שמיצית הזמינה את שמיצי לארוחה אצל ההורים. שמיצי אוהב את שמיצית, קצת בטמבליות, אמנם, אבל זה לא מפריע לו לחבק אותה בהכרת תודה. הוא אוהב את זה, שהיא מחייכת אל המבט האטום שלו. הוא בטוח שזה בגלל שהיא יודעת שהוא יותר גבר ופחות אפס. היא עושה לו להרגיש כמו מלך. אימא של שמיצית לבשה את שמלת הסתיו הפרחונית שלה, זאת שעושה לגברים לנעוץ בה עיניים כשהיא מפשקת את הרגליים. לפעמים היא מרשה להם גם לנעוץ שיניים. היא שיחקה עץ או פאלי עם בעלה כדי להוכיח את הטענה שלה ששמיצי הוא עוד חרמן מצוי ושייקח לה פחות משמונה דקות לשכנע אותו לזרום איתה. היא לא מאמינה בגברים שנותנים את הלב שלהם לאישה. בטח שלא לאישה אחת. הייתה ונשארה זונה. שמיצי גייס את כל ההבעות המלנכוליות שיכל לתפוס, כשראה את השמלה של הזונה. הזונה הכינה פשטידת סלמון מוקרם עם לחמניות קטנות ומתוקות. שמנת ופחמימות. מתכון בדוק לטמטום חושים. היא קיבלה אותו בירושה מאימא שלה. גם היא הייתה זונה. זה כבר לא סוד. בערך בזמן שבו הוגשה המנה החמישית, ישב לו דייג זקן בכפר דייגים קטן בגליל והעלה עשן מהסיגריה שלו. אם הוא היה יודע שתכולת חכתו, פרי עמלו בלילות ירח ארוכים ושלווים, יעשה את דרכו במסע הזוי אל שולחן של סוטים שיודעים להצפין היטב את מחלת הנפש שלהם, מומחים בלחייך אבל לא לגעת, הוא היה פורש מהמקצוע והולך להיות רב רפורמי. אין מלאכה שמבזה את בעליה. רק מטומטמים מוצאים ברכה בבטלה. שמיצי פיזר חיוכים מנומסים אל אימא של שמיצית ושיקר שיש לו פיפי כשהיא הציעה לו לצאת למשקה קטן על המרפסת. רק הוא והיא. כמו שני גברים. שמיצית התחילה להרגיש מיותרת ומצטערת. הכול אבוד. חשב אבא של שמיצית כשהסתכל על שמיצי נסגר בשירותים. הוא ידע שלא פיפי ולא נעליים. שמיצי הזה נראה לו בחור מוסרי. עייף, אבל מוסרי. בודד. תזכורת לאבא של שמיצית – דבר ראשון מחר במשרד, לבדוק את הגבר החדש הזה שהופיע בתא המשפחתי הייחודי שלהם. מה הוא לא היה נותן כדי למצוא פגם בתמונה המושלמת של הערב העשוי היטב הזה. חזרה בדירת הרווקים הלבנה שלהם, שמיצית התפשטה ונרעדה מהצינה המפתיעה שחדרה מהתריסים המוגפים. הלבנים. שמיצי רצה לדבר איתה קצת על חוויות הערב אבל היו לו קולות בתוך הראש שצעקו שאנשים מופרעים לא מדברים. רק מקפידים לשלם את החשבונות בזמן. שלא יחשדו. הוא רצה להיכנס עמוק אל הגוף שלה אבל איבד את הקונספט. הוא רצה להרוג אותה אבל איכשהו ידע שלא ככה תבוא השלווה. בעודו מסתכל עליה בשעמום, הוא דהר בחזיונו עשרים ותשע שנים קדימה וראה ארוחת דייגים נוספת, ואת שמיצית לובשת שמלת כיכרות זולה אבל אדומה, מגלגלת איתו עץ או פאלי, כדי להפיל בפח את שמוצית, הילדה המתוקה שלהם, עם הגבר המיוחד שלה. איפה הוא בכל הסיפור הזה? הוא הניד בראשו וניסה להמציא סיפור אחר. זה לא כל כך גרוע, הוא חשב באופטימיות מטומטמת. ובכל מקרה, זה עדיף על להישאר לבד. |
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רוני - האימא של שמיצית היא מהסוג של האימהות שמפיצות ומשכפלות את עצמן. הן נמצאות בכל מקום.
טלי - ההבדל בין אופטימיות לבין אופטימיות מטומטמת נעוץ בפאסון שממש קשה לשחרר.
מוזה - שמחה לספק את הסחורה כל פעם מחדש
את אלופת עולם!!!
(ולא, לא נמאס לי להגיד את זה)....
הזכרת לי שיר מהצופים..
הבנים: "נהיה כולנו חיל זונים"
הבנות: "נהיה כולנו חיל זונות"
וביחד: " נהיה כולנו חיל זונים וחיל זונות".
הכי חשוב לשמור על אופטימיות מטומטמת
}{
הי...
אני מכיר את האימא של שמיצית...
סיפור נחמד...
הרבה תובנות!
רוני (-:{
וכך נולד השמו"צ?
יקירה ,
כמו תמיד משביחה עם הזמן ומטיבה לתאר הזויים זונות ושאר סטיות :)
לפעמים התמונה ניראת מושלמת כל כך שרק משב רוח קל ירעיד את הבסיס ואוי...אז תיתגלה האמת במערומיה .
היום שילמתי חשבון חשמל לפני שהגיעה התראה.
הרגשתי כל כך נועזת!
אני תמיד על משהו.
בדרך כלל על ראש יצירתי ומוח מעוך ומופרע במיוחד.
את כותבת עצמאית או את על משהו?
אני יצאתי בקיצוניות של שנות אור מאימא שלי.
לא יודעת להגיד לך אם זה טוב או רע
"מה הוא לא היה נותן כדי למצוא פגם בתמונה המושלמת של הערב העשוי היטב הזה"
הוא יכול פשוט לבקש מבלה פלור...
בכלל איפה מוצאים אנשים כאלו כמו בפוסט שלך?
אולי אני צעיר ותמים עדיין, אבל אמהות של בד"כ עושות לי את ההפך,
הרי הפחד הכי גדול זה שהיא תהיה כמו אמא שלה, אז למה להקדים את המועד.
נשים תהינה כמו אמא שלהן וחבל.
גברים לא יהיו כמו אמא שלהם וחבל.
סיפור משעשע/עצוב (תלוי אם זו פנטזיה או מציאות...)
:-)
גל - כיף גם להתארח אצלך, מותק.
שיר ואקס - נראה לי שכל אחת מכן ציינה עובדה הפוכה. חילוקי דיעות זה תמיד מענין.
אישית, אני מאמינה שחופשי הכי כיף לבד.
נזכרתי בסיפור על היהודי ההוא שהתחתן עם היפה של הכפר. כולם חיזרו אחריה, והיא לא התאפקה. נשנשה פה, נשנשה שם. בסוף נשבר לו, הוא התגרש ממנה והתחתן עם הכי מכוערת. כעבור כמה זמן פגש אותו חבר ושאל "נו? איך עכשיו? עכשיו טוב לך?". והיהודי היקר ענה "לא. עדיף ללקק דבש עם כולם, מאשר לאכול חרא לבד".
אויייי על העולם הזה
למה לחיות חיים כל כך מובנים מאליו ולהפוך את השמיצית
המתוקה הזאת לזונה בשמלה פרחונית או שד יודע איזו עוד...
עדיף כבר להשאר לבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אחלה בלה, תמיד כיף לבוא לבקר, והתמונה מקסימה
שבוע טוב
גל
רפי - ועכשיו, שיש לי את הציורים המופלאים שלך לעטר את הסיפורים שלי, אני צריכה לעשות מאמץ ולהתעלות ברמה כדי להשתוות
אופיר - אני עושה חיים, כפרה, הסר דאגה מליבך המשונה.
לומפי - כשאני אגמור עם העולם, הוא כבר יעשה הכל, מלבד לנהוג כמנהגו.
לטוב ולרע - עולם כמנהגו נוהג.
היטבת לתאר, בדרכך הייחודית :-)
קפצתי כדי לאחל לך
שבוע נפלא עם הרבה חיוכים,כמו בתמונת פרופיל :-)
תעשי חיים מותק, כמו שאת יודעת
אני שמח שטוב לך וזה כל מה שחשוב
כל הקפיצי שמיצי הזה ממש שולי בעיני
העיקר שאת מבסוטה
לא, לא בהכרח
תובנה מעניינת :-)
את כותבת נפלא , פרוע , שובב ויצירתי
תענוג
מאוד ויזואלי!
דפוקים דייגים זונות ואנשים....
הכל נשאר במשפחה ולרגע יכול להיתפס כשפוי
אבל לא....
ככה נראים אלו שמשלמים חשבונות בזמן ולובשים שימלת ככרות אדומה....
יפה מאוד בלה!! ::))