כותרות TheMarker >
    ';

    קניין רוחני, אינטרנט וכל מה שביניהם

    ארכיון

    מה, אין לך פייסבוק? - על אובדן הפרטיות ברשת

    7 תגובות   יום שני, 21/6/10, 10:11

    זהו לא חידוש. הילדים של היום פשוט רוצים להיות מפורסמים. במה מפורסמים? לא באמת משנה להם. אם לא בזמרה אז במשחק. אם לא במשחק, אז בדוגמנות. ואם לא בדוגמנות אז במשהו. לא משנה מה. העיקר להתפרסם. אותם ילדים ובני נוער בוודאי לא נרתעים מאובדן הפרטיות הנלווה לפרסום שכזה. שהרי, רובם של ילדים אלה גדלו אל תוך מציאות שפרטיות היא מילה נרדפת לשאלה- "מה, אין לך פייסבוק?".

    כן, יש לי חשבון פייסבוק. אני אפילו נהנה להכנס אליו, להתעדכן ולעדכן בעצמי. בזכותו חידשתי קשרים ישנים ובאמצעותו אני שומר ביתר קלות על קשרים עכשוויים. אך אני, כמו גם רבים מבני דורי (אלו שראו את מהפיכת האינטרנט מתרחשת לנגד עיניהם), לעולם נסתכל אל אותם אתרי צמאי מידע בעיניים אחרות, חשדניות יותר. שהרי אנו זוכרים גם מציאות אחרת.

    מציאות שבה רק אם היית מוזמן לביתו של חברך ורק אם רמת הקשר האישי איפשרה זאת, היה נפרש לפניך האלבום המשפחתי וגם אז, אילו היתה נגלית לפניך תמונה שאינה במקומה (אמא בביקיני או האחות בתחתונים) היית מדפדף במהירות סמוקת לחיים, וממשיך לתמונה הבאה. זה פשוט לא היה לגיטימי לראות את זה.

    זה נכון שצילמנו פחות (כי לא היה לנו מצלמה בתיק בכל רגע נתון), אבל גם כאשר צילמנו, לא פרסמנו את הצילומים על לוח המודעות של בית הספר, או של המתנ"ס השכונתי. ידענו כולנו, כי יש דברים שהם אינם נחלת הכלל. האמת, לא באמת חשבנו שזה יעניין מישהו.

    והנה, גדל לו לנגד עינינו דור, שלא הכיר מציאות אחרת. מבחינתו, הדרך מכרטיס הזיכרון במצלמה לחשבון הפייסבוק לא יודעת כל עכבות או מסננות. היא ישירה, רצופה ובלתי מסוייגת. שכן יידע כל מושא לצילום, בכל מקום בו נפגשת עדשת המצלמה עם דמותו, כי עלול הוא למחרת היום (או בלילה של אותו יום ממש) לעטר את דפי הרשתות החברתיות, כולן או חלקן.

    הערוץ הישיר הזה, בין הקליק במצלמה לקליק העכבר, אינו מקרי הוא. הוא נובע מהנחה מוטעית ואף מסוכנת של אותם בני נוער, כי התמונות הללו, והמידע המונצח בהן, הינו מלכתחילה נחלת הציבור ולכן, כך לשיטתם, אין כל סיבה נראית לעין שלא לשתף בהם את הכלל.  

    וכך, בליית ברירה, מוצא אני את עצמי, שוב ושוב, כמו אותו ילד נבוך שנקרתה אליו תמונה שלא היה אמור לראותה, בזמן דפדוף באלבום המשפחתי. הבעיה היא, שיצר המציצנות, החזק לפחות כמו איום הגרעין האיראני, מוביל לתוצאה בה כולנו פשוט יודעים (או יותר נכון רואים) יותר מדי.

    מודה אני, בחשבון הפייסבוק שלי מתנוססות מספר תמונות שלי ושל משפחתי. אך אין בי ספק כי הדרך שהן עשו מהמחשב האישי שלי אל עיניהם של 343 חברי הרשת החברתית שלי, היא שונה בתכלית. אני, לעומת כל אותם בני נוער המשתפים בלי הכרה, יודע, כי הזכות לפרטיות היא קודם כל שלי, ורק אח"כ של כל באי עולם.

    צריך להיות הוגנים. פעם, היה קל יותר לשמור על הפרטיות. לא באמת יכולנו לפרסם את התמונות שלנו על לוח המודעות של בית הספר (ואם כן היינו מפרסמים, מישהו היה דואג להסיר אותם מייד). אך דווקא בגלל הקלות והנגישות המפתה חשוב להזכיר מדי פעם, לאותם בני נוער, שגדלו לתוך מציאות שיתוף מתקדמת, שהמידע שהם כל כך ממהרים לשתף, הוא בראש ובראשונה שייך להם. ורק להם.

    *הכותב הינו עו"ד המתמחה בקניין רוחני ובדיני אינטרנט.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/7/10 08:35:

      צטט: רעדור 2010-07-01 11:35:14

      אין ספק ששהרשתות החברתיות איבדו את הקם האמיתי. לאחרונה יש תחושה של חדירה לפרטיות.

       

      אני חושב ששינוי המציאות ושינוי השיח הבין אישי מחייב אותנו לדעת לשלוט במידע שלנו ולא להפקידר אותו לעיני כל.

        1/7/10 11:35:
      אין ספק ששהרשתות החברתיות איבדו את הקם האמיתי. לאחרונה יש תחושה של חדירה לפרטיות.
        1/7/10 11:33:

      צטט: iri20 2010-06-28 13:45:45

       

      פוסט מעניין מאוד, תודה!

      אנשים שאני מכירה,

      דווקא אלו שמבינים במחשב

      אמרו לי "פייסבוק, לא היה ולא יהיה לי לעולם"

      אני בפייסבוק ואישית מרגישה אי נוחות מסויימת בעניין הפרטיות גם ל"חברים"

      ומשתדלת לחשוב פעמיים על כל פרט שאני חושפת או כותבת שם

       

       

      קודם כל תודה על המחמאות.

      אני גם שותף לתחושה שלך. יש תרונות רבים לרשתות החברתיות, החשש הוא מפני חוסר תשומת הלב לכך שמישהו אחר מנהל לנו את המידע ויכול לעשות איתו כל מה שהוא רוצה...

        28/6/10 13:45:

       

      פוסט מעניין מאוד, תודה!

      אנשים שאני מכירה,

      דווקא אלו שמבינים במחשב

      אמרו לי "פייסבוק, לא היה ולא יהיה לי לעולם"

      אני בפייסבוק ואישית מרגישה אי נוחות מסויימת בעניין הפרטיות גם ל"חברים"

      ומשתדלת לחשוב פעמיים על כל פרט שאני חושפת או כותבת שם

       

       

       

        21/6/10 15:20:

      צטט: טלא פלא 2010-06-21 14:29:49

      אכן תמונות קשות...

      :)

       

      אני רואה את זה עם האחיינים שלי,

      המציאות שלהם מתקיימת בין מסך למסך,

      מהמחשב לטלוויזיה ואל האייפון וחוזר חלילה...

       

      המפגש בין הדור הזה לבין הקדמה הטכנולוגית

      יוצר מציאות חדשה לחלוטין שלעיתים נראית

      אף הזויה ומוקצנת עבור הדור שלנו שכפי

      שכתבת - ראה את מהפיכת האינטרנט

      קורה לנגד עיניו.

       

      אני בטוח שהורים רבים שואלים את עצמם

      כיצד נכון לפעול בעידן שכזה, האם לאפשר

      לילדיהם את החופש להכיר ולהינות מהעושר

      הוירטואלי הקיים, או, לחזק ולהשריש בהם

      ערכים ונורמות של "פעם".

      מה נכון לעשות?

      ללא ספק הייתי שואל את עצמי לו היו לי ילדים.

       

      אני חושב שיש להורים של היום יתרון על ההורים שלנו, שכן ההורים של היום מודעים יותר לאינטרנט (ליתרונותיו כמו גם לחסרונותיו) מאשר היו (ועודם) ההורים שלנו. כנראה שהדילמות הללו רק התגברו עם התקדמות הטכנולוגיה והשלמת מהפיכת המידע. ולכן, כפי שרמזת בתגובתך, הפתרון יהיה כנראה בחינוך...

        21/6/10 14:29:

      אכן תמונות קשות...

      :)

       

      אני רואה את זה עם האחיינים שלי,

      המציאות שלהם מתקיימת בין מסך למסך,

      מהמחשב לטלוויזיה ואל האייפון וחוזר חלילה...

       

      המפגש בין הדור הזה לבין הקדמה הטכנולוגית

      יוצר מציאות חדשה לחלוטין שלעיתים נראית

      אף הזויה ומוקצנת עבור הדור שלנו שכפי

      שכתבת - ראה את מהפיכת האינטרנט

      קורה לנגד עיניו.

       

      אני בטוח שהורים רבים שואלים את עצמם

      כיצד נכון לפעול בעידן שכזה, האם לאפשר

      לילדיהם את החופש להכיר ולהינות מהעושר

      הוירטואלי הקיים, או, לחזק ולהשריש בהם

      ערכים ונורמות של "פעם".

      מה נכון לעשות?

      ללא ספק הייתי שואל את עצמי לו היו לי ילדים.

        21/6/10 12:49:

      תודה על המידע.

       

      אריאל

      פרופיל

      עו"ד עוז חיים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות