תמיד אהבתי את האתר הזה. עכשיו הגיע תורי להצטרף...

בתור התחלה, אצרף קטע שכתבתי. 

 אישון-לילה. רסיסי-המטר מתופפים על פחי-האשפה ברחוב מקצבים אתניים. 

הוא מקיץ בחרדה במיטה רטובה מחזונות-הלילה. גרונו יבש. הוא מושיט את כף-ידו מעבר לצוהר, מנסה לתפוס טיפות-מים. הוא נכשל. קול חנוק קורא - "שחר". הוא רוצה לענות חזרה, אך המילים בפיו מתבלבלות כשברי-זכוכית של מראה שבורה - ירח, או שמא לבנה? והסהר עוד מצטרד אליו - "שחר, שחר, הבט בי". עיניו כהות וכך גם הלילה, אך הוא רואה בבהירות צחורה.
אילו רק היה רוצה, עיניו היו נהפכות לזוג-יונים. אילו רק היה רוצה, היה מביט בירח. או בלבנה.

אך הסהר נאלץ לעטוף עצמו בכסת-העלטה. הקול נעלם, ונותר רק הד דומם של שחר. 

מקצב-המטר התחלף עתה לואלס. כל השמשות רוקדות בשלווה - מלבד החמה. היא לא תזרח עד שהוא יביט בירח. או בלבנה. קרניה לא ידקרו בחום את כל המבקש להיפצע.

לשונו מדממת מחתכי-הזכוכית, ועיניו נעכרות. 
אילו רק רצה. 
התקווה בדמות יונה נחה על סף-צוהרו, קוראת לו לבוא איתה. 

מקצב-המטר מתחלף לדממה. לובן-התקווה מאיר בחדרו כעששית ישנה. כעת הוא יכול לראות את הצל של עצמו. כעת הוא יכול לראות את הירח. או את הלבנה.