אז מה רוצה האנרכיסט בכלל והאנרכיסט הישראלי בפרט? (יש כאלה, אמנם מעט מאד, ממש בודדים, מתי מעט הבועטים ללא הרף במדינתם). על איזו מדינה הוא חולם בדיוק אם הוא מתנגד לקיומן של מדינות בכלל ולקיומה של מדינתו בפרט? על איזו חברה הוא מייחל אם הוא שונא 99 פרטים מכל מאה פרטים ממרכיביה? ממסעות השיסוי שלו נגד צה"ל, המשטרה, 110 מ-120 חברי הכנסת, המתנחלים, השב"כ, המוסד, כל מי שאומר בלחש שהוא ציוני, כל מי שדורש שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי ויפסיקו להתעקש הל "זכות" השיבה - מצטיירת השקפת עולם צבועה, מופרכת ומדכדכת. 

לא, הוא לא נבל, האנרכיסט הישראלי, הוא רק שטוף שנאה עצמית ועיוור לסכנות האורבות לעמו.

הוא רוצה לחיות בדמוקרטיה, בוודאי שהוא רוצה דמוקרטיה, אחרת מיד יחסל אותו שלטון דוגמת שלטון החמאס המשליך את מתנגדיו מהגגות של בנינים רבי קומות. אבל הוא רוצה במין דמוקרטיה מעוותת, בה הרוב מקבל בהכנעה את דעתו של המיעוט הזניח המאמין בדעתם של אינטלקטואלים דוגמת חומסקי וגולדסטון.

האנרכיסט הישראלי רוצה לפתוח עיתון וטלוויזיה וראות שם ידיעות שישראל מסכימה לכל תביעות אויביה המכוונות רק לחיסולה. ומה יקרה אז, אם תנהג על פי רצונו? זה כבר לא כל כך מעניין אותו כי הוא מחשיב עצמו לאזרח העולם, ליברל והומניסט ולא כל כך מעניין אותו אם ישראל תמשיך להתקיים: לא תודה, זה לא מענייני, אני אנרכיסט.

זו תגובה קצרה (בגלל שידורי המונדיאל הקרבים והולכים) למאמרו המבריק בכהותו של גדעון לפי מהיום.