לאהובי..

 כשפגשתי אותך,לא היה לי מושג כמה החיים שלי הולכים להשתנות.

 אהבה כמו שלנו באה רק פעם בחיים.

 אתה היית כמו נס בשבילי, האחד שהיה כל מה שאי פעם חלמתי,האחד שחשבתי שקיים רק בדימיון שלי.

 כשנכנסת לחיים שלי,הבנתי,שמה שתמיד חשבתי על אושר, לא יכול להשתוות לשמחה שהאהבה אלייך גורמת לי.

זוכר איך היה כשהיינו יחד? חולקים את שעבר עלינו, הייתי חוזרת לזרועותיך החובקות המלטפות המפיגות את כל המתח המצטבר בתוכי, מתכרבלים יחדבצימר הפרטי שלנו.

 איך היית מספר לי הכל מתייעץ איתי ואני עם יד מרפרפת עליך מקשיבה מרותקת לכל מילה בולעת כל מה שהיה יוצא מפיך. זוכר איך אהבנו, איך היינו יכולים לבלותשעות ביחד, מבלי לראות אף אחד, עושים אהבה, שותקים ביחד, מדברים על הכל ולא על כלום. 

 בקולך הרך לוחש לי "בוקר טוב" ואני הייתי נוהמת עליך בטלפון,

 איך היינו חושבים אותו הדבר, איך שלא היינו שומעים אחד מהשניה במשך כמה שעות היינו משתגעים, את הטיולים שלנו... זוכר את הריב הראשון? את הקנאה? את הטירוף? איך פתאום כל מילה נמהלה בכאב ודמעות? איך לאט לאט הרגעים היפים הפכו לנדירים ורוב השבוע התמלא בעצב, איך השתיקות כבר לא היו מלאות אהבה אלא כעס? זוכר את הפרידה הראשונה? לא דיברנו יומיים וחשבתי שזה נצח. זוכר איך ניסינו שוב? קבענו חוקים שהחזיקו בדיוק יומיים מעמד.

 לא האמנתי שאוכל לחיות בלעדיך, ואני מודה שבחודש הראשון לא עברה דקה מבלי שחשבתי עליך, כל היום רציתי להתקשר  ובחודש השני לא עברה שעה, וזה כאב כל כך שחשבתי שארוץ חזרה אליך ואקבל אותך בכל תנאי שתרצה.

 והיום לפעמים אם אני ממש עסוקה (לרוב) יכול אפילו לעבור יום מבלי שאחשוב עליך, ולפעמים עוברים יומיים תמימים מבלי שאחשוב...

אבל אז..שוב הופעת לי ..ושוב מדגיש כמה הקשר שלנו חזק יותר ממגנט..ובאמת זה כך..

אחרי השיחות שלנו אתמול והיום החלטתי יקירי... 

אז אני שוב באה לנסות איתך שוב..אבל הפעם שונה,הפעם לוקחת דברים בפרופורציות נכונות..

הפעם ...אני מקווה עבורנו שאם זה לא יצליח לנו ...זה יהיה הסוף בנינו לתמיד!