כותרות TheMarker >
    ';

    דובים רזים - רון בר יוסף לוי

    5 תגובות   יום שלישי, 22/6/10, 11:18

    "ואז הוא סיפר לי שאני מזכיר לו דובים רזים ואיך הם מתים בחורף, שהם ככה סתם מכורבלים בפרוותם המתקרחת ומשביעים את האדמה בגופם ואני הנהנתי ולגמתי מהחצי שלי, משמאלו ישבה אחת עם זכוכית מגדלת והתבוננה בזיתים וכל מה שראיתי ממנה היה עין כמו של בטאיי, בחלל העשן הפתיע הבר עם קווין איירס וחיפושיו אחרי ליידי רייצ'ל;  ואני התחפרתי בתוך הזקן שלי, זימזמתי מספר מילים ונזכרתי בטל כהן שלו ואז כתבתי את זה..."


    את השורות הללו כתבתי באחד ממסעותיי המיוזעים באוטובוסים כעוסים ברחבי העיר או בחיפושיי אחרי שרירי רגליים מתכווצים של מעשנים ממהרים כי הגעגוע לטעמה של סיגריה לפעמים תוקף באופן אירוני כמו שיעול.


    את טל כהן שלו הכרתי דרך חצי מילה של חבר בפאב רועש ובזכות עקשנותי המטרידה לנבור בדברים שמקסימים אותי כבר בצליל הראשון, טוב אולי השני. ברושם הראשוני התעוררה בי מחשבה מרשעת שהנה נשמע מולי עוד זמר שמתיימר לשיר באנגלית ומגדיר עצמו סונגרייטר בניחוח באקלי אבל מטבעה של סיבה לא רצוי להאזין לקול שרודף אותך בזהות. כן אחרי כמה דקות, הקול של כהן-שלו הזכיר לי ימי צהריים מתוקים של השלמת פאזלים על הרצפה בלי בגדים ונסיעות נעימות דרומה בליווי גופות צמיגים בצידי הדרך.


    את האלבום  "Heartaches and Ashes"  מצאתי ברשת וגיליתי שדובים רזים שבנפש מגיעים בכלל מחיפה. זה נעים לשמוע איך צלילים לא תלוים לרגע באופי גאוגרפי כלשהו כך שהאלבום לא תלוי זמן או מקום אלא עומד בעצמו במרחב המוזיקלי.


    גילוי נאות - אני לא ממש איש פולק, אבל כהן-שלו שבה אותי בקולו הפשוט אך המנתב ובזכות חלק מהטקסטים המתוקים-מרירים המציגים את גבולות הנפש שאפילו נותנים לקלישאות הפשוטות של אהבה להשמע חדות ומעניינות. (כן לסיגריות של אהבות אמיתיות יש טעם משונה)


    אולי זאת הנגינה האקוסטית שעוטפת את האלבום הזה וגורמת לך לשמוע אותו לבד, כי האלבום הזה גורם לך לפעמים להרגיש פרטי ובודד. זה אתה והאוזניות בעולם הזה, מקשיבים.


    כן, תלתלים וזקנים מסתירים היטב את מכתשי הקטיושות של נפשי,אבל טל כהן-שלו שולף זכוכית מגדלת על הרגעים הבודדים בו אדם אוסף במגרפה את עלי התהום שלו ומותיר אותו להסתכל, חשוף או עטוף בצליל היומיומי  של חייו. בין אם הוא פשוט נוהג ברכב ומתבונן בגוויות צמיגים שבדרך ובין אם הוא משלים פאזל עירום על הרצפה.



     

    Tal Cohen-Shalev - Heartaches and Ashes 




     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/7/10 14:53:
      כמובן ששמתי אוזניות, כי לפעמים אכן מתחת לתת התזונה ולנבכי השערות מסתתרת איזו אמת מלאת יופי, נטולת עור.
      בשבילי זה היה כמו גוונים של דברים ששמעתי.
      אבל המילים שלך, בשבילן אני אחזור.
        23/6/10 23:23:

      הקשבתי לאלבום דרך הלינק.

      וזו מוסיקה לא שיגרתית (אפילו אוונגרדית )וזה מה שעושה אותה כל כך טובה ומיוחדת. 

      מאד נהנתי להקשיב. ואני מבינה את שכתבת. 

      אותי זה ניתק מכל הרעש של היום, הרגיע אותי. 

      תודה לך רון שאתה נובר עד שאתה מוצא ולא מתייאש - כי אתה הצלחת למצוא את אחד האלבומים הכי טובים ששמעתי.

        23/6/10 23:19:

      קווין איירס שאל את רייצ'ל; וייתכן מאד שבטאי היה

      נענה לספק את עצמו ואת הגברת עם הזכוכית המגדלת..

      אני הולכת למצוא אוזניות.  

       

       

        23/6/10 02:02:
      אתה כותב נהדר.

      גיליתי את טל באיחור מה, ומאז אני מיסיונרית של ממש- מפיצה אותו לכל מי שרק מוכן,
      (וגם למי שלא). הבחור הזה פועל כמו קסם. כל כך מרגש, אחר.
      כל האזנה של האלבום הנפלא הזה מעלה אצלי עוד תחושות ורגשות שכבר שכחתי.

        22/6/10 13:06:

       

      לא בדיוק כוס הבירה שלי,אך בהחלט מתפעל

       

      מהאיכות.