ברשותכם אני רושם את הבלוג הזה בעילום שם בגלל רגישות המציאות והנתונים

ובכן נתחיל מהסוף, אני מחפש עבודה כבר חצי שנה. השעה 12:55 בצוהריי היום ואני כותב את הבלוג הזה. בדרך כלל ב - 10 שנים האחרונות בשעה זה הייתי חוזר מארוחת צהריים ומתחיל את חלקו השני של יום העבודה שנמשך בדרך כלל עד השעה שבע.

בסוף 2009 החלטתי שאני עוזב את העבודה. היה לי תפקיד בכיר עם משכורת יפה, שאיפשרה למשפחה שלי לחיות בנוח, אוטו חדש, נסיעה לחו"ל פעם בשנה, קניות מדי פעם. בסך הכל משפחה ממוצעת +. היה לי חוסר כימיה עם המנהל הישיר שלי, למרות מאמציי ושיחות ארוכות איתו לא הצלחנו להביא את היחסים לנורמליזציה ולכן החלטתי לעזוב. מגיע לי להיות מאושר. עזבתי בלי לחפש עבודה קודם. השעות הרבות והלויאליות שלי לא אפשרו לי. אמרו לי שאני משוגע, אולי צדקו. אבל האמנתי ואני מאמין בכישוריי. הכנתי לי סכום כסף בצד שייתן לי ולמשפחתי אוויר למחייה בחודשים הקרובים. ניגשתי למלאכת מציאת עבודה חדור רוח וקרב, האויר מלא במפרשים ואני שט קדימה בספינה של חיי לנמל הבא.

עשיתי הכל לפי הספר. פתחתי בלוג, הצטרפתי לרשתות חברתיות, שלחתי קורות חיים לחברות כ"א, חידשתי קשרים ישנים (אפילו ההורים שלי עשו זאת). והנה אני לאחר 170 קו"ח ששלחתי, כן 170 אני סופר ומתעד (בכל זאת כלכלן).30 מתוכם יזום על ידי למנהלי חברות שונים. קיבלתי 4 תשובות ממנכ"לים וראיון אחד שלא צלח.אני מצדיע לאותם מנכ"לים שענו זה מראה על גדולתם. עם חברות כ"א הייתה לי פחות הצלחה, לאותם משרות ניהוליות שפניתי מחפשים, לפחות כך נראה, כפפה ליד, ניסיון תעסוקתי באותו תחום. ואני באתי מתחום אחר ולכן לא עובר את "אחוז החסימה". עמוס שפירא לא הגיע לסלקום מאל על, ריצ'י הנטר לא עבר מנטוויז'ן לשופרסל. האם נגזר עליי להשאר באותה תעשייה. הרי אחת הסיבות שבגללה עזבתי מקום עבודה היא שהרגשתי שבגיל 38 עלי לשנות כדי לעבור למקום עם יותר ניוד תעסוקתי. אני צעיר עם ניסיון רחב, בעל יכולות רב מערכתיות ואיש מקצוע טוב.

הכצעקתה?