לשיפור הוראת חשבון

        19/6/10 18:50:

      צטט: מחשבות שבלב 2010-06-19 12:53:04


      צודק...

      וזה באמת מתחיל משינוי תפיסה

      בביתי ספר.

      אין לי מושג כמה הדבר אפשרי,

      לעיתים נדמה שהמנהל עסוק

      בבעיות משמעת וסמלי בית ספר

      יותר מהחוויה האמיתית שבית ספר

      אמור לספק.

      הבאת זווית מענינת. תודה:)

       

      תודה "מחשבות שבלב"

      גם לי אין מושג, אז לפחות יש תקווה

       

      והמנהל שהזכרת - יש פה משהו חשוב: בכל תחום כאשר יש משבר יוצרים טקסים וסמלים, שיחזקו את האנשים לעת המשבר. וככל שהמשבר מעמיק כך כמות הטקסיות עולה. לכן האבחנה שלך לגבי מעשיו משקפת את המציאות שאותה הוא מנהל. צריך רק להוביל אותו להתמודד עם הבעיות ממש ולא עם החזות שלהן כלפי חוץ. מעניין. 

        19/6/10 12:53:


      צודק...

      וזה באמת מתחיל משינוי תפיסה

      בביתי ספר.

      אין לי מושג כמה הדבר אפשרי,

      לעיתים נדמה שהמנהל עסוק

      בבעיות משמעת וסמלי בית ספר

      יותר מהחוויה האמיתית שבית ספר

      אמור לספק.

      הבאת זווית מענינת. תודה:)

        18/6/10 22:27:

      "אקטיביסטית" הדוגמה של המורה הווטרינר היא בדיוק הכיוון שאליו נכון לכוון.

      מורה שיוצר קישור בין כיתה לשדה ושדה לכיתה, תחת הנושא האחד הנלמד.

       

      בעבודות שביצענו עבור משרד החינוך מצאנו כי ניתן לעשות קישורים כאלה בתוכניות לימודים רבות, ויש היום אין ספור דוגמאות לשילוב שדה כיתה בהוראה.

      כן ירבו.

        18/6/10 22:25:

      "סולמות" הכבוד הוא לך שאתה ממשיך להדריך טיולים על אף הקשיים שהזכרת.

       

      שמתי לב שהשיחה המעניינת שלך עם התלמידים על קיסריה התרחשה בנחל זוויתן.

      מכאן צריך להניח שהיא הצליחה בזכות התקשורת הבינאישית הטובה שלך, ולאו דווקא בהקשר של תופעות הטבע או המורשת שהתלמידים חוו במהלך טיול.

       

      תודה

       

       

        18/6/10 18:15:


      העלת נושא חשוב שנדון בהרבה פוסטים ודיונים,

      אהבתי את גישתך להתחבר אל הטבע.

      כאנשים החיים בחברה המודרנית, בין כותלי הבטון והמשקופים הממוזגים,

      היציאה לטבע, למרחבים , זרה בעיקרה.

      למזלי ביתי בת ה 13 לומדת בבית ספר חקלאי, במרכז הארץ, מלא שטחים נרחבים,

      וגידולי בקר וחקלאות.

      היא התקבלה למגמת ווטרינריה, פעם בשבוע הם יוצאים מחוץ לכיתה, אל הטבע,

      המורה הוטרינר אינו מבין או אינו מעוניין בכיתת לימוד תאורטית,

      ועל כן כל יום שלישי, ביתי חוזרת מאושרת מבית הספר,

      רוצה לשתף בשטף את מה שהיא למדה וחוותה באותו יום.

      לו מיסדי בתי הספר היו בונים את בית הספר במקום נרחב, המקורב לחורשה או שטח פתוח,

      לו היו מפתחים את הגינות הקהילתיות, יוצאים מהכיתה לנגיעה בשטח, להתבוננות, להריח, ללקט עלי ולהכנת תה,

      דברים פשוטים . כולי תקווה שהנוער בתנועות הנוער אכן זוכה להתנסות מעין זו.

      החל מגיל צעיר הרגלתי את ילדי שלפחות פעם בשנה, אנו אורזים אוהלים ועולים לצפון, בעיקר לכנרת.

      להכיר את כוחו של הטבע, לדעת צורת התנהלות אחרת, פחות ממוזגת ופחות נעולה על מסכים.

       

        18/6/10 18:12:

      אכן צדקת, מעט מאוד בתי ספר אכן קושרים את הטיולים לנושאים הקשורים לבית הספר

      ואפשר לעשות את הקישורים האלה בקלות, אתן דוגמה,  יוצא לי להדריך מידי פעם תלמידי ישיבות

      במה שנקרא  "בין הזמנים", אז רואים אותם בהמוניהם בכל מסלולי וסוגי הטיולים

      כשהם פוגשים מדריך חילוני כמוני נוצר פינג פונג של דיבור שבו, כל אחד מנסה להבין וללמוד את עולמו של השני

      השנה בזמן טיול בנחל זויתן התגלגלה השיחה להסטוריה ולמה שקרה כאן בא"י  , וספרתי להם על מאורעות כמו סריקת שערו של ר' עקיבא (לאחר מרד בר כוכבא שהוא היה אחד ממנהיגיו)  בקסריה, הם לא תארו לעצמם שקסריה נמצאת במרכז הארץ

       מרחק שעה נסיעה מהישיבה שלהם.

      כך גם שאר התלמידים מגיעים לטיול בלי הכנה מוקדמת , והם נחשפים לתכנים שלא קשורים לכלום בעצם.

       

      ניתן לעשות טיול שמרכזו ותכניו ידברו לתלמידים מסיורים בעקבות התנ"ך, דרך אקולוגיה, אמנות ומה לא?

       

      וכך כל הצדדים מפסידים ובמקום לצאת לטיול , יוצאים למאבק

       

       

       

       

       

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין