0
כידוע בדרום חם ויבש מאד אם נוסיף את האוירה החמימה שהתקבלנו שם {קהילת חב"ד }אחרי אוירת הנכאים ממעצר ההורים בעמנואל הרי שממש פלגי זיעה ודמעות ניגרו מאיתנו היה מפתיע להתקל בילדים ששולטים במבנה בית המקדש וממש חיים בהקיץ את הגאולה הקריבה
ופתאום כמו שכתוב בפרשת חקת{פרשת השבוע שהייתה}"ומים אין לשתות" נכדי שיחק עם בני הקטן בחצר וכנראה נגעו בצינור ישן וחלוד שהיה מחובר לשעון מים ו...בום!! התפוצצות והתפרצות מים שגררה התלקחות וחשיפת מה שמאחורי קבלת הפנים של השכנים המדקלמים "אהבת ישראל"
זאת ועוד לא די בכך אלא שאחד מהנכדים הקטנים משך לתומו את חוט המאוורר והוציאו בשגגה וכך נשארנו ללא מים ואיורור בחום הזה
ואני שואל ברמה האישית וברמה הכללית מדוע אין בכל עיר או שכונה איזה גוי לרפואה שיתקן מיוזמתו לפי הוראות מראש של אותה קהילה
איך לרחוץ תינוקות מצואתם{תבוא האם ותקנח צואת בנה מתוך דברי רש"י בפרשה} אך לשמחתי החלק החושב שבי גבר על החלק המרגיש שבי ושאלתי את עצמי מהו המסר ומהו השיעור שעלי ללמוד מכך?
משלי כה25: "מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק" אראל סגל פירש אם תראה אותו, תמסור לו דרישת שלום". כמה פעמים ביקשו מאיתנו למסור דרישת שלום, ואנחנו שכחנו? דרישת שלום נראית דבר קטן וחסר-חשיבות, אבל לפעמים יש לה חשיבות רבה:
כמו מים קרים הרוחצים ומרעננים נפש עייפה, כך שמועה טובה, דרישת שלום המגיעה מקרובי-משפחה או ידידים הנמצאים בארץ מרחק, ולכן יש להתייחס ברצינות גם לד"ש קטן. בעבר, כשאמצעי התקשורת והתחבורה היו פחות משוכללים מאשר היום, היתה חשיבות הרבה יותר גדולה לדרישת שלום. אבל גם היום, כשהמרחקים התקשורתיים והגיאוגרפיים נעשו 'קצרים' יותר, עדיין יש מרחקים אחרים שמפרידים בינינו. ייתכן, למשל, שהיחסים בין אדם לרעהו נעשו קרירים יותר, ולא נעים לו להתקשר אליו ישירות, ולכן הוא מבקש למסור לו דרישת שלום דרכנו. זה לוקח בסה"כ 10 שניות - אז למה שלא נעשה זאת? |