דינקסססס..................

בחלק הראשון עדית, את מפרקת את הרגשות,בונה אותם כשכבות שכבות  של צבע על בד הקנבס. 

כתיבה פרוזאית עשירה אפילו קצת שירתית, עם המון המון צבע, תיאורים , דמיונות ותמונות,

בחלק השני את מדברת תכלס, הרגשות מוצאים את הניתוב החד הברור והפרקטי והחיים משתלטים כפשוטם על החלק השני.

:)

ואני מהרהרת לעצמי ששני החלקים שבנו כל כך  הכרחיים  בכדי לחיות את החיים האלה במלואם.

הדיאלוג שהולך בראש של הכותבת הוא מסוג הדברים שבדרך כלל נאמרים בינך לבינך ואיש לא שומע אותם.כל כך רגילים ועם זאת כל כך משוייכים רק אליה וצבועים בצבע שלה.

משהו עומד לקרות שם, בקרוב, משהו לא צפוי.........כך נדמה לי..חכי ותראי :-)

תודה לך

נ.

הייתי יצאתי

שוב חזרתי

והפעם הגעתי

כדי לקרוא ...

*

את כותבת ברגישות אדירה, חומרים לא קלים, לא קל לקרוא אותם, אבל ברגע שמתחילים זה די שואב לתוכו.

כמו שקרה לי כעת. התחלתי ממש לראות את הכותבת את האשה הזו. כל כך הרבה כאב יש בה.

כשהייתי ילדה החלטתי פעם להתחבא מאחורי התריסול במרפסת (היה פעם דבר כזה, תריסול)

ולבדוק כמה זמן ייקח להם למצוא אותי. לא זוכרת בדיוק אבל נדמה לי שהתייאשתי לפני שהם הספיקו למצמץ. מאז הפסקתי לבדוק.

"אבל אני לא רוצה בזה. אני לא רוצה לכעוס. אני לא רוצה שתפגע בי, אני לא רוצה לכעוס עליך." 

גם אני לא רוצה אבל כנראה שאי אפשר להימנע מזה כשקרובים, זה חלק מהחבילה, מהחיכוך, ובאמת הגעגועים יותר קלים כשכועסים. טיפה.והחלום הזה- גם כשנדמה לך שאין מאיפה את מצליחה להזין כל כך הרבה... תקשיבי לחלום הזה, הוא חכם.

והנה, מצאתי אותך ואפילו שולחת לך אהבה, ונשיקה.

עדית היקירה.

החלום השאיר אותי בוהה במסך

ולוקחת אלי לתהיות

עוצמתי וחובט...

חשה אותי אבודה בין המילים.

כתיבתך מפעימה ברמות על.

ונוגעת בניבכי הנשמה.

הסיום עצוב ומגועגע.

מאד אוהבת לבקרך.

תודה ששיתפת.

רגעי קסם וגם כשהם

נוגים יש בהם יופי מיוחד

השמור רק לך..... 

דיתי יקירתי

"נזכרתי בחלום שהיה לי לפני עשרים שנה בערך"

חלומות יש להם תכונה מוזרה הם באים ונעלמים ומאבדים את מימד הזמן

עיתים אנו חולמים שהחלום היה לפני עשרים שנה, אתמול, שלשום ומחר.

הכתיבה שלך עושה לי המון שכל והנאה.

שוקי

הזמן עובר לאט בפוסטים שלך,

זה את עשית?

זה בכוונה?

האסוציאציה שיש לי זו התמונה של דאלי,

דיתי יקרה לי

קוראת כמו שכותבת בלי פסיקים ונקודות

בנשימה אחת

לוגמת ומחכה לעוד

ובאותו זמן מתרוצצת לי מחשבה קטנה שכזו

מה מתחולל שם בבפנוכו שלך שמגיע לאותה המחברת

ונוגע ככה במה שמתחולל בבפנוכו שלי?
שמחה שאת

עמליה

למרות סוג של מועקה שמלווה את הספור- ואולי בגללו - הוא כתוב כל כך מרתק.

*

דיתי יקרה שלי

החלום שלך הוא נפלא

אותי הוא לא הבהיל.

לו היית יודעת איזה חלומות אני חולמת

ואיך הם מלווים אותי ימים ארוכים....

לא תמיד צריך לפרש אותם

אבל את הפירוש העתיק שלך אהבתי.

הוא היה צריך להגיד לך להאכיל ואת חשבת שאין לך מה לתת לו

והתברר לך שאת טועה

היה לך , גם היה לך, הרבה, ונתת לו חיים...

גם לי, את נותנת המון , עם כל משפט וגם עם  מה שמסתתר מאחוריו

זה מקסים אותי.

מצאתי אותך כבר מזמן.

גם הפירוש האחרון שלך נפלא

אולי באמת צריכים מתי שהוא לעשות דברים אחרת.

באהבה רבה .

ואם לא תשלחי קישורים - גם כן אקרא, אותך, 

ואם תסבירי - גם כן לא ממש אבין כל פרק לחוד,

אולי גם לא נדרש, כי מה רע לי להפליג איתך במסע הסיפור

ורק לחוש את הנימים הדקים שאת אורגת לי,

ולנצור ולאהוב ולכאוב ולהרגיש ?

הרי אני יודעת שבסוף הכל יתבהר ויתחבר...

וגם אם לא... אני אמשיך...איתך... תמיד ! 

עידית התגעגעתי לכתיבתך.

יופי שאת פה.

נגשת לקרוא.

בטח שתשלחי לי קשורים.

קוראת וחושבת בעיקר על החיים בלי אלכס.

כל כך מוכר לי.

הייתי בסיטואציה הזאת

וליל סדר שני הרבה שנים חגגנו בגולה

החלום הפחיד אותי קצת

בכל זאת הסבר, וגידון - אל תתנפל עלי בבקשה.

את סיפור המסגרת כותבת אישה מבוגרת שכותבת היום. (בלי השלכות בבקשה)

היא ממציאה סיפור שמתרחש ב - 2003.

בין שני הסיפורים אין קשר ברור מלבד זה שאותה אישה כותבת אותם.

ושוב - הבהרה: אף אחת מהן אינה אני במובן הזה שזה אינו יומן. בשום אופן אין לו קשר למציאות שלי.

טוב?

הבנת?

 תודה רבה רבה לכל קוראי ומגיבי. תודה ענקית. מכל הלב.

עדית

איזה חלום סמלי

החוויה של אתיופי מכווץ בארון

על מידותיו וחווית הדחיה

שהוא נאלץ לבחור להכנס

לארון. מתי אנחנו נכנסים  לארון?

אם לא כשאנחנו מתביישים.

שבוע עבר מאז שנסעת. כמעט שבוע.

בימים האחרונים גיליתי שכשאני כועסת

ופגועה הגעגועים נעשים טיפה קלים יותר.

פטנט מוכר משומש

וכך אנחנו חווים פרידות מרוככות

סיפור עם רגישות מדהימה

ונגיעהה בכל מנעד הרגשות

הרבה עצב,בדידות דחיה

את מנגנת את המילים

עדית כמו על כלי נגינה.

ואני עדיין ממשיך להיות מרותק לחלק הראשון,

הוא מסעיר אותי וגם האותיות בגוון עמוק

ומלא הרבה יותר.

חושבת שחלומות - חייבים לפרק ולפתור ?

לא יודע.. לפעמים בטח טוב להם שהם ככה,

אבל...זה הרי לא שאנחנו  שואלים אותם...

ולמה בחלק השני מצויין תאריך (ועוד 2003)

ואילו הראשון -  אינו מתוארך ??.

 עכשיו, אחרי שתיקנתי את המחשב,

  יכול להקשיב גם לנגינת החליל שלך כאן,

   ולא רק לניגונן של המלים.

החלום הזכיר לי את הפוסט של אפרת-הקרבה להקרבה, וגם את יהודה פוליקר...

אבל אלה כנראה אסוציאציות פרועות במיוחד... :-)

אהבתי את החלום, את הצורך ההזוי לתת ולהרגיע את הפנימה

והלבד, כמה הוא מתעתע לעיתים. גם אני הייתי חוזרת בלילה, מבינה ללבה, כשהצורך ענקי להרפות מהכל ולהיות בשקט של עצמך!!!

מצא חן בעיניי, דיתי יקרה 

ליאורה

עדית היקרה,

כתיבתך, אפילו כשהיא קשה לעיכול, מהלכת עלי קסם.

חברתך, אנה

או יקירה !

 הפסיכולוגית שבי מה זה מדגדג לה לפרש חלומות. אבל לא!

פשוט אומר שכל דמות בחלום היא בטוי של החולם...

 והכתיבה מדהימה כתמיד.

 פסח לבד? פלא שיש ילד אתיופי בארון. כמעט שלד, אבל עדיין חי

יציאת מצריים רצינית.

 *תמשיכי בבקשה

 שלך שרי

בתחילה הזדעזעתי. אפילו רציתי לעצור קריאה.

מה זה הביעות הזה, ילד גווע בתוך ארון. אפילו אני לא עומד בסיפור כזה, מה תאמר מחברת אדומה?! אה?

והמכתב לא עזר לי בכלל לשטוף את המבט הזה גם לא נוזל צהוב ולא עור מתחדש. הפעם הקשית עלי. מאד.

יפה יפה.

ואני שואלת את עצמי האם מתי שהוא יתחברו להם המכתבים או ייפגשו אי שם בתיבת הדואר שלה שלו שלה שלו שלהם...

ראשונה. מה כפת לי.

עכשיו אקרא.