בעיתון "הארץ" הבוקר גילו לנו, שצוות חוקרים ישראלי פיתח תוכנה, שמזהה מצבי דיכאון ע"י ניתוח טכסטים באינטרנט

והרשו לי לספר לכם מעשה שהיה :

כשכתבתי את ספרי "נשברתי (באיים הקנאריים)", ולאחר שקראתי את ספרו של וולף על הפרוטוקולים של האינקויזיציה באיים הקנאריים, ונתקלתי באותו יהודי, שהתעקש להמשיך לשמור על יהדותו, ולא במחתרת, וללמד תנ"ך בביתו, למרות שהוא ידע שהוא מסתכן בשריפת גופו, ושהוא מסכן את משפחתו (גם בנו נשרף, ואשתו ובתו סבלו מאד בגללו)

חשבתי על אלה שמתו על קידוש השם, שמסרו נפשם וגופם, וסיכנו את הקרובים להם בגלל התעקשותם

תהיתי כיצד הדת היהודית מתנגדת להתאבדות אך מקדשת אותו ואת מעשיו ורציתי להבין -

חיפשתי חומר על הנושא באינטרנט, חומר רב ומעניין מאד

והנה, יום אחד, קיבלתי הודעה מאי-שם, שזה לא בסדר שאני מחפשת חומר ומתעניינת בנושא זה

אז

הבנתי שכל חיפוש שלי באינטרנט נתון במעקב

הבנתי, שמי שרוצה להבין את הנושא - נחשב למתאבד בפוטנציה

אז

האמנם צריך להיזהר ולא לגלות התעניינות בנושאים מעניינים?

האמנם המסקנות הפסיכולוגיות ללא הכרת והבנת גורם החיפוש נכונות?

ונזכרתי בבדיחה על הפסיכולוגית, שנותנת לילדי הגן ניירות, מניחה סלסלת-צבעים במרכז השולחן ומבקשת מהילדים לצייר ציורים

והנה

כשאחד מהם מצייר רק בצבע שחור - היא בודקת בבהילות את האפשרות שהילד דיכאוני -

עד שהיא מחליטה לשאול אותו מדוע בחר לצייר בשחור, והוא הסביר לה,

שחטפו לו את כל הצבעים היפים, ונשאר לו רק צבע שחור -

 מה שמוכיח רק - שהילד הזה איטי במיוחד