| חברותיה הוזמנו למפגש , היא פסעה בבטחה מביטה בשקיקה על הנוף המשתרע לרגלי הגבעה , החל לצוץ בנין חדש בעל שלוש קומות וזה כאב לה, כדי לבנות את המבנה היו צריכים לעקור שטח נרחב של פרדס לגדוע את עצי התפוזים שכל כך אהבה לטובת אנשים שיבואו לשכון שם, היא הרגישה שמשהוא נגדע בתוכה, על כל עץ שנעקר, לאורך הגדר של הפרדס היו עציי כושכש כך נקראו עצים עקרים שבצבצו בהם תפוזים שהיו חסרי טעם לאכילה,, גם עליהם היא ריחמה, הם הוסיפו לנוף בצבעם הכתום, וטעמם היה חמצמץ היא קפצה למכולת קנתה, כמה בקבוקים של מיץ מתוק ,וכמה חטיפים ,והחלה לפסוע לכיוון הגבעה ,ומר, בדרכה היא פגשה את הזקנה שגרה בשכונה שצרור בידה, זקנה תמניה שסיפרה סיפורים מוזרים כל אימת שנפגשו, הזקנה סיפרה סיפורים מצמררים שהפחידו אותה עוד מקטנותה ,אחד הסיפורים שנחרת בזיכרונה של רחל היה על שדים שגרו בהרים של תימן ,לפי תיאורה היה להם פנים של אדם ורגליים של קופים והם השדים היו מתאהבים בבני האדם וממררים את חייהם היא הייתה בטוחה ששדים אילו קיימים רק בראש הזקנה, אילו היו השדים שלה, נרתעה היא מאותה זקנה למרות שהייתה חביבה ,הזקנה אהבה תכשיטים והייתה עוטה על צווארה מחרוזת שנקראה לבה מכסף טהור," יש לך זהב" שאלה אותה רחל באחד הימים. היה לנו בתימן אבל האנשים שהעלו אותנו לארץ במטוס אמרו לנו להוריד את הזהב ."למה? שאלה רחל" עבדו עלינו נאמר לנו שזה כבד למטוס הותרנו הכול בידם" בודאי עבדו עליכם," ענתה רחל סיפור זה היה תמוהה בעני רחל שהמשיכה לאיטה לכיוון גבעת האהבה. |