תמיד האמנתי שהספר הוא הדורון האולטימטיבי. המושלם. הרוחני. האינטלקטואלי. הנצחי. המתנה שלא תיכחד לה אף פעם. ספר מיוחד שאני מאד רוצה שהחבר יקרא ויתענג עליו שעות וימים. גם את ילדי המתבגרים ניסיתי לחנך לאורך השנים שספר היא מתנה לבר-מצווה של חבר. בת מצווה של חברה. יום הולדת. איחולי רפואה שלמה. לא חסרות סיבות. תמיד נטו הם למתנות אחרות – בגדים, כדורי רגל, מחרוזות ועגילים ומוצרים נוצצים אחרים. כשהיו קטנים ושלטתי בתקציב יכולתי להיות דיקטטור לא קטן ולכפות עליהם ספר. כשבגרו לגילם הנוכחי (בדרך ל – 14) המאבק קשה יותר, אבל לרוב אני מצליח וגאה בעצמי.
ל' תחגוג עוד מעט יום הולדת ואני טרם קניתי לה את הספר. היסוסיי רבים וחוסר האונים שלי גדל והולך משעה לשעה. ראוי להודות בכך בפה מלא, גם בפורום זה.
אני מתבייש לקנות לה ספר.
אם בעבר רכישת ספר בעטיפת "סטימצקי" או "צומת ספרים" מילאה את ליבי בגאווה ובסיפוק, הרי היום אני משפיל את מבטי. מה היא תגיד כשתקבל את הספר שארכוש לה? התעבור במוחה המחשבה שקיניתי אותו במבצע "שבוע הספר"? היינו – קניתי לעצמי 2 ספרים שאהבתי ואת הספר השלישי – בו השקעתי שקל אחד – נתתי לה. האם ל' ראוייה למתנה ששוויה שקל? אם תחשוב כך ואם לאו הספק ינקר בי. המצפון ייסר אותי. תחושת האשמה תציק לי.
אולי תחשוב שאני קמצן?
אולי בעצם אין היא שווה מתנה יקרה משקל?
אולי אסכן במתנתי ליום הולדתה את חברותנו רבת השנים?
הכדאי כלל לקחת את הסיכון? |