ביום שהוא הרים עליי יד ,הייתי צריכה כבר אז להבין שאני לבד,לבד במערכה.ברחתי מהבית , ברחתי לאימי , באתי אליה בוכייה.אמרתי לה  "אימא יוסף  הרים עליי ידיים "אני זוכרת את המקרה טוב, הכאב נחרט בלב ובגוף.הכול בגלל אימא שלו , בגללה הוא החטיף לי סטירה, אני שכבר הספקתי לשכוח טעמה של סטירה, מכה יבשה , נזכרתי ומהר , הרגשתי איך שהדם מתפרץ אליי למרכז הלחי הצורבת , לא יודעת מה יותר כאב , ההפתעה שהוא העז להרים עליי את קולו וידיו , הפגיעה בליבי  , או אולי הפגיעה הפיזית .... רצתי לאימא , עליתי את שלושת הקומות בריצה , התפרצתי לביתה היא עמדה במטבח  וניקתה עופות , היא שרפה את הנוצות מעל כנפי העוף .חלל המטבח היה מלא בעשן של נוצות שרופות .זה הרגיש כמו להגיע לגיהינום , ריח השרפה ,התערבב עם דמעותיי המרות , הרגשתי בחילה , אבל היה חשוב לי לספר ומהר לאימא מה שהוא עשה לי.

רציתי תמיכה  נשית, רציתי מילה טובה, חיבוק אהבה מאימא , אבל היא הייתה קרה אליי , לא שאלה מה קרה , כלום , היא הסתכלה עליי , כאילו אני זרה ואמרה "חזרי הביתה לבעל שלך " אין לך מה לעשות פה , את כבר נשואה ואת שייכת לו , נחנקתי , שייכת לו ... אני לא שייכת לו ,אני שייכת לכם , אימא ואבא שלי , אני שייכת לעצמי ,לא לו .מי הוא בכלל , אז מה אם הוא קידש אותי בטבעת ? אז מה עם הוא עשה איתי את אלון , אז מה אם אני בחודש השלישי על הילד השני שלנו .מה זאת אומרת אני שייכת לו ,אימא הוא הכה אותי ,סטר לי בגלל שאימא שלו חיממה אותו עליי  , לא כואב לך שאני מספרת לך שהוא הרביץ לי .

למה את שולחת אותי אליו בחזרה , למה את לא יכולה לקבל אותי ,להציע לי לשבת , להרגיע אותי ,למה את לא מתייחסת אליי."בֶרוּ חוּנֶה שוֹעַרֵת[1] " – זה מה שאת יכולה לומר לי??

לי ביתך הבכורה שחיכית לה שבע עשרה שנים , אותי את שולחת בחזרה.

אוי אלוהים , אני מרגישה כל כך פגועה , כל כך נבגדת , אימי הורתי , שולחת אותי בחזרה לבעל שפעם אהב אותי ורצה לקטוף לי כוכבים מהשמיים , האם זה סדק ראשון , בחיי נשואיי??