גיל הוא ילד העולה לכיתה א'. במסגרת שיעורי ההכנה לבית הספר, ישבנו בחדרו וערכנו היכרות עם אותיות הא'-ב'. גיל לא היה מרוכז בשיעור ולא היה רגוע במהלכו. אימו נכנסה לחדר, ראתה את התנהגותו ואמרה:"אני עכשיו מתקשרת לאבא ומספרת לו על התנהגותך."גיל מבוהל ונפחד שיתף פעולה עד לסוף השיעור. אימו של גיל יכלה להשיג את אותה התוצאה בדרך אחרת. בדרך בה נהגה היא העבירה את הסמכות ההורית אל האבא (שלמרות שהוא נמצא כעת בעבודה, מספיק לאזכר את שמו וכבר העניינים חוזרים למסלולם) ועירערה את סמכותה שלה בפני גיל. במקום להעמיד את האבא במשבצת של האיש הרע, ולכפות עליו לכעוס הילד בגלל דבר שארע בזמן שלא היה בבית, על האם היה להראות את סמכותה בפני גיל. עליה היה להעיר לגיל ולדאוג שיתנהג כיאות המהלך השיעור.
מה רואה האם? אני לא מצליחה לחנך את הילד הזה. בני לא רואה בי סמכות אבל מאביו הוא חושש.
מה רואה האב? כנראה אני מספיק קשוח אם אישתי מתקשרת אליי אך יחד עם זאת כשאני מגיע הביתה במקום לבלות עם הילד אני כועס עליו.
מה רואה הילד? אני חושש רק כשאבא מוזכר ומעורב. מאמא אין לי מה לחשוש.
ובשבוע הבא: הוא מקסים, אבל... ?!?!
להתראות,אבי לנדו - מאמן אישי בתקשורת הורים ילדים להזמנת אימונים, הרצאות ורכישת ספרים דיסקים - 2991681 - 050 |