אני לא יוצאת מזה, ..אני מנסה בעזרתם הרבה של הספרים,אולי אקרא משהו מאתגר?, מותח?, פילוסופי?, קליל?, רומנטי?, קומי,?

אולי ביוגרפיות? נאדה, משליכה..., חלילה , לא במובן הגס של המילה,

הרי לספרים צריך להתיחס ביראת קודש, כך חונכנו, כך אנו מחנכים את ילדינו, שיחנכו את הדור הבא,

מניחה, מניחה אותם בצד, בכל יום מנסה שוב מחדש...

מדוע אני שוב ושוב מעמידה אותי במבחן? לבדוק את שפיותי? לבדוק  באם אני קצת במקום אחר?........לבדוק האם נרפאתי בכלל..

א. כן

ב.כן

ג,כן

כל התשובות נכונות.

הכל היה שם... יפה ומושלם,

אין דבר כזה מושלם?

יש! חיי נפשי שיש!

וללא פער הגילאים, זה לא היה מסתיים.

אף אחד מהצדדים לא רצה את זה.

אך תכתיבים, והצמדות למשפחה, הכריעו את הכף.....

מה שניבט לעייני, בכל יום,שעה שעה, מציק לי, לא עוזב, מרגיז ומעצבן, לא נותן לי חופש הדבר הזה, נצמד אלי כעלוקה,

כפות ידיו, כפות ידיו הגדולות, מרופדות, לעיתים יבשות, לרב מחוספסות,

כמהה לתחושותם, כמהה למגעם, כמהה שיעשו בי שמות...

מכיוון,... מכיוון שיש בהם עוצמות, תמיד העבירו לי ולגופי, גליי....

העבירו לי ביטחון, משענת, נסכו בי תחושה, שתמיד יהיו חבוקות בשלי.

כפות ידיים, כמה מוזר,

כמה מוזר לרצותם אותם,

זועקת  את שמו בלילות טרופי- השינה,

אולי לפתע נפגש?...

ואחוש בהם? ואתרגש... בטח שאתרגש.