כשאני נזכרת עכשיו במה שאמרת לי, שכשקראת את הבלוג שלי ראית אישה בועטת יוצרת חיה וכאילו נעלם מעיניך שכל מה שכתבתי כתבתי מכאב מכאב שניסיתי לטשטש מכאב שניסיתי לשחרר והנה אני שוב באותה נקודת אפס בועטת יוצרת כותבת ומציירת ושוב הכאב הזה, ושוב טום וויטס ברקע ושוב המכחולים והצבעים ושוב המילים הפעם אתה הנושא לא הבנת שהיית נקודת עוגן נקודת אושר
הציור הזה התחלתי אותו מזמן, עוד לפני שהכרנו, ידעתי מה אני רוצה לעשות איתו ופחדתי, פחדתי מהמסר, ממה שהוא משקף, את הריטוש, את הצלקות רציתי משהו אחר, פשוט, יפה ואוהב היום, היום בערו לי האצבעות, מהכאב, מהאכזבה, מההבנה שלא יהיה עוד ויצאה לי האישה הכי מכוערת שאי פעם ציירתי
|