ערוצי הטלוויזיה המסחריים נוצרו למטרה אחת בלבד: מכירת פרסומות. כל התכניות שהם משדרים מכוונות למטרה זו. כך זה בכל העולם, וכך גם בישראל. אבל בישראל יש ערוץ מסחרי גרגרן במיוחד, שאינו בוחל גם גם בכסף הקטן שאפשר לסחוט מעוד 20 שניות של פרסומות על חשבון הנאת הצופים. זהו ערוץ 2 הנוהג לסחוט את עצביהם של צופיו כדי להוסיף לקופתו עוד כמה פרוטות. הנה שתי דוגמאות, האחת וותיקה והשנייה טרייה וחדשה מהימים האחרונים.

ערוץ 2 נוהג לשדר בסוף השידורים סביב שעת חצות פרקים של הסדרה סיינפלד שיש לה אוהדים שפוטים כמוני שראו כל פרק מאות פעמים, יודעים כל רפליקה על פה ורוצים עוד ועוד. נראה שמספר האוהדים לא קטן כי הפרסומות הצמודות לפרקי סיינפלד החוזרים הן רבות. אז מה עושה ערוץ 2 הגרגרן כדי לשדר פרסומות עד זרא? פשיטא: הוא חותך כל פרק לשלשה קטעים ודוחף ביניהם 2 מקבצי ענק של פרסומות ואת מהדורת החדשות של חצות. כך יוצא שפרק בן 20 דקות משודר במשך 40 דקות והרייטינג לא יורד כי שפוטי סיינפלד ממתינים.

הדוגמה הטרייה יותר היא משידורי המונדיאל. ערוץ 2 רכש מספר משחקים מהערוץ הציבורי. אלה משחקים ששריקת הפתיחה שלהם היא בשעה 21:30 בדיוק. השידור בערוץ 2 מהמונדיאל מתחיל כעשרים דקות עד חצי שעה לפני שריקת הפתיחה. זוהי מחצית השעה של קש וגבבה טלוויזיונית המשובצת בדקות ארוכות של פרסומות. טוב, הערוץ שילם עבור שידורי המשחק וצריך להרוויח. זה מובן וטבעי. כאן המקום לעשות קופה של מיליונים כי יש ביקוש. אבל אותי מרגיזה הגרגרנות של הערוץ שחותך את שידור שני ההמנונים והצגת השופטים - כ-20 עד שלשים שניות - כדי לעשות עוד כמה פרוטות בנוסף למיליונים שכבר גרפו. והצופים והנאתם? מה זה? ערוץ 2 לא מכיר בדברים כאלה.