ניגנו ב- 86 קונצרטים.

ב - 86 מתוכם מחאו לנו כף.

בשלוש הזדמנויות עשו פרצוף לא מרוצה ועיקמו את האף.

אבל תמיד הקשיבו.

כתבו עבורנו שתי יצירות.

ניגנו חמש פעמים ברדיו ועוד פעמיים בטלויזיה.

ערכנו כמאה ועשרים חזרות מתוכן 67 מוצלחות ומהנות, 45 מייגעות ומתישות והשאר כאלה שעדיף היה בלעדיהן.

התווכחנו כמאתיים תשעים ושש פעמים מתוכן לפחות כמחצית ויכוחי סרק.

השמענו במצטבר מתחילת העונה 7,456,890 תווים שונים.

חלקם הקטן – בכלל לא נכונים.

קיבלנו שלוש תשובות שליליות על תמיכה כספית מתקציב המדינה מתוך שלוש בקשות שהגשנו.

זכינו להמון פרגון.

הסבירו כי אין תקציבים למימון.

ביקרנו ב 36 ערים ויישובים שונים.

ניגנו בשלוש מדינות בחו"ל.

המאזין הצעיר ביותר שלנו היה בן חודש והמבוגר בן 99 שנים.

המחמאה הכי גדולה שקיבלנו השנה היא שגנבו לנו בזמן הופעה 100 דיסקים שהיו בקופסה.

העלבון הכי גדול שזכינו לו שמישהי קראה מתוך הקהל תוך כדי קונצרט שהמוזיקה מידי עצובה.

ניגנו בשלושה בתי כנסת ,בשש כנסיות וגם במועדון ג'אז אחד.

פעם אחת לא הצלחנו למצוא את מקום הקונצרט בגלל שלג כבד ,ערפל וברד.

המקום הגבוה ביותר שניגנו בו היה בקומה שמינית מול קהל של ניצולי שואה.

הנמוך ביותר , במועדון הופעות אחד בירושלים – שבע קומות מתחת לאדמה.

ההפרש ביניהם- 15 ,הוא בדיוק מספר הפעמים שכמעט איחרנו לקונצרט עקב תאונה או הפגנה.

ביטלנו שני קונצרטים עקב לידה שהקדימה את זמנה.

ביטלו לנו ארבעה קונצרטים בנסיבות לא ברורות.

שילמנו הרבה מס הכנסה.

הופענו בשני ימי זיכרון ובחתונה אחת.

בקונצרט הקטן ביותר ניגנו בפני תריסר אנשים מתוכם שישה היו בני משפחה.

בקונצרט הגדול ביותר היו שש מאות איש בקהל.

זכור לי קונצרט אחד שהיינו בו מבריקים והקהל נותר פושר.

זכור לי קונצרט אחד שביצענו למטה מבינוני והקהל ייצא מגדרו.

זכור לי ילד אחד, בן ארבע, שביקש ממני לשרוך לו את הנעל תוך כדי ביצוע שיר של ארגוב.

היה זה סיפור אמיתי, בשורה הקודמת, שכה יהיה לי טוב.

34 פעמים במהלך השנה לא שילמו לנו בזמן.מתוכן 8 פעמים באיחור של יותר מחודשיים ובלי כל הסבר.

ניגנו בפני ארבעה ראשי ממשלות של מדינות שונות.

וגם בפני תלמידי כיתה ז', בבית ספר אחד.

קיבלנו המון הערכה.

שילמנו עוד מס הכנסה.

קשישה אחת מברטיסלאבה ניגשה לברך.

פקידה אחת מביטוח לאומי, התקשתה לחייך.

שבנו הביתה .

ובעונה הבאה, נתחיל את הכל מחדש.