6:30 בבוקר, אני ערה, כולם ישנים חוץ ממני

זה לא שהשכמתי מוקדם פשוט לא נרדמתי,

זה נהיה חמור מיום ליום,

אבל בגלל החופש אני מרשה לעצמי קצת יותר

ומסתבר שיש גבול כזה, שאם עוברים אותו זה כנראה אבוד,

  לא נרדמת.. העיניים אדומות ושורפות,

רואה מטושטש את המקלדת.

חוזרת למיטה, אך לשווא,

אין שום דבר ספציפי שאמור להדיר שינה מעיני,

 אך בכ"ז המחשבות על הכל ועל כלום מתרוצצות בלי הרף,

העיניים עצומות אבל אני בערנות מוחלטת.

 אומרת לעצמי, וואלה את ערה ,

נצלי את זה למשהו אפקטיבי

יש לי ים דברים לעשות, לסדר את הבית, לנקות אותו,

להכין את ההפתעה ליומולדת 60 של אבא שלי,

לכתוב לו כבר ברכה...

 אבא שלי החודש בן 60, לראשונה,

לראשונה כפול בדיוק מגילי,צומת דרכים של שנינו,

כל אחד/ת בנפרד. 

אצל המשפחה והחברים אני תמיד נחשבת כותבת הברכות הבכירה, אבל הפעם, בלק אאוט כזה לא נראה,

לא רוצה לכתוב סתם ברכה: הגעת לגיל שאפשר להתחיל...

אבל כל פעם שבאה לכתוב אני מרגישה שאני בטיפול

אצל פסיכולוג, מוצפת..

כי מה לעשות, צפים לי רגשות מכל הסוגים,

לווא דווקא כאלה שמתאימים לברכת יומולדת

זה מבאס אותי לאללה. 

החודש כל המנורות בבית נשרפו

יש לי נזילה חדשה בתקרה (בית משופץ ועדיין קיץ, לא ברור בכלל)התפרקה לי האפרכסת של המקלחת

זהו, נראה לי שאמא שלי צודקת

אני צריכה גבר בחיים שלי 

פתחתי דפי זהב