כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חיי - פוסט 74 - דמעות במפלי איגוואסו

    137 תגובות   יום ראשון, 20/6/10, 11:50

    "נעלמה לך?"

    "כן. הגענו בטיסה מריו, והמזוודה נשברה או שהגלגלים נשברו, וזו מזוודה חדשה שקנינו לטיסה הזו, ואז אימי חזרה לשם לתבוע חדשה"...

    "נסעה לשם?! - , מה פרוש, היא לא תבעה מיד כשקיבלתם אותה בשדה?"

    "זהו שלא ! -, היא התעצבנה כל הדרך לכאן ובסוף התקשרה לחברת התעופה והם אמרו לה, שבגלל שלא הגישה

    תלונה כשקיבלה את המזוודה בשדה, הם לא יכולים לעזור לה. היא התווכחה איתם והתעצבנה יותר עד שהחליטה לנסוע אליהם וזה היה בצהרים ואני לא יודעת מה לעשות?!..."  

     "התקשרת לחברה בשדה?"

     "לא".

     "את רוצה שאעזור לך?"

     "תודה. אבל לא נעים לי. היא תחזור. אני רק פוחדת, כי היא יכולה לעשות להם בעיות כאלה שבסוף היא תסתבך כאן.

     היא עקשנית כזו וחושבת שהיא בישראל".

     "עזבי 'לא נעים', אני מתקשר לשדה" אמרתי ופניתי לקבלה, הסברתי לפקידה במה המדובר וביקשתי שתקשר אותי

    עם החברה בשדה. היא הסכימה ברצון ואף הוסיפה שאמרה לגברת שלא כדאי לה ללכת לשדה כי לא תקבל פיצוי. אבל היא, רק התרגזה יותר והלכה בכעס. דיברתי עם החברה בשדה. הם ידעו על מה מדובר ומסרו שהיא עזבה לפני שעה.

      

    זה הפתיע כי הייתה צריכה כבר להיות כאן. פניתי למשטרה המקומית באמצעות פקידת הקבלה והם מסרו שהגברת הישראלית יצאה כרגע. לא נותר לי, אלא לעדכן את עינת, ולהזמין אותה לחכות לאמה בבריכה יחד איתי ושאר התרמילאים.

      

    נשכבתי לשפת הבריכה מוזג לגרוני בירה קרה לאט, ומחכה לטוסט ריחני שיגיע מיד מהבר הקטן. 'לקראת ערב, אלך לאכול במסעדת בשרים מעולה שכבר בררתי עליה, הערב רק מסעדה' סיכמתי עם עצמי, רגע לפני שאמרתי זאת בקול רם לעינת, מזמין אותה ואת אמה להצטרף אלינו.

       

    בדיעבד, אמה הגיעה להוסטל אחרי כחצי שעה 'מרוגזת על כל העולם'. מתברר כי איימה על נציגי חברת התעופה

    בשדה ואף נסעה לתחנת המשטרה בעיר (!) להגיש עליהם תלונה רשמית. שכנעה קצין משטרה להצטרף אליה לשדה.

    שם, ניסה 'לעזור' לה כשהוא מבקש מפקידי החברה לפחות לתת לה למלא טפסים, מה שהסתיים אמנם במילויים. 

     

    הקצין על פי סיפורה של האם, 'חשב שיקבל סוג של הכרת תודה מהתיירת' ולקח את אמה ברכבו חזרה אל תחנת המשטרה בעיר. היא סברה שהתכוון לקחתה להוסטל אבל התברר לה שלא כך הוא, ולבסוף 'הצליחה לחמוק ממנו' ולחזור בשלום...  

     

    לשאלת בתה 'למה לא התקשרת לבת שלך שנשמתה יצאה?' ענתה, 'אני יודעת שאת מסתדרת בכל מקום'. עינת הסיטה מבט עצוב הצידה. צעירה בת 22 שסיימה שירות צבאי לפני כשנה ויצאה 'לטיול גדול', אליו הצטרפה האם לפני ארבעה ימים בריו. זו הפעם השנייה שהבת נמצאת באיגוואסו, למען אמה.  

      

    בעת ארוחת הערב אליה יצאנו חבורה גדולה מההוסטל, התברר מעינת כי בשיחת טלפון שגרתית ממרחק חצי עולם,

    ענתה לאמה במתיקות 'כן, אני מתגעגעת' והנה, קיבלה את פני אמה בריו דה ז'נרו אחרי פחות משבוע ימים. האם מתברר, עובדת בסוכנות נסיעות. נראה שעינת לא 'מאושרת מאד'. לפחות לא כפי שאולי הייתה בריו, עת נחתה האם המפתיעה.           

     

    ***

     

     

    איגוואסו..,

    אסור היה לי לוותר על ההגעה לכאן בשום אופן. היה שווה את התמרון הגדול להגיע לכאן ואת זה המחכה לי כדי לחזור.  

    המראה מדהים בעוצמתו ומהמם ממש. קשה להבין את גודש מופעי העוצמה שהטבע נותן כאן. התחושה הראשונה שיצאתי מהיער עת הילכתי על גשר מתכת תולה מעל אגם מים רגוע, הייתה פיזית, של חום ולחות וסנוור אור שמש בשמים והשתקפותה במים. טור ארוך של צועדים לפניי ומאחוריי מימין. משמאל, צועדים השבים מהתצפית ופניהם קורונות כאילו ראו את 'הסנה בוער'. עברתי קבוצת עצים על אחרון האיים שלפני תהום פעורה הנחשפת מולי, כאילו ונשלף ממנה 'הפקק של העולם'. אין לי תאור נכון יותר מזה.

     

    כל המים מכל אגמי ונהרות האזור, מתכנסים לשטח צר של כחמישים מטר, ונופלים בו מגובה עשרות מטרים אל תהום עמוקה שנוצרה לפני אלפי שנים, עת לוחות קרקע זזו ויצרו את המדרגה הזו בעולמנו. בעיניי, כאילו הכל כאמבט מים, וכאן הוציאו את הפקק. בעיני הילידים בעת העתיקה שהאמזונס היה עולמם נקרא המקום ביראה לוע השטן. 

     

     

     

     

     

     

     

     ''

     

     

     

     

    ''

     

     

     ''

     

     

     

     

    שאון אשדות המים חודר ומרגש. קרני השמש נשברים על ערפילי הלחות יוצרות קשת צבעונית. שעון אל מעקה מתכת, חשתי רוצה לעוף, לרחף מעל אדי המים השוצפים, להביט משם ולראות איך נשטף, מתנקה סיפור חיים הממשיך ומתנהל על פי ההוויה... 


    יושב עם חבריי, נוסע 'ברכבת' הקטנה ממפלי המים אל שער היציאה מהפארק המקסים. עובר בדמיוני על חוויותיי מהיום הקצר. בהליכה בשבילי הג'ונגל החם במפגש הגבול המשולש של ברזיל ארגנטינה ופרגוואי, ובהיחשפות לביליוני פרפרים צבעוניים. בשיט מהיר בנהר מסולע, ועד ממש אל תחת אשדות המים האדירים, שמח שהכל צולם.  

     

    מביט על 'חלון' המצלמה, רואה את תצלומי הווידיאו, גם של הדביבונים זקופי הזנב 'שהפריעו' לאחרים ליהנות מישיבה בצל ולגימת בירה, שהרטיבה במעט 'סנדביץ' דק לתיירים'. אלה שעבורי היו עוד בידור קל.  

     

    מחויך מצאתי עצמי מביט אל שני הגרמנים שאיתי. המוזר, לבוש כאיש הרים מהמאה השמונה עשרה. לידו 'המהנדס', מביט בי כמתנצל על הופעת והתנהלות 'חברו הגרמני' המוזר.

     

    'המוזר' לבוש 'ווסט' קורדרוי ועור שחור ומכנסי 'קורדרוי' שחורים, בעלי פסים עבים במיוחד וכפתורי כסף גדולים בהם ועיטורי עור עוטפים קצוות כיסים רבים, בווסט ובמכנסים המתרחבים הרבה מעבר למידת הנעליים השחורות. אלה עוד בולטים יותר, על רקע גרביו הלבנים וחולצת הבד הלבנה העבה על שרווליה המתרחבים המסתיימים בשולי 'מנז'ט' רחבים, עם שורות ארוכות של כפתורי פנינה. 

     

    הוא מחויך מביט אלי ללא מבוכה, מביט מעבר משקפיו העגולים ובשל כך מראהו אף מוזר עוד יותר, כי הוא גם חבוש כובע רחב שוליים ישרים ופסגה מעוגלת מקושטת בסרט בד שחור על הראש כמראה איש כת איימיש בארה"ב. שפמו הדק המשוך מעל שפתו העליונה, השלים מראה מטופש וחריג לחלוטין בנוף הברזילאי של חודש מרץ המהביל.  

     

      

     

    המהנדס כמו כולם, לבוש טריקו ובגד ים ונעול כפכפים. ממשוקף משקפיים עם מסגרת מודרנית, 'כיאה' למהנדס בניין שסיים את לימודיו באקדמיה גרמנית. מולו נראה 'השמרן האדוק' המשתייך לכת שבאמונתה ובתרבותה קיימת החובה 'לקום ולהסתובב בעולם שנתיים עם דרכון עבודה ייחודי להם ובו להחתים כל נותן עבודה שיעסיקו לפחות שבועיים ולא יותר מחודש. כך, עד שיעבור הלאה עוד ועוד בשתי שנות נדודיו הרחק ממקום מושבם של בני כתו באזור המבורג שבגרמניה. מן בוחן התבגרות להוכחת יכולת מחייה והשתכרות מעבודת כפיים. כת של מומחים בעיבוד עץ, נגרות וכדומה.

     איש מוזר שאינו מגיב מלבד בחיוך מעושה המרוח על פניו תדיר.

     בהגיענו להוסטל 'זכה' לקבל ממני את כל 'המשקל העודף' שאני סוחב עימי 'בכוונה להיפטר ממנו' בתוך כדי מסעי ולא ממש יכולתי, עד עתה. הנה, נקרה בדרכי עלם שיכול ליהנות ממכנסי ג'ינס, חולצות ומגבות שנס ליחן חינם ומתאימות יהיו עבורו לכשימצא מקום לעבוד בהם. התנועה שלו בתיור ממקום למקום מחייבת אותו ללבוש את בגדיו המיוחדים.

     

    למהנדס הצעיר שהרגיש לא נוח 'כמשויך לעם של המוזר' הסברתי, שמבחינתי הוא 'המוזר' נורמאלי בייחודו, כמו כל עם וכת אחרים. הדגשתי שאכן נדרשת סובלנות פתיחות והבנה. כמו הסובלנות שהייתה דרושה למשל אל 'יהדות אירופה' בראשית המאה הקודמת, שנראו מוזרים עקב לבושם וזקנם ומנהגיהם הייחודיים.  

     

     

    הוא הבין וכמובן גם הסכים עימי, מה שביסס הקמת 'חבורה' ליממה הקרובה. אילולי הוא וצילומיו אותי, כמו גם צילומיי אותו במצלמתו, לא הייתה לי מזכרת מחלק זה של המסע כי מצלמתי ובה מאות צילומים תיגנב יומיים מאוחר יותר.  

     

     ''

    צילום לחיץ

     

     

     הרכבת נעצרת, אני יורד ממנה ונע לכיוון היציאה מהפארק, שומע את שמי נישא בקול רם בקריאה מרחוק ואינסטינקטיבית מפנה מבט. סרקתי סביב וחזרתי לענייני, כי 'מי יקרא בשמי כאן?! '-, כנראה שמדובר באחר. שוב נשמעת הקריאה, רק הפעם המבטא הצרפתי מוכר ואני עוצר, מביט היטב אל הקהל מאחוריי. ידיים מנופפות מרחוק מושכות את שימת ליבי ואני מחייך, שמח לראות את חברי 'לקטע קרנבל סאו פאולו' מלפני חודש בברזיל.

      

     אז הכרתי את 'קלוד ואן דאם' הלו הוא מרק פאבר הנראה בדיוק כמו השחקן רק גבוה ממנו, ואת חברו הטוב ג'וליאן, המטיילים יחד יותר משנה. חיבוקים וחילופי מידע ומתברר כי הם כאן כבר כמה ימים, באיגוואסו בצד הארגנטיני אבל קפצו ליום אחד לצד הברזילאי ומיד חוזרים.  

     

     

    נחמד לפגוש שוב ושוב חברים למסע ביבשות העצומות האלה וזה אכן קורה. סיפרתי לו שקיבלתי מייל מפאבלו (בילינו בחבורה אחת) שצריך היה להגיע מחרתיים לצד הארגנטיני וסביר שישמחו להיפגש שוב. מסרתי לו את כתובת המייל של פאבלו והוא צהל מאושר, כי זה באמת הפתיע לטובה. נפרדנו שוב בהבטחה לשמור על קשר.  

     

      

     

    שכבתי על הדשא הקצוץ בפתחו של אתר הפארק עד שהגיע 'המסיע' ונאספנו חזרה להוסטל. השעה מותירה הרבה 'זמן שמש' לבריכה. ניצלתי את הזמן הזה לטבול במים הצוננים וליהנות במחשבה מהמייל שקיבלתי מפאבלו...,

     

     

     

    Hey Raf !!!

    So, so, so, so sorry man !!! I was leaving to the Lopes Mendes beach because we were late and I came to look for you and you were in the shower...

    I wasn´t going to come in the shower to say bye... you know... he, he

    And so sorry also because I did not write you sooner, you know, not much time for Internet lately and when I was the connection were really bad !! Just to tell you that it was a big pleasure to share the "Brazilian part" of my trip with you, even though I was stressed sometimes...he' he. I have learned A LOT from you, and overall about MYSELF thanks to you !!! you were a really cool partner for the trip, and at the beginning in Chile I was looking behind me when I made the reservation at the Hostel,  looking for a guy from Israel trying to bargain and get a better price...ha, ha, ha, ha, ha, ha   . I just wanted you to know that I consider you my friend, and thanks for your patient with me in my stressing moments. Let me know where are you and in which dates. Today I´m in Calafate, and I´m leaving to Ushuaia, after this I´m going to Iguaçu, on 26,27  is it or is it not your planed dates to be there??? On the 28 I´ll be in Buenos Aires...maybe we´ll see again !!! You are not going to believe who I met in the main square of Buenos Aires (Plaza de Mayo)...I cannot send to you the picture right now (fucking shit of Internet!!!), Mike!!! the guy from Porto Seguro!!!! yeah!!! he was there suddenly looking at me, he, he, he, we party together and spend together the whole day (with an Australian and a Dutch girl)...it was awesome to see him again!! Well my friend, I already know how to recognize an Israelian person, and not because of the sandals, but for the language...ha, ha, ha, ha Take care, hope the whole things with your family are OK... Anything I can help, just tell me!!!

    Kind regards Raf !!!! Miss you man!!

    Pablo  

     

     

     

     

      

    נשענתי אל שפת הבריכה, נותן לקרני שמש אחה"צ לאדות רטיבות מצווארי וכתפיי ולצנן את גופי.

    הבטתי בפירות הקוקוס שעל העצים ושיחזרתי בדמיוני שוב את שורת התאריכים שרשם פאבלו. חישבתי שהיום 23 לחודש והטיסה שלי יוצאת מחרתיים בלילה מסאו פאולו וחבל, אבל פקששנו.  

     

      

     

    נמצאתי מהרהר בנכדי בן ארבעה הימים ובאימו, בתי הקטנה שכאילו היא זו שאך נולדה. העלאתי אותם על מסך דמיוני, את כולם... 'אני מתגעגע לילדיי, לאהוביי. לבני שלי הצעיר מפאבלו אך בשנה. כמה הייתי רוצה לראות אותו כותב אליי כך...,

     צר לי שלא נענה להצעתי להצטרף אליי לארגנטינה והעדיף לנסות שוב להתמקם בניכר. אולי בעצם טוב שכך, כי כבר כתב לי ששוב טעה ויחזור סופית ארצה מעט אחריי'. 'אוהב אותם' חשבתי צולל, שוטף עיניי במי כלור שקופים...

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    המשך יבוא

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    פוסט קודם (73)                                                               פוסט סיום (75)  

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (137)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/10/10 18:43:
      לא. ראיתי מהצד הברזילאי. תודה סוזן
        27/10/10 16:59:
      אני מקווה שזכית לראות את המפלים מהצד הארגנטינאי,
      את "גרון השטן", כאשר רואים את זה מלמעלה ומרגישים קטנים מול עוצמת המים...
      (למרות שאני ברזילאית וכמובן משוחדת, בארגנטינה המראה הזה החסיר בי פעימה... :-)
      סוזן
        27/6/10 06:24:

        27/6/10 06:23:

      שאפו גדול ארז. בכבוד :))
        25/6/10 14:50:

      צטט: הטרמילר 2010-06-22 12:24:30

      צטט: ארזעמירן 2010-06-20 15:06:00

      אוטוטו נגמר, ואז, מה??!

      (בעצם, מתי כל זה קרה וכמה זמן עבר מאז?)

      לסיים לכתוב זה גם סוג של מסע (אני מניח) שבא אל קיצו.

      ידידי המאייר המוכשר, ראשית תודה על נוכחותך המעשירה.

       

      כבר שאלת ועניתי אבל סימני דרך אלה של זיכרון סלקטיבי

      מצביעים על השתבחותך,

      לא אחרת.

       

      לכן אני גאה לספר לך שוב

      ואם תשאל בשלישית

      אענה שוב

      וכך שוב ושוב עד שאשכח שכבר עניתי

      ואגלה לך משהו חדש :)

       

      יצאתי למסע ארוך ונאלצתי להפסיק אותו אחרי 90 יום

      כדי להיות נוכח בלידת נכדי הראשון. כך שמסעי החל

      ביום 25 דצמבר 06 במכסיקו וממנו חזרתי לארץ ביום 25 למרץ 07 מברזיל (בפעם השניה)

      ומאז אני לא חדלתי לטייל אפילו לא דקה. החדשה המרעישה היא,

      שאינני מתכוון לעצור.

       

      כן, בהחלט אחרי שנתיים כתיבת ספר ועריכתו תוך העלאתו לבלוג

      במהלך שנה ושלושה חודשים, תבוא העצירה, מכתיבה של מסע

      לא מהמסע עצמו. זה, לא יסתיים, אלא במותי.

       

      ולאחרים שהצטרפו אלי, אני מאחל שימשך מסעם שלהם לעולם, גם. 

       

      שמח שהכרנו.

       וואלה. באמת ענית לי כבר (זו הזיקנה הזאת, אתה יודע, עושה מחית בטטות מהמוח).

      זכרתי במעורפל שכבר שאלתי, אבל נראה היה לי קל יותר להטריח אותך (שוב) מאשר ללכת ולפשפש בתגובותי הישנות כדי למצוא את התשובה.

      אז הנה. ה-פ-ע-ם אני רושם את התשובה על לוח ליבי. אם מישהו אחר ישאל מי-מתי-מאיפה-וכמה. בקשר למסע שלך - שלח אותו אלי.

      :)) 

       

        24/6/10 06:44:

      צטט: אליקו 1 2010-06-24 02:16:15

      היי דרור, אני אחד מהאחרונים להגיב מסיבה ידועה, וכנראה שאמשיך להגיב באיחור לדברים המועלים כאן בזמן הקרוב, מאותה סיבה. הראש שלי פשוט עובד יותר איטי בימים אלו.

       

      אני מניח שהפקת תועלת מתיעוד מסעיך במחוזות רחוקים, באותה מידה כמו קוראיך ואני מתרגשם שגם שמחת על ההזדמנויות לעסוק בהסברה עבור ארצנו תוך כדי המסע. אני מקווה שהחוויה הזאת, שהוא הישג בפני עצמה שלא כולם היו מסוגלים לעמוד בה, מילא את התפקיד שייעדת לו בחייך ועזר לך להשלים עם המשבר אותו תיארת בפוסט הקודמים. אתה אדם שללא ספק התברך בכישורים ויכולות ביצוע, ואני בטוח שתמשיך ותמצא דרכים להביא את אלה לידי ביטוי. 

      נראה שהתברכתי בחבר מיוחד. תודה רבה לך ידידי. אתה יחיד ומיוחד.

      ימים טובים,

      דרור

       

        24/6/10 02:16:

      היי דרור, אני אחד מהאחרונים להגיב מסיבה ידועה, וכנראה שאמשיך להגיב באיחור לדברים המועלים כאן בזמן הקרוב, מאותה סיבה. הראש שלי פשוט עובד יותר איטי בימים אלו.

       

      אני מניח שהפקת תועלת מתיעוד מסעיך במחוזות רחוקים, באותה מידה כמו קוראיך ואני מתרגשם שגם שמחת על ההזדמנויות לעסוק בהסברה עבור ארצנו תוך כדי המסע. אני מקווה שהחוויה הזאת, שהוא הישג בפני עצמה שלא כולם היו מסוגלים לעמוד בה, מילא את התפקיד שייעדת לו בחייך ועזר לך להשלים עם המשבר אותו תיארת בפוסט הקודמים. אתה אדם שללא ספק התברך בכישורים ויכולות ביצוע, ואני בטוח שתמשיך ותמצא דרכים להביא את אלה לידי ביטוי. 

        22/6/10 19:29:

      צטט: דסיקה 2010-06-22 14:19:29


      *התמונות שאתה מראה כל כך מוחשיות, כן גם הטפט עם הנכדים.

      מחכה לספר המסע.

      תודה ששיתפת.

      תודה דסי יקרה. הטפט הכי :) לא ?! כן.

       

       

        22/6/10 19:28:

      צטט: מדהימה50 2010-06-22 11:45:57


      סבא בא

      אבא בא

      כמה אושר לכולם

      שהנה  אוטוטו חוזר

      מלא כרימון ואהבה

      מהמסע והרשמים

      חיבוק דרור

       

      מדהימה אצ אכן מדהימה בתגובתך זו וכל האחרות מאז נכנסת למסע מצטרפת אליו בעוז.

      תודה תודה תודה וחיבוק חזרה

        22/6/10 19:27:

      צטט: סמדר עיצוב in 2010-06-22 10:56:04

      ממשיכה איתך את המסע... שמתקרב לסיומו.

      נראה שלאורך כל המסע אספת לך פאזל של אנשים שונים ומגוונים מכל הסוגים והמינים.

      מצאה חן בעיני יכולת ההכלה של כולם, הסבלנות, תשומת הלב ההאישית והערכים הנוספים שהקנת להם... רובם צעירים ממך.

      פה בפוסט צחקתי לעצמי (כאמא לנערה מבגרת) לגבי הבחורה הישראלית והאמא האבודה - איך התחלפו היוצרות. הבת הפכה לאמא דאגנית והאמא פרעה כל עול ונעלמה לה בלי לטרוח ולעדכן.

      למדתי מההסברים והתמונות הנפלאות של המפלים... יפה ומפחיד כאחד... (להשאב לחור גדול שוצף מים שהוציאו ממנו את הפקק).

      ממשיכה איתך עד הסוף הקרוב... לחזרה ארצה לכבוד הולדת הנכד (זה הוא בתמונה?)

       

       

      הסבלנות והעקביות שלך לאורך כל המסע מרגע הצטרפותך מרתקת אותי ככותב. אני מניח שאם היית לקטורית המלצתך הייתה על שולחן העורך. אני חייב לומר לך שזכות גדולה היא לכותב שקוראיו מקיימם עימו קשר. את מדייקת את היחסיםם שאני משתדל לרקום במילים ולתמצת אוויר אווירה זמן ומקום וארוע מתרחש בלהט הכתיבה והיצירה ומתרגש מאד כשהאוד לוחש ורוחש ועולה גם להבה במרחק כזה של זמן מאז היצירה.

      אני גם אציין במלוא ההוקרה אותך ואת המגיבים הטורחים לקרוא לעומקם של דברים שמן המסך זה קשה. ובוודאי הטרחה בכתיבת תגובה שכזו. לא מובן צאליו ואני מאד מאד מודה לך על כך. ודרכך לכל האחרים.

       

      תודה רבה

      נתראה בהמשך 

        22/6/10 19:21:

      צטט: אניגמה 313 2010-06-22 10:39:04

      כרגיל, אלוף בסיפורים...

      אבל....העיניים פזלו כל הזמן הצידה אל המתוקים ואל הסבא המקסים :-)

      *

      תודה אילת יקרה,

      משהתברר לשנינו שהכרנו פעם בגילם של הקטנים (קצת יותר)

      והחלפנו חוויות ילדות וצחקנו והפכנו חברים, מותר לך לפזול אליהם כל זמן שאת איתי.

      וגם כשלא :))

      חיבוק

       

        22/6/10 19:19:

      צטט: 2btami 2010-06-22 10:01:16

      היי דרור, אני התגעגעתי.

      להכנס לתוך ראשך ולהתבונן באנשים

      עד לעומקם של חפתים

      עד להבנת הכפתורים

      עד למידת המכנסיים המתרחבים,

      ואחר כך לצלול למעמקי היחסים

      בין אמא לבת, ומה עושים...

      אתה, כמו שאבי ז"ל העיה אומר."בארד גדול"

      ככה, בפתח ובסגול

      כאילו מהצד, משקיף על הכל.

      לא מפסיד מאום, 

      לא שוכח כלום

      אתה כמו כספת של זכרונות

      יודע היכן נמצאים הפתרונות

      תמיד חוזר לעצמך

      אתה שם גר הכי טוב

      והכי אתה אוהב-לחשוב.

       

      אבל

      הכי רואים אותך ברור

      מהמכתב של הבחור.

      חבל שלא נכנס אליך למקלחת,

      (מקסימום

      היה רואה לך ת'תחת...)

      אבל אם היה עושה את זה כך

      היינו מפסידים את המכתב..

      חוץ מזה שראיתי

      שאפשר לכתוב עם אינטונאציות

      ועם מבטא

      ראיתי גם אותך

      חבר טוב למסע

      שהוא לא רק מסע בנופים

      אלא , בעיקר

      חבר טוב

      למסע החיים.

       

       

      מחבקת אותך חזרה, ממי. 

       

       

       

      חנקתו'תי תמיממי. אני חסר יכולת ביטוי אחרי כזו תגובה.

      בואי תני חיבוק ענק של חברה טובה.

        22/6/10 19:15:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2010-06-22 09:28:27

      *

      אמהות "משחקות אותה" צעירות, מצטרפות לטיולי הילד בתרוץ של געגועים ומתנהגות כמו דודות מפולין.

      *

      איגוואסו.

      שמעתי חוויות מחברים שהיו, הבנתי שאסור לי למות לפני שאני מגיעה למקום העוצמתי הזה.

      התמונות - פצצה.

       

      תגיד, לא עושה לך חשק לצאת עוד פעם לטרייק מסוג זה?

       

       

      תודה.

      מסכים לכל הירוק :))

      בטח שיש לי חשק. אני גם יוצא בקרוב.

        22/6/10 19:13:

      צטט: דיקלה5 2010-06-22 06:44:51


      כמה מיים..ואנחנו מודדים את מפלס הכנרת...

      מרתקים הסיפורים...

      לך*

      יפה. עלית על זה מה?

      עכשיו ת מבינה כמה אנו אומללים כאן בנישה הזו

      של מדף חולי הנקרא אקוויפר חוף, המומלח גם הוא מהים לכל אורכה של המדינה.

       ומזה רוצים לגלגל אותנו בדחל'ה...

       

      תודה רבה

       

        22/6/10 19:10:

      צטט: לומפומפיר 2010-06-21 23:06:44


      לוע השטן - אחד ממחזות הטבע העוצמתיים ביותר שחוויתי.

      והתיאור, והתמונות - מרשימים, כהרגלך.

       

       

      מי כמוך . תודה רבה ידידי

        22/6/10 19:10:

      צטט: anaatti 2010-06-21 22:53:43


      אצלך , זה לא סתם מסע נופי מרתק,,

       אלא הסיפורים  האנושיים המלווים את המסע,,,

       כלסיפור עולם ומלואו של רגשות,,,,והכל שלוב בנוף  ....

       

      מממ.... תודה רבה

       

      אגב לראות את כל המים השוצפים, נצבט הלב על המחסור החמור אצלינו, לנוכח השפע הנפלא הזה,,,

      בהחלט מאכזב שאין לנו אמזונס

       

      וחוצמזה, אהבתי את תמונת הרקע פה, המלאה חיוכי אושר,,,*

      העיקר זה החוצמזה :))

      ושוב תודה רבה

        22/6/10 19:07:

      צטט: too many ideaes 2010-06-21 21:27:20

      חויות כבירות.

      בחלט. תודה לך

        22/6/10 19:06:

      ןתודה לא אמרתי, אז תודה סמדר :))
        22/6/10 19:05:

      צטט: S madar 2010-06-21 21:26:46

       "  'אוהב אותם' חשבתי צולל, שוטף עיניי במי כלור שקופים  "  .

       

      ובסופו של דבר הלב בונה את הבית

      והבית ממלא את הלב ......  

       

      דייקת סמדר של הצפון. הבית ממלא את הלב.

        22/6/10 19:04:

      צטט: לחישת הלב 2010-06-21 20:54:45

      לא יכולתי להוריד את

      העיניים מתמונת הרקע.

      נהדר היה לסייר איתך

      תקופה ולהנות ממחוזות

      עלומים לי.

      תודה.

       

      מחמיא. תודה רבה לך בקול רם :)

       

        22/6/10 19:03:

      צטט: ,תשוקי 2010-06-21 12:45:28

      הר של הרפתקאות ממתוק ועד חמוץ

      כנראה שישנם אלה שכל האוצר המדהים הזה נדבק אליהם.

      היתרון שלך דרור כי אתה מיטיב לספר אותם.

       

      תודה,  תודה,  תודה

      שוקי

       

      תודההה רבה לך שוקי. מילים חזקות. אשריני.

        22/6/10 18:59:

      צטט: זהבית שחר-י' 2010-06-21 11:41:00


      עונג להפליג איתך למחוזות קסומים שכאלה

       

      תודה לשיתוף

       

      תודה רבה זהבית

        22/6/10 18:57:

      צטט: fanny-li 2010-06-21 10:07:09

      מים צוננים שזורמים ממפלים

      לא יקררו את התשוקה למקומות מדהימים

      כל טיפה עוטפת זיכרון במחשבה

      ולשם שולחת רוגע עם שלווה

      אילו תמונות של שפע מים שזורמים

      מרווים אדמות באוצרות נדירים

      הכל כל כך חופשי וטוב בבריאה

      רק להושיט את היד לקבלה

      תודה לך על פוסט מקסים

      תמיד נהנת לעשות אצלך ביקורים

      שבוע מבורך לכולם!!!

       

      תגובתך כשירתך. תודה רבה לך, תהני.

        22/6/10 18:55:

      צטט: ajl 2010-06-21 09:59:16

      אין עלייך, חחח... הרסת אותי עם התמונה של הגרמני לבוש הקורדורוי עם הווסט.

      תודה על השיתוף*

       

      אילו צילומי א היו נגנבים עם המצלמה הצילום הזה מביש לעומת מה שהיה לי עליו.

      אני חושב שאכתוב עליו פוסט נפרד. תחת הכותרת 'המוזר'

      תודה ידידי שנהרסת :))

       

        22/6/10 18:53:

      צטט: שמים1 2010-06-21 08:46:10


      כל כך הרבה מהחיים בפוסט אחד

      אני התחברתי לעינת שלא יכולה עם אמא ולא יכולה בלעדיה :-)

      התחברתי למפלים העצומים הללו ולאנרגיה הנפלאה הקורנת מהם

      לילדיך ונכדייך

      וכמה כיף לעשות פסק זמן מהכל ולטייל אבל תמיד לדעת שיש מי שאוהב אותך ומחכה לך בבית

      שיהיה לך יום מקסים

      rose

       

      דייקת בתגובתך כולה. תודה רבה רבה. הורד הזה מעצבן אותי :)) הוא לא רגוע

        22/6/10 18:51:

      צטט: עדית... 2010-06-21 06:42:11


      אבל זה לא יכול להיות שאתה מסיים - מה נעשה עכשיו??

      חחח... תודה רבה דיתי

       

        22/6/10 18:50:

      צטט: liopard 2010-06-21 04:23:11

      וואי

      איזו עוצמה

      אכן ידידי, כוחות על.

       

        22/6/10 18:36:

      צטט: ex libris 2010-06-21 00:29:33

      יש משהו מאוד מטלטל במראה כמות המים האדירה הזאת שנופלת מגובה כזה. זה מראה מאוד לא שגרתי, מאוד לא יציב, מאוד רעוע ורופף. ולכן גם מאוד מפחיד. לא פלא שעפת במחשבות למשפחה שלך, לבן, לנכד... הרי אלה הם המקומות הכי בטוחים שלך.

       

      בסיפור. במציאות הייתי שם יום שלם בו הלכתי ברגל, נסעתי ברכבת, שטתי בסירה מהירה על הנהר ותחת המפלים, שיחקתי עם בליוני פרפרים, האכלתי דביבונים, חציתי גשרי הליבה בוחן את המים הרדודים רואה תנינים, ראיתי סירות גומי, להצלה לא להשכרה...

      אבל הכי הרבה, עמדתי מתבונן במים האדירים האלה ולא חשבתי הרבה רק אחרי. ואת צודקת בקטע הירוק שהדגשתי. 

       

      בעיניי, מראה מפל אדיר של מים דומה קצת לרעידת אדמה, כשבעצם הבסיס הכי יציב תחת רגלינו, הכי מוכר והכי בטוח, בוגד, זז, ובורח. לא הייתי באיגואזו (עדיין), אבל הייתי כמה וכמה פעמים בניאגרה ובמפלים גדולים אחרים. יפה, כן. מרשים, מאוד. אבל לתחושתי גם מאוד לא נוח.

       

      אתה רצית לעוף מעל המפל. אני רציתי כבר לעוף משם. לקרקע יציבה.

      אני התנקתי במשך שעות ארוכות, סגרתי עשרות מדפים סופית. לא היה לי בחיי רגע של יציבות חזקה כמו הרגע ההוא שהסתובבתי בגבי ללוע השטן, חזק ונקי מתמיד.

       

       

      כולנו מקבלים את המענה שלנו, הרגע המיוחד יכול שיהיה אחר.


      תודה רבה, חכמה את.
        22/6/10 18:22:

      צטט: *lev* 2010-06-20 23:29:35

      התמונות התמונות!

      מהממות. מהפנטות ממש.

      גם אני כמוך היית רוצה לעוף שם,

      בין טיפות המיים המתעופפות

      והפרפרים.... תמונה יש?

      צילומים מדהימים!

       

      תודההה.

      עופי לך.

      עיצמי עיניים ועופי לך חופשי. לסיוע העלאתי קצת סרטונים בסוף הפוסט... עופי

       

        22/6/10 18:20:

      צטט: שמש 2 2010-06-20 22:52:08

      דרור

      צילומים מדהימים הצלחת להעביר במעט את התחושה של העוצמה הזו כנראה שצריך לעמוד שם כדי להבין , צילומים יפים והתאור עוד יותר 

      היי גליה, אני מודה לך וצרפתי גם עבורך מעט סרטונים בסוף הפוסט לתת מעט יותר אחרי שהסיפור נקרא ובלי קשר ישיר אליו.

      שימחת אותי. להתראות בהמשך

       

        22/6/10 18:06:

      צטט: יולי 157 2010-06-20 21:59:25


      מקסימים הנופים, ותאור חויותיך..

      היכולת "לצאת מעצמך", מהתוכניות, מהשיגרה של החופשה, ולעזור למטיילת היא לא מובנת מאליה,

      וגם  תחושת הגעגועים לילדים ולקרובים, בעת החופשה מוכרת..

      נהניתי לקחת חלק..

       

      אורנה, את יודעת כמה מהלכות במסען וכמה קשה למצוא אוזן קשבת

      וכמה מצוקות קטנות וגדולות יש לנוסעים במסע

      וכמה רגעי האושר מעטים

      וכמה שאלות נשאלים על ידינו אנו

      ולכמה תשובות נדרשים בכל מהלך ומהלך

      וכמה פגישה עם מוכר לנו

      מקרבת את נשמותנו אל מעבר הימים הגדולים והיבשות הרחבות.

       

      לכן לא רק עבורי נכתב הספר, גם עבורך.

      וכמובן עבור כל האמהות והאבות והבנים והבנות שחושבים כי מסע כזה נעים ומפנק.

      נכון, גם זה, אבל הרבה הרבה מעבר...

       

      תודה רבה

        22/6/10 17:59:

      צטט: אורנה ע 2010-06-20 21:58:19


      ראיתי את הנכדים היפים והתבלבלתי.

      חוץ מזה נשאבתי לקטע של הגעגועים.

      מרתק כמו תמיד.

      שלא יגמר לעולם.

       

      לא ייגמר אורנה. תודה רבה לך :) בשמם גם.

        22/6/10 17:58:

      צטט: guitarwoman 2010-06-20 21:50:12


      התמונותת נפלאות, יש משהו במפלי מים שמקסים ומהפנט אותי, כמעט וחשתי את רסיסי המים ניתזים אלי מהתמונות.

      הגרמני שתיארת סיקרן אותי. הוא חייב ללבוש מעין מדים כאלה? האם המהנדס בא להשגיח עליו? מעניין מה הצורך הזה לציית לציווי מוזר שכזה?

      תודה דרור!

       

      תודה רבה . צרפתי סרטי וידאו לתת ביטוי לצלילים ולאווירה המהפנטת.

      גרמנים עם צייתן. לא, המהנדס פגש את המוזר בחדר כמו שאני פגשתי. אלא שהוא נאלץ לשמש מתורגמן וזה הפך אותו למחובר בצורה מסוימת שהביכה אותו מאד. הוא עצמו בחור נחמד וחברותי נורמטיבי.

      המוזר בן לכת מסויימתץ שזו דרכה.

      גם לגרמני היה מוזר לשמוע עליה ולראות את הבחור ולבושו. אגב, הוא היה מלוכלך ברמות. הבגד הלבן היה עשוי בד ישן חזק ועבה

      בצילום רואים את הלכלוך אף על פי שהוא מכבס לדבריו כל שבוע ביד ומלבין הכל.

      ציות אגב, הופך את החיים למושלמים עבור רבים וטובים.

        22/6/10 17:52:

      צטט: כש-רונית 2010-06-20 20:45:44

      באמת נראה מקום קסום והתמונתך ברקע עם הנכדים עוד יותר...

       

      (:

      תודה תודה רונית :) ד"ש

       

        22/6/10 17:51:

      צטט: צחיתוש 2010-06-20 20:45:28

      אהבתי את הפוסט,התמונות היפות, הנוף המקסים

      ויותר מכל את המבטים המחויכים והמאושרים.חיוך

       

      תודה רבה. צרפתי מקורות לחיוכים בתגובות... :)).

        22/6/10 17:50:

      צטט: יצירתית 2010-06-20 20:42:08

      מפלים שלא מהעולם הזה

      אכן ניראה עוצמתי ביותר!!!

      איזה כיף לך שאספת לך ככה חוויות נהדרות

      וכן חברים מכל העולם...

      שתמשיך לטייל וליהנות

      ואל תשכח לספר לנו על כך

      ולצרף תמונות מקסימות ושעושות חשק לעוד...

       

      המון תודה אכן טיול מקסים ומעשיר בטעם של שוב :)

        22/6/10 17:49:

      צטט: יולנטה 2010-06-20 20:22:12


      היי דרור

       

      תמונות מקסימות כבר ציינתי

      וברזיל נראה לי יעד מדהים לטיולים

      במיוחד לאחר שקוראים אותך

       

      המשך שבוע נפלא

       

      יולי

       

      תודה רבה. ברזיל יעד מועדף ומשתלב היטב עם ארגנטינה צ'ילה ופרו

      אני ממליץ על ארגנטינה ברזיל (קרנבל) פרו אקוודור.

       

        22/6/10 15:09:

      צטט: גבי פישמן 2010-06-20 19:50:38

      מקום נפלא. תודה שהבאת

      תודה לך

       

        22/6/10 15:08:

      צטט: ron294 2010-06-20 19:21:15

      אני נודד איתך בין המרחבים האלה ומתמלא חמצן  הרים.... כתיבה  מקצועית ומבורכת.

      תודה 

      רוני, אני חושש לך בגבהים. כאן החמצן די דחוס וחם, גם לח. מה תעשה בגבהים ממש. צריך יהיה לקחת בחשבון :))

      אני מודה לך מורי המשורר המושך בעט הסופרים.

       

        22/6/10 15:06:

      צטט: alxm 2010-06-20 19:18:27

      תאורי הנוף שלך ותאורי האנשים והחוויות נפלאים .

      והצילומים מקצועיים .

      חוויה אצלך תמיד

       

      תודה תודה שלמה. אני משתדל להביא את מראות הבריאה כמעיניי

        22/6/10 15:05:

      צטט: כותבת באפוק טיימס 2010-06-20 18:59:35

      נהניתי מאוד לקרוא וזה באמת נכון- כאילו הייתי שם.

      יופי

      תודה

      אני שמח ומאמין לך, לגמריי :)) תודה לך

       

        22/6/10 14:59:

      צטט: OCN 2010-06-20 18:32:11


      איזה יופי של סיפור והתמונות כאילו שאלהים נמצא שם מדהימים

      אוסי

      תודה אוסי. אה אאהה מה זה כאילו?! בוודאי שנמצא.

      כל אחד והאלוהים שלו איתו.

       

        22/6/10 14:57:

      צטט: רמיאב 2010-06-20 18:29:53


      מעניין כרגיל.

      רק לקנא... :)

      רמי

       

       

      תודה רמי. מנעימה לי קנאתך

        22/6/10 14:57:

      צטט: ruthy 2010-06-20 18:21:56


      חוויות אמיתיות ומקומות ניפלאים!

      מה הכי מתוק?

       הנכדיםםםםםםםםםםם...........

       

      חחח ומתוק צורכים במסורה :)) מרגישים שאת מתגעגעת. חיבוק

       

        22/6/10 14:55:

      צטט: טהור 2010-06-20 18:07:12

      תודה על הפוסט והתמונות המדהימות מהמפלים באיגוואיסו

      כמו כן התמונות שלך עם נכדיך מחייכים ומאושרים עושים טוב על הלב .

      בריאות ואושר

       

       

      המון תודה לך ידידי הטהור :)

        22/6/10 14:54:

      צטט: Luzita 2010-06-20 17:57:09

      נהדר...אני גם אדם של "מסע"  ורק חוויות חדשות נותנים טעם לחיים...

      אבל לא כל אחד יכול לתאר אותם באופן ספרותי וויזואלי...כל הכבוד!!!

      שמחה שהצטרפתי לחברה כל כך מעניינים!!!

      תודה!!!!

      חברתי החדשה,

      את זמרת מדהימה.

       

      קבלי התנצלות.

      אתמול הגם שרציתי

      לא יכולתי לבוא להופעה שלך בהרצליה

      שכן נכנסו ובאו עיסוקים בלתי ניתנים לדחיה.

      אבל עקבתי, שמעתי וראיתי שהארוע הכללי היה מוצלח

      למרות היום החם המטורף שהיה אתמול גם אחרה"צ כשהופעת.

       

      החברה עוד לא התוודעו אליך,

      חכי קצת ותמצאי כאן יופי של חברה נשית וגברית מכל הגילאים.

      בראש שלי ליצור יום אחד התאספות אצלי. יש מקום :)

      ואז יוכלו מוכשרים כמוך, כמו הדקה התשעים, אבנר שטראוס

      ומוכשרים נוספים

      לחלוק מכשרונם ביננו גם :))

       

      נכון שמגיע לנו?!

      אני שמח שהצטרפת ויודע שתצליחי בגדול.

      כבר עכשיו את כבר נחשבת,

      רק שתדעי שאני יודע את המציאות ושאת רוצה הרבה יותר

      וזה מעולה :))

       

        22/6/10 14:46:

      צטט: ami10 2010-06-20 17:56:35

      כרגיל..כייף ומרתק..

      כרגיל זה לא רע, אתה יודע...

      בעיקר כשמרתק. תודה רבה עמי

       

        22/6/10 14:45:

      צטט: נקודה שבלב 2010-06-20 17:53:37

      אין על האהבה

      ועוד יותר

      כזאתי

      שאיתה מסיימים מסע.

       

      ריגשת אותי

      בטובך

      ובלבך המלא נתינה.

       

      איש ענק אתה.

       

       

      התמלא פי ולא במים. פני כפני כרבולת,

      נפשי יוצאת להתפוצץ מהמבוכה

      ואין כאן מכולת לרפואה...

       

      מה רציתי?....

      אויש איזו בלבולת

      :( תודה 

        22/6/10 14:41:

      צטט: שיווה 2010-06-20 17:35:55

      נהדר טרמילר

      חלק מההנאות וחוויות המסע

      מיפגש עם אנשים באמצע הדרך.

      בחלומות  לא העלתי על דעתי

      שאפגוש ביצורים ותופעות

      שגם אם הייתי מתכננת לא היינו נפגשים.

      עם חלקם אני שומרת קשר וזה כף תמיד להיזכר.

       

      תודה רבה. טירמול ממלא את החללים הנוצרים מריקון נשמה

      ככל שמרחיקים מבנייני האומה.

       

        22/6/10 14:39:

      צטט: גלור ניקה 2010-06-20 17:12:33

      עונג כך לטייל איתך באמצע יום אביך וחם....(:

      אזכור להזמין אותך בעקר בימי אובך וחום :))

      תודה ניקה.

       

        22/6/10 14:38:

      צטט: *מרוית באהבה.* 2010-06-20 16:59:56

      כמו תמיד.

      פשוט מרתק!!!

      והתמונות שטפו לי יופי יופי את העיניים.

      נפלא יקירי.*

       

       

      יש לי הרגשה שאם יקרה

      שאהיה באילת וארגיש בדידות

      אמצע לי מחשב ואשלח לך איתות

      וברגעים אמצע לי עידוד

       

      יש ברהיטות?

      ברשותך הקטנתי יותר מידי את התמונה הנפלאה שלך אבל היא לא מתקמטת נכון ?! :))

       

        22/6/10 14:34:

      צטט: hkadman 2010-06-20 16:50:13

      חוויות מרתקות כרגיל, צילומי הנוף מדהימים* תודה דרור.

      נהדר שאתה נהנה אתנו בקביעות. פשוט נפלא.

      תודה לך 

       

        22/6/10 14:32:

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2010-06-20 16:46:33


      נפלא כתבת דרור,

      על פלאי הטבע הכבירים הללו,

      תוך סגירת מעגלים.

      יפה שאתה נחלץ לעזרה בכל עת.

      לו אלפית מן המים היינו יכולים להעביר לכאן...

      בני

       

      במסע הזה פגשתי עד עתה אלפי פרצופים ופנים ונפשות ובני אדם ממשיים.

      הגוגל, מעלה לי תמונות של פנים בכמות של 3672 מהם הרבה שלי נאמר 500 בצורות שונות.

      נאמר עוד 1000 של בני משפחה שלי ונאמר עוד 2500 אחרים.

      שלך לא מופיע כי אתה לא מצלום באף אחת מצילומי וצילמתי כ3.5 אלך תמונות.

      עוד כ300-500 נותרו במצלמה שנגנבת לי בתחנת ביניים בשיקאגו בגלל רשלנות שלי.

       

      אבל מכל הסיפורון הזה רציתי לומר לך שדמותך הפיצפונת באתר הקפה נכנסה לי ללב.

      איש יקר וחביב אתה. תודה רבה ובוא לבקר.

       

      דרור

        22/6/10 14:26:

      צטט: שרון שביט 2010-06-20 16:39:26

      טוב באתי להירגע כאן

      מהיום הסוער...

      חבל שאני לא באיזה טיול...

      איזה מקומות קסם.

      שרון יקרה,

      תודה. תמיד תבואי להירגע. באמת חבל. עשי לך טיול.

      בהחלט קסום שם. (יו מיי רי-לוקייט יורסלף פור פיו וויקס טיים..., ריממבר, נאוו איז אבר.).

       

      את מבינה אידיש?! אז זהו, זה לא.

      גם אני לא מבין אידיש מלבד צלילי ביטויי נשכחים...

       

       

       

       

        22/6/10 14:21:

      צטט: אור2010 2010-06-20 16:26:04

      רעיון נפלא של תמונת הרקע

      רק שאצלי הילדים לא מרשים להכניס את התמונות של ילדיהם

      בשום אופן לא!!!

       

      והפוסט כרגיל משולב בתמונות נוף מדהימות

      וגם געגועים.

      הולך ונגמר אהההה

       

      תודה רבה רחל. אני מתאים רקע לסיפורת. הגיעה שעת רצון:)

      אני לא זוכר ששאלתי מישהו מה לעשות עם החומרים שלי.

      גם הפעם לא שאלתי. מי שרוצה יכול להמנע מהפצתם.

      מצד שני, אם נתבקשת במפורש אזי זה לא חומר לפרסום.

      יש מספיק חומרים לקישוט. היית מורה לו?! :))

      לא. לא נגמר כלום מלבד הספר הכתוב.

      הכל חי וקיים ונושם מתפתח או נושר.

      המסע ממשיך.

        22/6/10 14:19:


      *התמונות שאתה מראה כל כך מוחשיות, כן גם הטפט עם הנכדים.

      מחכה לספר המסע.

      תודה ששיתפת.

        22/6/10 14:17:

      צטט: אילנה ינובסקי 2010-06-20 16:21:56

      כשרואים, או יותר נכון מקשיבים לצהלת הנכדים ברקע, ברורות גם הדמעות והגעגועים שהוטבלו באוקינוס המטמטם ההוא.

      הספור שלך יוצא דופן בין השאר הודות לכל האנקדוטות הקטנות שהרכיבו אותו, האם שהלכה לאיבוד, המזוודה שלא תוקנה, והמכתבים מחברים שעשית במהלך המסע שעוקבים אחריך באינטרנט.

      איזה טיול שווה 

       

      אילנה, אני אוהב אותך מקשיבה וכותבת. באמת

      תודה רבה

        22/6/10 14:16:

      צטט: arnonoshri 2010-06-20 16:21:11

      נהדר, מחכה לספר , אתה, ובטח לא אחדש, כותב ניפלא ויודע להעביר את החוויות באופן מקסים

       

      ארנון ידידי תודה לך. אם יהיה, מבטיח לספר.

        22/6/10 13:38:

      צטט: pozit 2010-06-20 16:15:12

      ואני לא הסרתי  עיניי מתמונת הרקע.....

      של ושל הילדים נכדים???  זה העולם האמיתי!!!

      פוזית*

       

      :)) גם. פזית, גם. לא יותר מידי. תודה רבה לך.

      גם לנו יש עדיין מה לעשות מלבד משחקי נכדים.

      ניתן להם את הזמן והמרחב עם חברים הורים ולבד.

      נטעם מהם ונטעים להם מעט בטעם של עוד קצת.

      אחרת נתעייף. אנחנו והם.

       

       

        22/6/10 13:35:

      צטט: Naomi P 2010-06-20 16:09:03

      לפני הסוף מרתק מאד.

      נגשת לקרוא

      ו... איך?

      טוב. אחכה לשמוע

       

        22/6/10 13:34:

      צטט: אישה1 2010-06-20 16:08:47


      דרור יקירי,

      קודם כל: המפלים המדהימים הללו הפילו גם אותי! איזו עוצמה, איזה הוד, איזה יופי!

      נעצרה נשימתי, התקפת האסטמה הבאה שלי היא על חשבונך! ראה הוזהרת! ( :

      תגיד, ככה לפני שאני מתעלפת כאן להנאתי, באמת מתקרבים לסוף המסע? אשכרה? נשבע בחיי התיירת שאיבדה את המזוודה ואת הצפון? ( :

      ואז מה?

      אולי כמה סיפורים מסמרי שיער ולב על מפלי, אגמי ושבילי ארצינו? (יחי ההבדל הקטן...).

      הקיצר: צריך להזמין תור אצל פסיכולוג ולהתכונן לפרידה? (חסר לך שתגיד כן).

      היי יפיפיה כתומה. התרשמת.

      עשי טובה קחי שיהיה אצלך משאף נכון. קשה לי לסחוב אותי ותרמילים ואותך.

      חחחח להנאתך... מצחיקה...,

      אשכרה לסוף הספר לא סוף מסע בשום פנים :)) מה פתאום רק התחלתי אותו...

      בהמתחתי מחשבות על מה הלאה... לא אעזוב ככה במכה.

      אחכה לשיא :))

      לא ממש לא. שימרי על הכסף בזבזי אותו אחרת.

      וואי לי...

      }{

        22/6/10 13:05:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2010-06-20 16:06:00

      *

      אחזור לקרוא ולהגיב בנחת

      רק רוצה, בינתיים, להגיד

      שהתמונה החדשה מלבבת ומשמחת.

      תודה קסם :)

       

        22/6/10 13:00:

      צטט: o historia 2010-06-20 15:35:22

       

      הם הדמעות של אלה שלא היו שם במיוחד אחרי שראו את הפוסט הזה
      em a dmaot shel ele she lo aiu sham be miuchad

      acharei she rahu a

      post a ze......

      חחח...חח... תודה רבה ידידי. אחלה מחמאה :)

       

        22/6/10 12:57:

      צטט: ליריתוש 2010-06-20 15:26:30


      היי, חבר,

      אין על האיגואסו, הייתי שם....!!!!!!

      (פברואר 2006, גם לי היה חם, יומיים קודם עוד הייתי בקור של קלפאטה...)

      אני חושבת שרק מפלי הניאגרה מתחרים בכבוד...

      אגב, גם אותי ריתקה תמונת הרקע של הבלוג, הילדים והחיוך... :-)

       

      הצילום שלך מעולה . ראי את השמים והעננים ונפילת המים מ'לוע השטן',

      או מקום הפקק :) 

       

      והישראלית עם הויכוחים? נו, אנחנו לא מכירים את זה.. ? 

      גם לנו בטיול היו זוג ישראלים כאלו שדווקא להם נדפקה מזוודה באחת הטיסות הפנימיות..

      בושה, אין מילה אחרת, אין...

      הסיפור מתאר עובדות כדי לתת צבע וגוון למסע שלי בהשוואה מסוימת למסעות של אחרים.

      כולנו לומדים כל הזמן.

       

       

        22/6/10 12:49:

      צטט: ענף 2010-06-20 15:18:26

      לך תבכה קצת במפלי הבניאס....אולי יתמלא מים

      כמו שבכית ליד המפלים בסיפור.

      רק לאחרים אתה עוזר. מה יש "סנוב" הכנרת

      כבר לא צריכה מים.

      בכיתי כאן 53 שנים לפני שהזלתי דמעה לכלור הבריכה בברזיל...,

      כל השלוליות כאן ייבשו.

      את הכנרת כן, אני שונא. מה טוב שם?

      חם ומעיק והבוץ דביק...

       

      רק בחורף נראית יפה מלמעלה מאלומות ופוריה וארבל,

      גם וממגדל...

      וממעלה הגולן גם.

      ומבית הקברות מול דגניה, בצל 

      הכי נחמד ליד קבר רחל. 

       

      ושלא יהיו לך אשליות, אנחנו לא שותים מהכנרת הרבה שנים.

       

       

       

        22/6/10 12:24:

      צטט: ארזעמירן 2010-06-20 15:06:00

      אוטוטו נגמר, ואז, מה??!

      (בעצם, מתי כל זה קרה וכמה זמן עבר מאז?)

      לסיים לכתוב זה גם סוג של מסע (אני מניח) שבא אל קיצו.

      ידידי המאייר המוכשר, ראשית תודה על נוכחותך המעשירה.

       

      כבר שאלת ועניתי אבל סימני דרך אלה של זיכרון סלקטיבי

      מצביעים על השתבחותך,

      לא אחרת.

       

      לכן אני גאה לספר לך שוב

      ואם תשאל בשלישית

      אענה שוב

      וכך שוב ושוב עד שאשכח שכבר עניתי

      ואגלה לך משהו חדש :)

       

      יצאתי למסע ארוך ונאלצתי להפסיק אותו אחרי 90 יום

      כדי להיות נוכח בלידת נכדי הראשון. כך שמסעי החל

      ביום 25 דצמבר 06 במכסיקו וממנו חזרתי לארץ ביום 25 למרץ 07 מברזיל (בפעם השניה)

      ומאז אני לא חדלתי לטייל אפילו לא דקה. החדשה המרעישה היא,

      שאינני מתכוון לעצור.

       

      כן, בהחלט אחרי שנתיים כתיבת ספר ועריכתו תוך העלאתו לבלוג

      במהלך שנה ושלושה חודשים, תבוא העצירה, מכתיבה של מסע

      לא מהמסע עצמו. זה, לא יסתיים, אלא במותי.

       

      ולאחרים שהצטרפו אלי, אני מאחל שימשך מסעם שלהם לעולם, גם. 

       

      שמח שהכרנו.

        22/6/10 12:11:

      צטט: d.double you 2010-06-20 15:05:13


      כמה אהבתי את ההגדרה שהוציאו פה את הפקק של העולם!

      אכן מקום מרהיב ומדהים והסיפורים שלך שזורמים אל תוך המסך גם הם משהו מיוחד. תודה!

       

      כמצייר אני יכול לראות את התגובה שלך כציירת, בתנועה.

      עונג לקבל ממך תגובה שכזו.

      לא יכולתי להכיל כבר רוע ושברים ושנאה ושטנה ונקם וחשבון...

      ובוודאי לא שם כמו "לוע השטן" למקום.

       

      ראיתי ממקומי ונקיוני הפנימי

      רחיצה גדולה שבאה לסיומה,

      ומכאן באה תחושה אמיתית ישר מהנשמה,

      כפקק שהוצא, מנקז מי רחצה

      והנה, עולמי נקי

      ואני חוזר' ככל שתהיה יתרת חיי

      למצב HAPPY קבוע.

        22/6/10 12:00:

      צטט: Gfaus 2010-06-20 15:03:35

      חלומות רחוקים ורטובים

      לחוות יותר כיף מאשר לקרא, נכון ? ברור שנכון :))

      (*)

       

      האמת היא שאני לא יודע מה לומר בכנות.

      יש בזה כייף ובזה כייף. לא תרצה לדבר על זה עכשיו נכון?!

      אבל, כן. מי שחווה קורא אחרת. תודה ידידי

        22/6/10 11:58:

      צטט: Rivka 2010-06-20 15:03:11


      ואני מרותקת במיוחד לתמונת הרקע.... לצחוק המדבק....

      וזה עוד לפני שקראתי את הפוסט עצמו, בעוונותי...:))

       

      חחח חח ח....

      תודה

      מה שהביא אותי למתן צילומינו,

      מהם ערכתי קטע לרקע הבלוג.

      פטור מעוונות.

      ואת בהחלט לא חייבת לשוב ולהגיב בכתב לכתוב,

      רק אם יש לך מה להוסיף וחשוב...

      :))

        22/6/10 11:54:

      צטט: s*hef 2010-06-20 14:14:03

      צטט: ורד א. 2010-06-20 13:09:21

      צטט: תכשיט 2010-06-20 11:58:17

      כייף לעשות איתך פסק זמן בעבודה

      ולנדוד איתך למחוזות אחרים....

       

      מסכימה עם תכשיט :-)

       

      ואני מסכימה עם שתיהן

      רק שאני כבר בבית וישבתי עם כוס נס

      כן! כוס נס בחום האיום הזה.

      }{

       

       

      חום כמו באיגוואסו טרם חווית. הלחות היחסית שם 90.

      אלא מה, הכפתור בראש עומד על "המצב קבוע ולא ניתן לשינוי"

      אז כולם מרוצים. שם, לא שותים חם. האגדה הבדווית שכשחם שותים תה/קפה לא תופסת.

      שותים מים או מהטבע מי שלא יודע אחרת, מי שלא נותרה לו ברירה,

      מי שלמד לשתות משורשי אוויר תולים ויש לו סכין טובה לכרות כאלה ולשתות טפטוף מים מסוננים...

      או במזנונים הרבים.

       

      והסכמתך משמחת. אם תואילי השתתפי איתן בתגובותיי:)

       

      נשיקה בחזרה }{

        22/6/10 11:49:

      צטט: ורד א. 2010-06-20 13:09:21

      צטט: תכשיט 2010-06-20 11:58:17

      כייף לעשות איתך פסק זמן בעבודה

      ולנדוד איתך למחוזות אחרים....

       

      מסכימה עם תכשיט :-)

       

      זה מדבק :)

      תודה. השתתפי בתגובה שקיבלה...

       

       

        22/6/10 11:48:

      צטט: תכשיט 2010-06-20 11:58:17

      כייף לעשות איתך פסק זמן בעבודה

      ולנדוד איתך למחוזות אחרים....

      תודה. משמח אותי שהפסקה לאיוורור בירושלים

      יוצאת אל האיגוואסו במסע המשותף לנו שלא יסתיים לעולם. 

       

        22/6/10 11:45:


      סבא בא

      אבא בא

      כמה אושר לכולם

      שהנה  אוטוטו חוזר

      מלא כרימון ואהבה

      מהמסע והרשמים

      חיבוק דרור

        22/6/10 11:42:


      http://cafe.themarker.com/nodes/t/144/484/3/file_0_original.jpg

       

      הצילום לחיץ

      הקישור לחיץ

       

      כתשובה לשאלות על הרקע,

      כמובן אלו הם בתי הילה,

      נכדי תומר אימו (שירי מצלמת)

      ונכדתי נועה

      ביום שישי של החורף האחרון

      בפברואר 2010 במושב עין ורד

       

      האחיינים בני הדודות, ביום שישי של כייף יחד

      איתן ועם

      סבא

       באוסף הטרקטורים...

       

       

       

       

       

       

       

        22/6/10 10:56:

      ממשיכה איתך את המסע... שמתקרב לסיומו.

      נראה שלאורך כל המסע אספת לך פאזל של אנשים שונים ומגוונים מכל הסוגים והמינים.

      מצאה חן בעיני יכולת ההכלה של כולם, הסבלנות, תשומת הלב ההאישית והערכים הנוספים שהקנת להם... רובם צעירים ממך.

      פה בפוסט צחקתי לעצמי (כאמא לנערה מבגרת) לגבי הבחורה הישראלית והאמא האבודה - איך התחלפו היוצרות. הבת הפכה לאמא דאגנית והאמא פרעה כל עול ונעלמה לה בלי לטרוח ולעדכן.

      למדתי מההסברים והתמונות הנפלאות של המפלים... יפה ומפחיד כאחד... (להשאב לחור גדול שוצף מים שהוציאו ממנו את הפקק).

      ממשיכה איתך עד הסוף הקרוב... לחזרה ארצה לכבוד הולדת הנכד (זה הוא בתמונה?)

       

        22/6/10 10:39:

      כרגיל, אלוף בסיפורים...

      אבל....העיניים פזלו כל הזמן הצידה אל המתוקים ואל הסבא המקסים :-)

      *

        22/6/10 10:01:

      היי דרור, אני התגעגעתי.

      להכנס לתוך ראשך ולהתבונן באנשים

      עד לעומקם של חפתים

      עד להבנת הכפתורים

      עד למידת המכנסיים המתרחבים,

      ואחר כך לצלול למעמקי היחסים

      בין אמא לבת, ומה עושים...

      אתה, כמו שאבי ז"ל העיה אומר."בארד גדול"

      ככה, בפתח ובסגול

      כאילו מהצד, משקיף על הכל.

      לא מפסיד מאום, 

      לא שוכח כלום

      אתה כמו כספת של זכרונות

      יודע היכן נמצאים הפתרונות

      תמיד חוזר לעצמך

      אתה שם גר הכי טוב

      והכי אתה אוהב-לחשוב.

       

      אבל

      הכי רואים אותך ברור

      מהמכתב של הבחור.

      חבל שלא נכנס אילך למקלחת,

      (מקסימום

      היה רואה לך ת'תחת...)

      אבל אם היה עושה את זה כך

      היינו מפסידים את המכתב..

      חוץ מזה שראיתי

      שאפשר לכתוב עם אינטונאציות

      ועם מבטא

      ראיתי גם אותך

      חבר טוב למסע

      שהוא לא רק מסע בנופים

      אלא , בעיקר

      חבר טוב

      למסע החיים.

       

       

      מחבקת אותך חזרה, ממי. 

       

       

      *

      אמהות "משחקות אותה" צעירות, מצטרפות לטיולי הילד בתרוץ של געגועים ומתנהגות כמו דודות מפולין.

       

      *

      איגוואסו.

      שמעתי חוויות מחברים שהיו, הבנתי שאסור לי למות לפני שאני מגיעה למקום העוצמתי הזה.

       

      התמונות - פצצה.

       

      תגיד, לא עושה לך חשק לצאת עוד פעם לטרייק מסוג זה?

       

        22/6/10 06:44:


      כמה מיים..ואנחנו מודדים את מפלס הכנרת...

      מרתקים הסיפורים...

      לך*

        21/6/10 23:06:


      לוע השטן - אחד ממחזות הטבע העוצמתיים ביותר שחוויתי.

      והתיאור, והתמונות - מרשימים, כהרגלך.

       

        21/6/10 22:53:


      אצלך , זה לא סתם מסע נופי מרתק,,

       אלא הסיפורים  האנושיים המלווים את המסע,,,

       כלסיפור עולם ומלואו של רגשות,,,,והכל שלוב בנוף  ....

       

       

      אגב לקראות את כל המים השוצפים ,נצבט הלב על המחסור החמור אצלינו, לנוכח השפע הנפלא הזה,,,

       

       

      וחוצמזה, אהבתי את תמונת הרקע פה,  המלאה חיוכי אושר,,,*

        21/6/10 21:27:

      חויות כבירות.

        21/6/10 21:26:

       "  'אוהב אותם' חשבתי צולל, שוטף עיניי במי כלור שקופים  "  .

       

      ובסופו של דבר הלב בונה את הבית

      והבית ממלא את הלב ......  

        21/6/10 20:54:

      לא יכולתי להוריד את

      העיניים מתמונת הרקע.

      נהדר היה לסייר איתך

      תקופה ולהנות ממחוזות

      עלומים לי.

      תודה.

       
        21/6/10 12:45:

      הר של הרפתקאות ממתוק ועד חמוץ

      כנראה שישנם אלה שכל האוצר המדהים הזה נדבק אליהם.

      היתרון גלך דרור כי אתה מיטיב לספר אותם.

       

      תודה,  תודה,  תודה

      שוקי

        21/6/10 11:41:


      עונג להפליג איתך למחוזות קסומים שכאלה

       

      תודה לשיתוף

        21/6/10 10:07:

      מים צוננים שזורמים ממפלים

      לא יקררו את התשוקה למקומות מדהימים

      כל טיפה עוטפת זיכרון במחשבה

      ולשם שולחת רוגע עם שלווה

      אילו תמונות של שפע מים שזורמים

      מרווים אדמות באוצרות נדירים

      הכל כל כך חופשי וטוב בבריאה

      רק להושיט את היד לקבלה

      תודה לך על פוסט מקסים

      תמיד נהנת לעשות אצלך ביקורים

      שבוע מבורך לכולם!!!

        21/6/10 09:59:

      אין עלייך, חחח... הרסת אותי עם התמונה של הגרמני לבוש הקורדורוי עם הווסט.

      תודה על השיתוף*

       

        21/6/10 08:46:


      כל כך הרבה מהחיים בפוסט אחד

      אני התחברתי לעינת שלא יכולה עם אמא ולא יכולה בלעדיה :-)

      התחברתי למפלים העצומים הללו ולאנרגיה הנפלאה הקורנת מהם

      לילדיך ונכדייך

      וכמה כיף לעשות פסק זמן מהכל ולטייל אבל תמיד לדעת שיש מי שאוהב אותך ומחכה לך בבית

      שיהיה לך יום מקסים

      rose

        21/6/10 06:42:

      אבל זה לא יכול להיות שאתה מסיים - מה נעשה עכשיו??
        21/6/10 04:23:

      ווי

      אזו אוצמה

        21/6/10 00:29:

      יש משהו מאוד מטלטל במראה כמות המים האדירה הזאת שנופלת מגובה כזה. זה מראה מאוד לא שגרתי, מאוד לא יציב, מאוד רעוע ורופף. ולכן גם מאוד מפחיד. לא פלא שעפת במחשבות למשפחה שלך, לבן, לנכד... הרי אלה הם המקומות הכי בטוחים שלך.

       

      בעיניי, מראה מפל אדיר של מים דומה קצת לרעידת אדמה, כשבעצם הבסיס הכי יציב תחת רגלינו, הכי מוכר והכי בטוח, בוגד, זז, ובורח. לא הייתי באיגואזו (עדיין), אבל הייתי כמה וכמה פעמים בניאגרה ובמפלים גדולים אחרים. יפה, כן. מרשים, מאוד. אבל לתחושתי גם מאוד לא נוח.

       

      אתה רצית לעוף מעל המפל. אני רציתי כבר לעוף משם. לקרקע יציבה.

       

       

       

       

       

       

       

        20/6/10 23:29:

      התמונות התמונות!

      מהממות. מהפנטות ממש.

      גם אני כמוך היית רוצה לעוף שם,

      בין טיפות המיים המתעופפות

      והפרפרים.... תמונה יש?

      צילומים מדהימים!

        20/6/10 22:52:

      דרור

      צילומים מדהימים הצלחת להעביר במעט את התחושה של העוצמה הזו כנראה שצריך לעמוד שם כדי להבין , צילומים יפים והתאור עוד יותר 

        20/6/10 21:59:


      מקסימים הנופים, ותאור חויותיך..

      היכולת "לצאת מעצמך", מהתוכניות, מהשיגרה של החופשה, ולעזור למטיילת היא לא מובנת מאליה,

      וגם  תחושת הגעגועים לילדים ולקרובים, בעת החופשה מוכרת..

      נהניתי לקחת חלק..

        20/6/10 21:58:


      ראיתי את הנכדים היפים והתבלבלתי.

      חוץ מזה נשאבתי לקטע של הגעגועים.

      מרתק כמו תמיד.

      שלא יגמר לעולם.

        20/6/10 21:50:


      התמונותת נפלאות, יש משהו במפלי מים שמקסים ומהפנט אותי, כמעט וחשתי את רסיסי המים ניתזים אלי מהתמונות.

      הגרמני שתיארת סיקרן אותי. הוא חייב ללבוש מעין מדים כאלה? האם המהנדס בא להשגיח עליו? מעניין מה הצורך הזה לציית לציווי מוזר שכזה?

      תודה דרור!

        20/6/10 20:45:

      באמת נראה מקום קסום והתמונתך ברקע עם הנכדים עוד יותר...

       

      (:

        20/6/10 20:45:

      אהבתי את הפוסט,התמונות היפות, הנוף המקסים

      ויותר מכל את המבטים המחויכים והמאושרים.חיוך

        20/6/10 20:42:

      מפלים שלא מהעולם הזה

      אכן ניראה עוצמתי ביותר!!!

      איזה כיף לך שאספת לך ככה חוויות נהדרות

      וכן חברים מכל העולם...

      שתמשיך לטייל וליהנות

      ואל תשכח לספר לנו על כך

      ולצרף תמונות מקסימות ושעושות חשק לעוד...

        20/6/10 20:22:


      היי דרור

       

      תמונות מקסימות כבר ציינתי

      וברזיל נראה לי יעד מדהים לטיולים

      במיוחד לאחר שקוראים אותך

       

      המשך שבוע נפלא

       

      יולי

        20/6/10 19:50:
      מקו נפלא\\תודה שהבאת
        20/6/10 19:21:

      אני נודד איתך בין המרחבים האלה ומתמלא חמצן  הרים.... כתיבה  מקצועית ומבורכת.

      תודה 

        20/6/10 19:18:

      תאורי הנוף שלך ותאורי האנשים והחוויות נפלאים .

      והצילומים מקצועיים .

      חוויה אצלך תמיד

      נהניתי מאוד לקרוא וזה באמת נכון- כאילו הייתי שם.

      יופי

      תודה

        20/6/10 18:32:


      איזה יופי של סיפור והתמונות כאילו שאלהים נמצא שם מדהימים

      אוסי

        20/6/10 18:29:


      מעניין כרגיל.

      רק לקנא... :)

      רמי

       

        20/6/10 18:21:


      חוויות אמיתיות ומקומות ניפלאים!

      מה הכי מתוק?

       הנכדיםםםםםםםםםםם...........

        20/6/10 18:07:

      תודה על הפוסט והתמונות המדהימות מהמפלים באיגוואיסו

      כמו כן התמונות שלך עם נכדיך מחייכים ומאושרים עושים טוב על הלב .

      בריאות ואושר

       

        20/6/10 17:57:

      נהדר...אני גם אדם של "מסע"  ורק חוויות חדשות נותנים טעם לחיים...אבל לא כל אחד יכול לתאר אותם באופן ספרותי וויזואלי...כל הכבוד!!!

      שמחה שהצתרפתי לחברה כל כך מעניינים!!!

      תודה!!!!

        20/6/10 17:56:
      כרגיל..כייף ומרתק..
        20/6/10 17:53:

      אין על האהבה

      ועוד יותר

      כזאתי

      שאתה מסיימים מסע.

       

      ריגשת אותי

      בטובך

      ובלבך המלא

      נתינה.

       

      איש ענק

      אתה.

       

       

       

       

        20/6/10 17:35:

      נהדר טרמילר

      חלק מההנאות וחוויות המסע

      מיפגש עם אנשים באמצע הדרך.

      בחלומות  לא העלתי על דעתי

      שאפגוש ביצורים ותופעות

      שגם אם הייתי מתכננת לא היינו נפגשים.

      עם חלקם אני שומרת קשר וזה כף תמיד להיזכר.

        20/6/10 17:12:
      עונג כך לטייל איתך באמצע יום אביך וחם....(:
        20/6/10 16:59:

      כמו תמיד.

      פשוט מרתק!!!

      והתמונות שטפו לי יופי יופי את העיניים.

       

      נפלא יקירי.*

       

       

        20/6/10 16:50:
      חוויות מרתקות כרגיל, צילומי הנוף מדהימים* תודה דרור.


      נפלא כתבת דרור,

      על פלאי הטבע הכבירים הללו,

      תוך סגירת מעגלים.

      יפה שאתה נחלץ לעזרה בכל עת.

      לו אלפית מן המים היינו יכולים להעביר לכאן...

      בני

        20/6/10 16:39:

      טוב באתי להירגע כאן

      מהיום הסוער...

      חבל שאני לא באיזה טיול...

      איזה מקומות קסם.

        20/6/10 16:26:

      רעיון נפלא של תמונת הרקע

      רק שאצלי הילדים לא מרשים להכניס את התמונות של ילדיהם

      בשום אופן לא!!!

       

      והפוסט כרגיל משולב בתמונות נוף מדהימות

      וגם געגועים.

      הולך ונגמר אהההה

        20/6/10 16:21:

      כשרואים, או יותר נכון מקשיבים לצהלת הנכדים ברקע, ברורות גם הדמעות והגעגועים שהוטבלו באוקינוס המטמטם ההוא.

      הספור שלך יוצא דופן בין השאר הודות לכל האנקדוטות הקטנות שהרכיבו אותו, האם שהלכה לאיבוד, המזוודה שלא תוקנה, והמכתבים מחברים שעשית במהלך המסע שעוקבים אחריך באינטרנט.

      איזה טיול שווה 

        20/6/10 16:21:
      נהדר, מחכה לספר , אתה, ובטח לא אחדש, כותב ניפלא ויודע להעביר את החוויות באופן מקסים
        20/6/10 16:15:

      ואני לא הסרתי  עיניי מתמונת הרקע.....

      של ושל הילדים נכדים???  זה העולם האמיתי!!!

      פוזית*

       

        20/6/10 16:09:

      לפני הסוף מרתק מאד.

      נגשת לקרוא

        20/6/10 16:08:


      דרור יקירי,

      קודם כל: המפלים המדהימים הללו הפילו גם אותי! איזו עוצמה, איזה הוד, איזה יופי!

      נעצרה נשימתי, התקפת האסטמה הבאה שלי היא על חשבונך! ראה הוזהרת! ( :

      תגיד, ככה לפני שאני מתעלפת כאן להנאתי, באמת מתקרבים לסוף המסע? אשכרה? נשבע בחיי התיירת שאיבדה את המזוודה ואת הצפון? ( :

      ואז מה?

      אולי כמה סיפורים מסמרי שיער ולב על מפלי, אגמי ושבילי ארצינו? (יחי ההבדל הקטן...).

      הקיצר: צריך להזמין תור אצל פסיכולוג ולהתכונן לפרידה? (חסר לך שתגיד כן).

      *

      אחזור לקרוא ולהגיב בנחת

      רק רוצה, בינתיים, להגיד

      שהתמונה החדשה מלבבת ומשמחת.

        20/6/10 15:35:


      em a dmaot shel ele she lo aiu sham be miuchad

      acharei she rahu a

      post a ze......

        20/6/10 15:26:


      היי, חבר,

      אין על האיגואסו, הייתי שם....!!!!!!

      (פברואר 2006, גם לי היה חם,יומיים קודם עוד הייתי בקור של קלפאטה...)

      אני חושבת שרק מפלי הניאגרה מתחרים בכבוד...

      אגב, גם אותי ריתקה תמונת הרקע של הבלוג, הילדים והחיוך... :-)

      והישראלית עם הויכוחים? נו, אנחנו לא מכירים את זה.. ?

      גם לנו בטיול היו זוג ישראלים כאלו שדווקא להם נדפקה מזוודה באחת הטיסות הפנימיות..

      בושה, אין מילה אחרת, אין...

       

        20/6/10 15:18:

      לך תבכה קצת במפלי הבניאס....אולי יתמלא מים

      כמו שבכית ליד המפלים בסיפור.

      רק לאחרים אתה עוזר. מה יש "סנוב" הכנרת

      כבר לא צריכה מים.

        20/6/10 15:11:
      *
        20/6/10 15:09:

      באתי לאיגוואסו ליום

      נשארתי שלושה

      בצד הארגנטינאי וגם הברזילאי

      מהמראות היפים בעולם!

       

        20/6/10 15:06:

      אוטוטו נגמר, ואז, מה??!

      (בעצם, מתי כל זה קרה וכמה זמן עבר מאז?)

      לסיים לכתוב זה גם סוג של מסע (אני מניח) שבא אל קיצו.

        20/6/10 15:05:

      כמה אהבתי את ההגדרה שהוציאו פה את הפקק של העולם! אכן מקום מרהיב ומדהים והסיפורים שלך שזורמים אל תוך המסך גם הם משהו מיוחד. תודה!
        20/6/10 15:03:

      חלומות רחוקים ורטובים

      לחוות יותר כיף מאשר לקרא, נכון ? ברור שנכון :))

      (*)

        20/6/10 15:03:


      ואני מרותקת במיוחד לתמונת הרקע.... לצחוק המדבק....

      וזה עוד לפני שקראתי את הפוסט עצמו, בעוונותי...:))

        20/6/10 14:14:

      צטט: ורד א. 2010-06-20 13:09:21

      צטט: תכשיט 2010-06-20 11:58:17

      כייף לעשות איתך פסק זמן בעבודה

      ולנדוד איתך למחוזות אחרים....

       

      מסכימה עם תכשיט :-)

       

      ואני מסכימה עם שתיהן

      רק שאני כבר בבית וישבתי עם כוס נס

      כן! כוס נס בחום האיום הזה.

      }{

       

        20/6/10 13:09:

      צטט: תכשיט 2010-06-20 11:58:17

      כייף לעשות איתך פסק זמן בעבודה

      ולנדוד איתך למחוזות אחרים....

       

      מסכימה עם תכשיט :-)

       

        20/6/10 11:58:

      כייף לעשות איתך פסק זמן בעבודה

      ולנדוד איתך למחוזות אחרים....

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון