קוסטה ריקה
נער הזהב ואני סימנו קו פרידה משני צידי ההר .עיניים מנוקדות וקצוות שיער כמו השמש , ופני הנער חומים ומוארים .איך אדע שמצאתי את אהבת חיי ? שאלתי , לא כל האנשים על ההר מסוכנים ולא כל החיפושיות אינן ארסיות , צריך להתבונן בנקודות המפנה .נער הזהב סימן את גמר הכאב והתחיל שם את סימן הגעגוע .קילפתי את פרי הקוקה ונסעתי ...
פוסטים אחרונים
- נשדד מוזיאון הבובות והפסלים בערד 22/2/12
- פסח אחר 8/4/11
- עטופה בך 7/2/11
- מופע מדליק ללחנוכה נדיר ומיוחד 20/10/10
- המקום המושלם 23/7/10
- חם לה 18/7/10
ארכיון
לתוך הפנים
הילדה עפה באוויר וצוחקת . הילדה נוסעת לים עם אביה מחזיקה הגה מדומה מעץ , רחב וצבוע לבן כמה היא מרגישה מיוחדת , כלום לא מסמן את ימיה השחורים בלעדיו , את הים העמוק . חרציות השיער לא מזהיבות עצמן לכוונה הילדה הולכת בשבילים והיא שקופה עצי התאנה מייבשים את פירותיהן בעוברה רק הזרדים היבשים משמיעים רחישה היא מנסה למחות את שנותיה בחיוכים , וכבר נפתחת אש זרה . היא צועקת , " אבל זה לא מה שהבטחתם לי ! לא לזה אני הגעתי !" מחלות השכחה שולחות אצבעות מרדימות . בקרקס המטורלל שלנו המנהיגים מדברים והאדם מציית ככה זה צריך להיות ". והילדה רוצה לחזור לגן הראשונים לירידה ששם הכל היה עטוף בשיחים בצבע ירוק עד, המים זורמים בסדקי האבנים שקופים ונקיים , היא עוצמת עיניים שואפת עוד קצת חיים , ושותקת . ציפי מור הלל © |
תגובות (65)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הבולט בשיר הוא תבונתך ציפי, זה כה ברור.
תודה
רוני
לייק
לא ממש הבנתי .. האם אהבת או לא
נכון לעכשיו:
"ההצגה הכי טובה בעיר"....
chief
כן הילדים הפנימיים שבנו לא הולכים לאיבוד תמיד קיימים רק שלפעמים אנחנו שוכחים לשאול לשלומם ..תודה בני ...
תודה רבה
תודה אוסנת כן נראה לי קריאה נוספת תמיד מחדדת את ההבנותותמיד ילדה גם אם היא אבודה.
קשה.
עצוב נוגע ומאד עמוק
איזה כשרון כתיבה.. מקסים
חזק!
מסוג המילים..השירים
שצריכים לקרוא אותם שוב ושוב..
תודה רפאלה זה נכון
כמה יפה התבטאת..."קרקס משוגע"..
אנו מניירטות בידי הקרקס הזה.
כל ה"שיר" שלך מקסים,מתאר יפה את הלך הרוח כאן.
**********
תודה שון ומה אומר הילד הפנימי .. זה הקטע
כן לפעמים עצוב ומהעצב נבנת עוד תובנה ..גם לפעמיםה"מנהיגים" אולי מדברים...
אבל אני לא במיוחד מקשיב...
עוטף את עצמי במה שעושה לי טוב
ומתחבר לילד הפנימי שלי בכל הזדמנות...
חיבוק!!
שון.
עצוב
תודה אלי מרגש לשמוע שמתרגשים
תודה שהרגשת
תודה תודה
תודה ריקי
ציפי הו ציפי
זהו זה....ידעתי שאת כותבת מצויין
אבל הפוסט הזה...כמו אגרוף לבטן
כתוב חזק ומרגש
התרגשתי
תודה
אלי
ערב טוב כוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם
ציפיל'ה החמודה " אחלה כתיבה נוגע ללב " תודה
אין עליך תרבות ישראלית
תודה יואב
ציפי כתיבתך נוגעת ומדהימה!
התגובה שלך שירה בפני עצמה ...ואכן איפה המקום ההוא שאתה הולך אליו ...אצלי זה כמובן ההומור וההקצנה
או שירה או ציור ...
הנחתי למשקפי הקריאה.
שפשפתי.
פכרתי אצבעותי
שתקתי.
משל מבקש הייתי לאסוף כח
לאמר לך
שגרמת לי להטות את הראש
במין "כובד-זיכרון"
תר אחר "המקום" ההוא
אליו אני חוזר
כל אימת
שהעולם הזה
נראה שונה
מציפיותי.
תודה אביטל ! לא שמעתי עליו אבל אשמח לקרוא , אני רואה שאת קוראת הרבה זה מעולה , תהי הממליצה שלי לדברים מיוחדים
הכאב הוא הצד השני של הצחוק כך אומרים ..תודה על התגובה החמה
תודה תודה מעריכה ציפ
כן זה ברור כל העניין זה כנראה נקודת מבטתודה ככה בשירה ראיתי את זה יש זויות אחרות אבל פה זה יצא ככה ..
כן גם ..
הילדות דווקא היתה די שמחה הייתי אומרת ...תודהקורותיה של ילדה רגישה חכמה ועצובה.
ציפקל'ה את כותבת יפה ונוגע ללב.
זה מזכיר לי את הילדה מספר מקסים שאני קוראת עכשיו(נדמה לי שהמלצתי לך עליו בשבוע הספר, אם לא אני ממליצה עכשיו) "אלגנטיות של קיפוד" שמו. חיבוק, אביטל
תודה כן תחושה שכזאת ..
תודה לך ולעטרה !
תודה בביציפוש,
ואת שכל כך מצחיקה ..
כל כך רגישה...
כל כך הרבה כאב...
כל כך הרבה מחבקת אותך.
ציפ ציפ יקירתי זה
זה כתוב עם הרבה עוצמות, חרדות. מן מסע מקאברי
חלום בלהה... שהסוף .. קאתראזיס.
יפה יפה בעיני. חיבוק
ציפ
הימים חולפים
נערות ,
בגרת זיקנה
והעלמות
זה דרכו של עולם
שוב מתארת את יוצא מן הכלל
את רחשי הלב, פינות אישיות סובייקטיביות
ובדרמטיות תיאטרלית המיוחדת רק לך את
כורח נסיבות החיים.
בלתי נמנע.
כתבת יפה, כואב.
שירים שמביאים לקתרזיס..
שבוע טוב.
עצוב
ילדות..היא לא תמיד תקופה שמחה כמו שנדמה..
כתוב יפה.
וואו ציפי,
איזה פוסט קשה,
כתוב נפלא ומעורר רצון לעטוף,
אבל קשה קשה קשה
נפלאה...ממש!!!
תודה תודה על שקראת והגבת .היא עוצמת עיניי שואפת עוד קצת חיים,
פוסט חזק.
היי אביה תודה וכיף שהתחברת והעיקר לחיים !!תודה מאילה ומאד מרגש לשמוע שזה נוגע ...ולא לדאוג יש בי פנים רבות גם שמחות ועליזות ואופטימיות וגם עגמומיות ומתבוננות ועצובות לפעמים ..
אל תדאגי מתוקה זה הרי יגיע ..הדינמיקה של החייםפיצפיצלה
כתוב נהדר!
כל כך הרבה תחושות שכתבת עליהן
התחברתי
וכמובן לסוף
מקסים.עצוב.כואב.נכון.מציאותי.מעורר מחשבה...מעדיפה שירי תשוקה:))
זה נכתב בציניות כמובן ...ברור .. וזה מאד יפה לכתוב שנכתב יפה גם על דברים קשים או כואבים כי זוהי כתיבה של שירה וזה לגיטימי לגמרי הכל בסדר !
תגובה מאד מרגשת וממש מתאימה לתחושות שעליהן נכתב השיר מנקודת מבט של הילדה כמובן !!! תודה על ההשקעה במחשבה ובסיפור שהבאת !!!
אם זה לא עלייך
זה עלי
אם זה לא עלי
זה על כל אחת אחרת
אם זה על כל אחת
אז למה בכלל להתחיל
זה לא יפה להגיד שאת כותבת יפה על תוכן לא יפה
כמה היינו רוצים לעטוף את ילדינו כמו אתרוג בעריסתו אני זוכר שיר או אידליה בנעוריי של ברקוביץ או טשרנחובסקי שבו מסופר על הילדה רייזלה שהוריה שומרים עליה מכל משמר והנה הרחוב שורט שרטת בגבה והוריה מנסים בכל כוחם למחוק את השריטה בלא הואיל. השיר הזה נגכע בי עמוק בנשמתי וןהיווה אירוע מכונן בחיי כשגידלתי את ילדיי. הבנתי שלעוולם לא אוכל לחיות את החיים במקומם.
ומתוך זה צומחות ועולות מילותיו של השיר הפלאי של ג'ובראן והנה הם לפנייך.
"ילדכם אינם ילדכם כי פרי געגועי החיים אל עצמם, באים המה דרככם אך לא מכם, חיים עמכם אך אינם שיכים לכם. תנו לילדכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם, כי להם הגיגיהם. גופם ישכון בבתיכם, אך לא נשמתם כי נשמתם מסתופפת בבית המחר - שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם. אפשר לכם לחפוץ להיות כמותם אך אל לכם לעשותם כמותכם, כי החיים פנייהם קדימה לא אחור, והם לא יתרפקו על האתמול."
והמילים מדברות בעד עצמן.