לאחר זלילת גבינות מכל סוג ומין עקב חג מתן תורה והופעה הזויה בפסטיבל אקטיביזם אי שם בהרי ירושלים הבנויה, חש עצמו הח"מ נכון להתחיל במהלך הראשון של מובטל קלאסי, קרי הגעה למשרדי ביטוח לאומי בר"ג, רק כדי לגלות שם שעליו להתייצב בהקדם ב"קריית הממשלה" בת"א לצורך רישום כמובטל לעילא ולעילא.

קריית הממשלה בת"א נמצאת, למי שטרם פקד את הפלא הארכיטקטוני הזה, בדרך מנחם בגין 125, ממש ליד "הקריה". לשם בניית המפלץ המשויש הזיזו, כפי שרבים ממכם יודעים, את בתי הטמפלרים הצידה, כי בינינו, את מי מעניינים נוצרים מהמאה ה-19. הרבה יותר חשוב לשרת את האזרחים קשי היום, ואכן, על אף תחושת האפסות שתוקפת אותך אל מול הבניין המונומנטלי, המאבטחים בכניסה מנומסים ונעימים עד אין קץ. שקלתי להשאר עימם לסיגריה, אבל המחשבה על הבירוקרטיה הארוכה המצפה לי כמו ההפתעות ברכבת השדים בלונה פארק דחקה בי להכנס ולפנות לפקידת המודיעין.

-איך אני מגיע ללשכת האבטלה?

-אתה עולה לקומה השניה ואז לוקחת את המעלית לקומה השניה.

הבטתי שוב בפקידה שלא הרימה אלי מבט תוך שהיא נותנת לי את תשובת העליסה בארץ הפלאות הזו ושמתי פעמי אל עבר המדרגות הנעות. מסביבי ברקו וניצנצו אורות החנויות שבקריית הממשלה, דוכן מפעל הפיס, הבוטיקים, אכן, קריית הממשלה, דוחקת באזרחים הנעים לכיוון הקומה השנייה להוציא עוד ממעותיהם הדלות. מה יש לומר, פלא שאין תוכו כברו, מבחוץ – מבנה סוציאליסטי למהדרין המקטין את קומתך הננסית בלאו הכי, ומבפנים – הקפיטל אה-לה ביבי וחבורתו.

בקומה השניה, שלמעשה, כפי שיכולים אתם להסיק, אינה הקומה השניה כלל וכלל, עומדים המובטלים הוותיקים ודוחקים אצבעותיהם אל מכשיר הזיהוי הביומטרי בעל השם החביב שאיני זוכר אותו כעת. "מובטליומטרי", "ביומטמובטלצ'יק" או משהו בסגנון. היות וסחבק איננו מובטל ותיק, פנה הנ"ל לפרצוף החיובי הקרוב, מאבטח כמובן, שהפנה אותו להצטרף לסוף התור של הבידוק הבטחוני, שמזכיר באופן חשוד את הבידוק המוכר מנמל התעופה ע"ש ראש ממשלתה הראשון של ארצנו הקטנטונת. עשרות אנשים בתור, מאחורי מישהו נובח לטלפון הנייד, או יותר נכון לאוזן התיכונה שלי, "מה המצב יא כלב!" ומיד אחר כך נותן לכלב סדרת הוראות בנוגע לנופש הקרוב ביוון.

למזלי הבידוק עובר בקלילות בזכות המאבטחים הבודקים בנחישות וברגישות (כולל הסרה של החגורה של הנבדק ולעיתים הרמת הידיים למעלה למקרה של הסתרת אמל"ח בבית השחי של החשוד). אני מספיק לשאול את הנחוש והרגיש איפה נמצאת לשכת האבטלה, ומה זה אומר קומה שניה מעל הקומה שאנו נמצאים בה, ונע בכח האינרציה אל המעליות, שלשם פיענוח הסימנים הרשומים עליהם, יש להיות בוגר  קורס משקי מודיעין.

אם הגעתם עד לכאן, לא אלאה אתכם במסע המעליות המטורף, ואביא אתכם ישירות אל הקומה השניה שמעל הקומה השניה, בה עבדכם הנאמן מתייצב מול איש המודיעין המקנח ללא הפסק את חוטמו ומצווה: "תעודת זהות!".

"בבקשה", קופץ  ממני הפיוז  הפולני, "נהוג לומר בבקשה", הנ"ל ממלמל משהו אל תוך המטפחת וללא היסוס פוקד עלי, "חמש!".

חמוש במילת הקוד "חמש" אני עובר בין הקיוביקלס בהם יושבות פקידות "השמה ויעוץ" עד שנעצר בסוף התור של הגב' רונית סעדיה. הפקידה הצעירה מקיוביקל מס' 4 מתחילה לשאוג על המובטלים שצובאים על פתח התאים (יש לציין שאין אפשרות "לקחת מספר", אלא כל אחד רושם את שמו על דף הנייר המיועד למופנים לתא מספר 5 שכמובן תלוי על… נכון מאוד! תא מספר 4), ומה לעשות, הטרוריסט החבוי בי מתעורר לחיים ושואג חזרה.

-         שחקן, באיזה סרטים שיחקת?

-         סרט אחד, אף אחד כמעט לא ראה אותו.

-         אתה מתייצב כאן כל יום ראשון בין שמונה וחצי לעשר וחצי, דודו יראה לך איך משתמשים במכשיר הביומטרי.

דודו מראה לי איך דוחפים אצבע, לראשונה בחיי אני פוגש את טביעת האצבע שלי בזום אין מטורף, וכושל-נמלט החוצה מהבניין.

אין לי מילות סיכום לסוף הטור הזה.