השבוע היינו בפסטיבל האורות בירושלים.
תמיד כיף להסתובב ברחובותיה של ירושלים העתיקה
האורות והחגיגיות רק הוסיפו להנאה.

היו מספר מסלולים, כל מסלול הואר בשרשרת נורות בצבע אחר

הרגשנו בטוחים להסתובב כאוות נפשנו.

"ירושלים שלי"

בשעת חצות הסתיימו הארועים, אנשי הבטחון והחיילים החלו להתפנות.

הנסיכה וחברתה נזכרו שהן רוצות לראות את הכותל בלילה.
נו.. שלא נעתר?

רק דקה.
הכותל המה אדם והיה זה רק היום הראשון בשבוע.

מרגש לראות את הכותל על מתפלליו בלילה.

הכותל - אזוב ועצבת,

הכותל - עופרת ודם.

יש אנשים
עם לב של אבן,

יש אבנים

עם לב אדם.

רק כששמנו פעמינו חזרה לחניה, דרך הסמטאות שהתרוקנו,

וחבורה דוברת ערבית הולכת לצידנו,

חילחל הפחד, חוסר האונים, התהיה....

ירושלים שלי?