פערת עיניים משמחה כשעיצבתי הגשת לי חוט ומחט ונתת בי מבטי אמון וחיוכי עידוד כשימים כלילות תפרתי מכלום אחד חדש היית זה שהיה איתי בחיתוך ניגבת ממני טיפות דם מעל תפר ראשון ועכשיו אינך להנות איתי וממני ולראות כמה היא מתאימה לי ותפורה למידותיי כמה יפה היא עלי כמה יפה אני בה כמה יפה |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא.
זה לא היה בשבילו
לא
אבל אני לא בטוחה איך ואם זה היה
לולא הוא בחיי
והוא חסר לי . . .
כי זה
עצוב
מאד
אבל ככה זה
תודה
תודה.
זה בהחלט מהבטן
גם האור
גם השחור :)
כן.בדיוק.
רק ש......כבר לא.......
אוף
האוויר הזה שחסר לי פתאום.....
תודה :)
אבל זה לא היה בשבילו, נכון?
כי אם כן, הרגת אותי מעצב
כתוב מקסים
אך
עצוב
טהור..והשחור הינו הרקע המושלם עבור מילים טהורות
הוא אכן מבליט אותן ומוסיף נופך ששום צבע אחר לא היה מוסיף.
עונג.
מקסים כתבת
אני אוהבת את השחור שלי :)
הוא הופך לי את האור לכך כל הרבה יותר טהור......
זה קשה כשמישהו איננו
מישהו שהחזיק לנו את היד במדרון חלקלק ולו לכמה רגעים :(
וכן
געגוע גם.
יופי
והמון געגוע .....
מדוע שחור מדוע..?.
רקע לכתיבה יפה...
זה עצוב כשמישהו נהנה מפירות כאשר את העץ שתל מישהו אחר
אבל זה חלק מהחיים
יש בזה יופי.
געגוע גם.
זה יפה.
אבל זה יכול היה להיות עוד יותר יפה , אולי.
בעיקר?
אני מתגעגעת אליו נורא.