לפוסט חלק א'

לפוסט חלק ב'

תקשור עם נשמה בקומה (תרדמת) חלק ג' ואחרון

יום חמישי נסעתי למשרד ושיתפתי חברה בתהליך שעשיתי לראשונה אמש.

בבוקר יום שישי התקשרתי לבנה של שמחה לשאול אם יש שינוי במצבה ולא

הייתה תשובה, הוא חזר אלי בטלפון מאוחר יותר, אחר הצהריים ובישר לי

שאימו נפטרה באותו הבוקר. נשמתי לרווחה- היא לא נפטרה בתהליך שלה

איתי מזה כל כך פחדתי.

מוצאי שבת שמחה מגיעה שוב

מושיטה לי זר פרחים סגול, אומרת תודה.

(זה מחבר אותי למיטתה בבית החולים לפרח הסגול בצנצנת שראיתי

זה היה לומר תודה למי שהגיע באותו הרגע שהיא נעלמה לי כאשר היא

ביקשה לא לבקש ממנה להישאר). 

שמחה- עשיתי את זה בהדרכתך,

            ועמדתי במילה שלי.

            הלכתי צעד אחרי צעד.

            עזרת לי להוריד את הפחד וכן גם את הבלבול

            כמה שאת חכמה וחמה.

אני-       את מי פגשת קודם?

שמחה- בתוך הבלבול של מי נמצא מהצד הזה של החיים

            ובין מי שנמצא מהצד השני

            הם התמזגו לי בהתחלה.

            ראיתי אותם סביב מיטתי , גם את החיים וגם את השליחים

            לאט לאט ראיתי רק את השליחים.

            אף אחד מהם לא היה מוכר לי מהחיים האלה.

            אבל הרגשתי בטוחה הרגשתי אור ואהבה

            ולכן בטחתי ללכת אחרי היד שהושטה לי.

            מיד אח"כ ראיתי את אמא שלי בזרועות פתוחות

            מחכה לי, מושכת אותי אליה כאילו באנרגיה

            וההרגשה הנפלאה הזו משכה אותי לכיוון האור.

            לא פחדתי, וזה כבר לא היה מבלבל.

            הרגעת אותי בזה שאמרת שאוכל לבקר מתי שארצה

            שאוכל להעביר דרכך את מה שאני מבקשת,

            הרגשתי שיש לי שליטה על הדברים.

אני        ומה עם ההרגשה הפיסית?

שמחה- כבר אין הרגשה פיסית, לא כאב , לא אכזבה, לא פחד

            ולא דבר מאלו הקשורים לאגו

            עכשיו אני חופשייה סוף סוף.

            מה עם הילדים?

שמחה- ישנם דברים שהם יצטרכו ללמוד בעצמם

            עשיתי את כל שהיה ניתן,

            אבל שידעו שאני תמיד איתם באהבה שלי

            שרק יזכרו מה חשוב באמת בחיים האלה!

            לא לוקחים שום דבר איתנו מלבד זיכרונות ואהבה.

            לא חבל לבזבז חיים שלמים בהתמרמרות?

            זה הבל הבלים, הבל הבלים ילדה.

            האהבה לכולם שווה כמו שהיא שונה מאחד לשני

            לאחד נתתי יותר אהבה, לשני יותר קשיחות

            ככה הרגשתי שכל אחד צריך,

            טעויות גם עשיתי ואני מבקשת סליחה.

            לא רוצה שייפרדו, שימשיכו להיות ביחד. מקווה שיותר ביחד.

אני        עכשו אני מרגישה כבדות נוראית

שמחה- זה הכבדות שאני השארתי.

אני        שמחה את נעלמת לי

שמחה-  יש לי מה לעשות עכשיו הולכת להיפרד ממשפחתי.

            אשוב בקרוב.

            תודה לך ילדתי על העזרה.

שמחה נקברה ביום ראשון פחדתי ללכת להלוויה שלה

כי לא ידעתי מי יודע על כל התהליך הזה, ואייך הם קיבלו את זה.

האמת שגם פחדתי שיצביעו עלי ויגידו  שאני הרגתי אותה,

קיוויתי שכל זה נשאר בפורום מצומצם.

בכל זאת ולמרות כל החששות נכחתי בלוויה שלה, התחושה הייתה מוזרה

והזויה לגמרי.

כשעמדנו בבית הקברות יכולתי להצביע על כל ילדיה בתוך כל ההמון שנכח שם

שמחה מעולם לא אמרה לי כמה ילדים יש לה,שמונה הם במספר

הרגשתי משיכה ואהבה בלתי מוסברת אליהם וצורך עצום לגשת ולחבק אותם

את התחושות האלה העבירה לי שמחה.

אחרי הקבורה בדרך ליציאה מבית העלמין

שמעתי לחשושים וראיתי אנשים אומרים "זו היא"

הזדרזתי לצאת מבית העלמין וזאת כדי שאף אחד לא יתפוס אותי

ויזרוק לי מילה.

הגעתי הבייתה ולא מצאתי, הסתובבתי חסרת מנוחה,

לא הייתי מסוגלת להתרכז בשום דבר וחשבתי רק על הילדים של שמחה

וכמה אני רוצה להיות איתם וכמה הם זקוקים לי.

שמעתי את עצמי מדברת ונבהלתי, ניסיתי להוציא את זה מהראש

הם לא זקוקים לי אולי הם זקוקים לנחמה של שמחה.

בערב, הבן הצעיר התקשר מאוחר יותר להודות לי

ביקש שאבוא שרבים מבני המשפחה רוצים להודות לי גם כן.

אומר בגלוי, הופתעתי!

במהלך בשבעה הייתי מגיעה כל ערב, יושבת בצד עם הבן הצעיר

לאט לאט הגיעו בני משפחה אחרים ובצורה מופתית  בלי לתכנן ובלי להמתין

כל בני המשפחה, אחד אחד ישב לידי לקבל מסר אחרון משמחה.

ערב אחר במהלך השבעה שמחה שוב הגיעה אלי כשהייתי בביתי

אני        שמחה, מרגישה אותך בנוכחות חזקה.

שמחה-באתי לומר תודה,

            לא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדייך

            עשית את זה ללא תמורה ובכל כך הרבה אהבה והתמסרות

אני        אני שמחה שאת מרוצה ממני.

            למעשה זה לא אני בכלל, את מעבירה את הדברים

            כמו שצריך על מנת שהם יבינו ויאמינו שזה את.

            יש לך משפחה לתפארת, שמחה

            הרגשתי את המורשת שלך שם,

            את האהבה ששוררת בליבם למרות הקצרים הקשורים באגו.

שמחה- כמה שהאגו מפריע כאן.

אני        יש משהו נוסף שאת רוצה להעביר?

שמחה – אני נוכחת בשיבעה שותפה לשיחות, יש לי הרגשה טובה

              שהכל יסתדר.

            גם אם לא יהיו החברים הכי טובים, אבל משפחה הם יהיו.

            אני רוצה את הפינה השקטה הזו

            דם סמיך יותר ממים

            הם עברו טלטלות בחיים וכל אחד מהם יוכל לעשות את המאמץ

            להגיע לאמצע הדרך כדי לפגוש את אחיו.

            אני רוצה את ההבטחה הזו.

            לא זקוקה סליחות עבור מה שהיה

            את הסליחה שיבקשו אחד מהשני.

            עם אחד היה לי קל יותר לתקשר מאשר עם אחר

            אבל מעולם לא אהבתי פחות.

            זה הזמן לעבור את המחסומים, להבליג ולהגיע אחד לשני.

            היו לנו תקופות יפות, תקופות של ביחד ושל חיבור

            במיוחד שהיו ילדים,

            תזכירי להם את זה!

            כשגדלו גדלה הקנאה ומשם נוצר פער שנראה עבורם

            כלא ניתן לגישור. הכל אפשרי!

            עם המורשת והאהבה שבלב הכל אפשרי

            ומה נשאר לנו אם לא משפחה?

            ומה יש לנו בחיים באלה אם לא משפחה?

            ובעבור מי אנחנו עושים כל מה שאנחנו עושים

            אם לא בשביל המשפחה?

            נכון שכל אחד יצר משפחה משלו,

            אבל לעולם לא לשכוח מהיכן באתם,

            אייך גדלתם, וכל מה שקיבלתם על מנת שתוכלו להצליח.

            כולכם מוצלחים בעיני,

            הצלחה אינה נמדדת בחומר, הבל הבלים, הכל שטויות.     

            הצלחה האמיתית נמדדת בערכים, בחינוך, ובמה שבלב.

            לכולם יש לב אוהב, טהור וגם קצת שומר טינה ומאוכזב

            כולם עברו משברים, לכל אחד יש את המקום שלו להרגיש מקופח

            ומעולם לא העדפתי אחד על פני השני.

אני        את אומרת את זה הרבה,

שמחה- נושא חשוב מאוד, חשוב להגיד שוב ושוב.

            לחשוב מאיפה הכל התחיל הקרע כל אחד עם החשבון נפש שלו.

            מרגישה אחריות על המצב רוצה שיהיה בסדר.

אני        כל כך מרגישה אותך עכשיו את לא מאמינה.

שמחה- קינאה מובילה לכעס, כעס מביא רק דברים שליליים.

            הכל הרבה יותר ברור לי עכשיו

            תבקשי סליחה ונשיקה לכולם.

            תודה לך,  'הצלת נשמה אחת כאילו הצלת עולם ומלאו'

            במקרה שלי, לא רק אותי הצלת אלא את כל בני משפחתי,

            די ויותר עשית

            ובזאת סיימנו,

            אגיע לבקרך ולעקוב אחרי התפתחותך.

            ברוכה את ילדתי

שמחה באמת הגיעה מספר פעמים מאז, רק לומר שלום

לא ביקשה למסור דבר למשפחת, היא הגיעה עבורי בלבד

לאהוב, לחזק כאילו הייתי הבת שלא הייתה לה.

נשמתה בגן עדן, בלמידה חדשה