:-)))כאן זה עכשיו!
© כל הזכויות שמורות למירב שביט בן-פורת.
פוסטים פופולאריים
-
פריימים 1-5 עפים!
27/5/09 | 1481 צפיות
-
מגמת אנשי הבועה. תופעה? וגם שיר וידאו איך לא?
5/8/10 | 2031 צפיות
-
אני ונגה במיני :-)
8/12/10 | 5413 צפיות
-
התאהבתי!
31/1/09 | 1242 צפיות
-
אל תוותר/י
1/3/10 | 1260 צפיות
-
היה מעולה! אוי..תודה. :-)
15/6/09 | 1098 צפיות
פוסטים אחרונים
- סיפור קצת בדיוני 25/11/13
- דף עסקי בפייסבוק- בין שכונה עזובה לפעילות מניבה 7/9/12
- ותסדרי את המיטה! 27/7/12
- צריכים כסף זמין - מעכשיו הארנק הסלולרי בידכם. 2/7/12
- להתראות חשק, אני צריכה תוצאות. 15/6/12
- הזמן שחומק, איך להשתמש בו. 1/4/12
פוסט מיוחד למתגרשים שפוחדים מההורים- יש ממה
אני בדרך כלל לא כותבת דברים מאוד אישיים בקפה ובכלל. עם זאת אני נוטה לכתוב דברים שיכולים לעזור או לשמח, לתמוך, לסלול דרך, להעביר מסר חיובי, גם אם זה דרך הקושי. אני מאמינה שזה חשוב.
לפני עשרה חודשים פרקתי את ביתי. נשארנו חברים טובים, ילדה אחת מדהימה. אחרי 11 שנים ביחד. אנחנו גרים שלושה רחובות אחד מהשניה וחיינו נעשו טובים יותר. יכולתי לסיים כאן את הפוסט.
יללא ביי.
סתם.
אז מה שאני רוצה לדבר זה. זה על קללת ההורים המתנגחים, במקרה הזה, שלי. ההורים שלי רצו מלחמה כואבת, הם רצו הכל מהכל. הם אנשים מאוד טובים, אבל מאוד מאוד דואגים, כל כך דואגים שעד עכשיו מאז שהתגרשתי הם לא ממש בקשר איתי :) כי עשיתי זאת בדרכי.
מה שאני רוצה לאמר, זה שהדרך שבה בחרתי היתה ללכת למגשרת ללא ההורים, רק אני והוא. ולא לשתף בתהליך. גם לא חברים, אף אחד. כי רק אני והוא ידענו מה יש באמת, מה כל אחד הביא מעצמו, מה באמת יש, כל מה שנראה בחוץ קל להטות אותו לטובתי...לטובתו. וכך במשך חצי שנה, מתח רב שרר, טלפונים מההורים שלי , כל ביקור הפך לייעוץ משפטי כפוי, ההורים שלי כל פעם לקחו יעוץ מעו"ד אחר שלא ראיתי מעולם... ואני לגמרי שתקתי, אני נמנעת מלספר על התארים המקסימים אותם קבלתי מהוריי על "חוכמתי" , על העתיד "המזהיר" שציפה לי... ובכלל על האופי שלי. פתאום קבלתי ניתוחי אופי "מקסימים" , "נהדרים" , המטפלת הזוגית אמרה לי פעם, שעם תאורים כאלה, מי צריך גרושים?
ערב לפני החתימה שלחו אליי את אחותי שתעשה לי סיבוב דרינק, ותשביע אותי לא לחתום. כמובן שנשבעתי שאני לא אחתום, אבל לא אמרתי על מה. הלחץ היה נוראי. ההורים שלי התקשרו בטירוף, אני כבר לא עניתי, אבל זה די רגיל אצלי שאני מסננת...האמת.
למחרת חתמנו. נפרדנו. אנחנו חברים טובים.
ולמה חשבתי לכתוב? לפני כחודש היה לנגה הבת שלי יומולדת, אמא שלי לא הגיעה. אח שלי התקשר אלי ואמר לי שהוא בטוח שבעוד חמש שנים, נגה כבר לא תיהיה בחזקתי, כי הכל בחזקת תוכנית גדולה שלהם. אחותי הנאורה, גם היא, מתביישת שחתמתי ולא תגיע. רק אחותי הקטנה הגיעה עם בעלה. שאפו.
אז ההורים שלנו, המשפחה, הם חלק מאוד מאוד חשוב בחיים שלנו הכי חשוב, אבל יותר חשוב שהם יקבלו את הדרך שלנו ויעריכו אותה ויתנו לה מקום, כי אם לא מקום בחיים שלנו? איפה כן?
אני לא זוכרת שאני התערבתי פעם למישהו בחיים באופן כזה, אני גם מאמינה שעם הזמן הקרע הזה לאט לאט יתאחה.
|
תגובות אחרונות
-
מירב שביט
בתגובה על Caramel
-
מירב שביט
בתגובה על מסכימים איתי? :-)
-
liat62
בתגובה על קפצתי לתה....
-
איילהבן נון
בתגובה על סיפור קצת בדיוני
-
Benj
בתגובה על השנים עוברות לי מהר. אבל לא נעלמים עקבות הזמן
-
...אירית...
בתגובה על ותסדרי את המיטה!
תגובות (118)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אולי עוד תובנה שצמחה אצלי, זה לא עוד כסף שיסדר לאנשים את החיים, בסופו של דבר זו ההתנהלות שחייבת להתשנות, המחוייבות האישית לילדים,(ילדה) הזמן איכות, הרבה דברים הופכים להיות הרבה יותר מובנים ללא מסגרת נישואים. בהעדר מסגרת, יש יותר איכות , אין על "לזרוק" את האחריות, יש פחות טישטוש. הכל חד. הכל חוזר אליך. מי לא עשה-> אני.
ולכן המיידויות של התוצאות מביאות לשינויים חיוביים. לפחות אצלי. לא אמרתי שיותר קל...אבל גם להרדם בתוך זוגיות זה סם מר.
זה "שהפסיד פחות " צועק ניצחתי
אם טוב לך = ניצחת
אני מודה שוב למי שהגיבו, אילו תגובות טובות ומחזקות:-)
גם אחרי חצי שנה כמעט זה טוב ומחזק, ואם למישהו זה עושה או עוזר או הביא תובנה כלשהי, על אחת כמה וכמה :-)
תודה:-)
אואוווווווווווו!!!!!!!! איזה פוסט נהדר.
-
מתברר שעל הדרך עשית גם גרושים מהמשפחה.-קחי גם אותם לגישור.
-
כל הכבוד. פרידה מכובדת ומכבדת----הם תעודת כבוד עבורך ועבור בן זוגך.
-
זה חשוב לילדה. ואני מורידה בפניך את הכובע.
-
חבל שדווקה אלו שהיו אמורים לתת כוח--היו אלו שלקחו כוחות.
-
פוסט נפלא וחשוב
-
חנה
יישר כוח!
וגם אני מקווה שהקרע עם המשפחה יתאחה
אנשים לא תמיד פועלים בהגיון
ולפעמים הם מכירים בזה מאוחר יותר..
בתקוה שיהיה לך רק טוב - ליזי
ב.את מדהימה
ג. את מדהימה
ד. וגם נדירהההההההההההההההההההההה
עכשיו תני חיבוק עוטף:))
מתסכלת ומדהימה אותי לפעמים התנהגות הזולת שקרוב אלינו במצבי קיצון.
לגבי המשפחה... צר לי. מבאס ביותר
בקשר למשפחה... כמה חבל ומצער שהם לא מסוגלים לקבל את החלטותיך כפי שהן ובעצם מענישים את הילדה.
לא מצליח להבין מה יש להם להרויח מזה.
מאחל לכן כל טוב ושבכל זאת הם יצליחו לראות מה הם מפסידים... ולהשתנות.
המון אהבה לשתיכן.
אבל לתומי חשבתי שיש שלב בו הם מפסיקים.
בהצלחה!
זו אכן בעיה כשאנשים מתערבים ואח"כ נעלבים כשלא מתנהגים לפי רצונם.
מותר לשער שגם קודם להורים היה חלק מהותי (מהותי מדי, יש שיאמרו) בחייך?
גדי.
כאישה לאישה
אנחנו חזקות
מקווה שהורים יתגברו מהר על המשבר
ואולי אחרי שיראו שאתן מאושרות
יצליחו לקבל את הדרך והבחירה שלך
אכן חכמה ראויה שליתוף. אנשים שוכחים שלמרות שמתגרשים השותפות נמשכת לנצח כי יש ילדים, ארועים לילדים מכרים משותפים ועוד הרבה
גם ההתנגשות והשנאה שתווצר כתוצאה מגירושים מכוערים לא תצליח להעלים את החלקים המשותפים
בר/ת מצוות גיוס חתונות נכדים ושוב ושוב תמיד ימשיכו להיות כמו גם בעיות עם הילדים שייצטרכו חזית משותפת למרות הפרידה.....
עשית בחכמה שנתת משקל יתר ללב
ולא לכל יעוץ וכל מי שחושב
כי עצה מחייבת היא לא ייעוץ
זו פשוט התערבות מאולצת מבחוץ
ההחלטה היא שלך, וכל עצה אפילו היא מדודה
צריכה לא לחייב אותך , באלטרנטיבה מפחידה
לכן רצוי שכל בעלי הרצון הטוב והעצות
יזכרו שרק את תחיי עם התוצאות
הצליחי ואימצי
שמעון
my way
כי זאת הדרך הכי טובה בשבילי!
מכל הלב.
מאחלת לכל אחד ואחת שעוברים משהו דומה שיעבור קל, עם תובנות שמעשירות וחיוביות.
וגם אני מחזקת את ידכם :)
גירושין הם תהליך אמוציונאלי קשה לכל המעורבים, כולל המשפחות המורחבות, גם אני כמוך מאמינה שעם הזמן כשהרוחות ירגעו, הורייך יחדשו את הקשר ויקבלו את המצב ואותך כמו שאת, כוונתם טובה וברור שהם אוהבים אותך, אף כי גרכם שגוייה בעיני. ולגבייך אני בטוחה שאת עצמך לפי מילותייך שלך תנהגי אחרת כלפי בתך ובכך תעשי את התיקון.
מאחלת לך רק אושר
אורלי
וגם אין אפשרות לתכנן.
אם הבן זוג משתף פעולה אפשר לסיים יפה.
אם לא - חבל.
דבר שני ברגע שנהפכים להורים בעצמך, אז ההורים עצמם צריכים להקשיב לך, גם אם לא לקבל
דבר שלישי, כל שינוי מפחיד ולא רק את המשנה עצמו, אלא את אלו שהוא יקר להם, כי שגרה זה משהו ששומר שהוכיח לכולם שהיא מסגרת טובה לשרוד בה, גם אם סובלים בה
דבר רביעי, כל שינוי אם מתמידים בו, נהפך בהמשך לשגרה, ומחליף את השגרה הקודמת...
וברגע שזה יקרה, הכל יתאחה... קצת זמן
בהצלחה..שאפו על האומץ :)
טלי,
אם זה לא היה מפורסם בפורום הזה הייתי חושב שהסיפור שלך דמיוני.
אבל עצוב שהוא לא.
איך מתמודדים עם נטישה הורית בגיל הזה?
צריך אומץ ואמונה בצדקת הדרך שלך (נשמע כמו קלישאה אבל החיים מעמתים אותנו עם קלישאות מדי פעם) כדי לא להשמע לעצות שלדעתך יזיקו לך, אפילו שהן באות מהמשפחה הקרובה מאוד שלך. בסופו של דבר, את חיה את החיים שלך ולא מישהו אחר. אני מאחל לך שמשפחתך תפנים שאת עשית את מה שאת חושבת שטוב לך וישלימו איתך. דרך אגב - התמונה ששמת מדהימה!! איך המתגרשים עפים להם לעולמות חדשים, יפים, קורצים ומבטיחים... את יודעת אולי מי האמן שצייר אותה? אודה לך מאוד.
טוב לילדתך
טוב לך
טוב לגרוש
עשית שינוי לדור הבא ,(אפשר גם אחרת)
מירב,
ריגשת אותי עם הסיפור הנ"ל.
פעלת כמו שהרגשת שנכון בשבילך.
הורים מטבעם לדאוג.. אפילו שהילדים כבר בוגרים
ובעלי ילדים בעצמם.
בתוך כל הסיפור הזה,
זוהי הזדמנות ללקיחת אחריות ועצמאות גדולה יותר,
מבלי אישורים אפילו מהאנשים הכי קרובים אלינו ואהובים.
הייתה לך ברירה, יכלת לרצות את הזולת, הסביבה הקרובה
ויש בזה גם יתרונות אחדים כמו תמיכה רגשית וחומרית
אך להיות מתוסכלת יותר מהצד הריגשי רוחני
ולבטל עצמך, שזה הגרוע מכל!
כל הכבוד על האומץ!
אני איתך יקרה.
סופ"ש מקסים.
לפני כחודש היה לנגה הבת שלי יומולדת, אמא שלי לא הגיעה. אח שלי התקשר אלי ואמר לי שהוא בטוח שבעוד חמש שנים, נגה כבר לא תיהיה בחזקתי, כי הכל בחזקת תוכנית גדולה שלהם. אחותי הנאורה, גם היא, מתביישת שחתמתי ולא תגיע. רק אחותי הקטנה הגיעה עם בעלה. שאפו.
קודם כל יפה שהלכת עם ההחלטה שלך, ושאת שלמה איתה.
לגבי המשפחה.
אני נתקלת בכל כך הרבה עוולות ופגיעות במשפחות, שאני לפעמים תוהה אם האמונה שמשפחה היא מקום חם ותומך, היא לא איזו אשליה שמנסים למכור לנו.
האנשים הכי קרובים לנו יכולים לפגוע פגיעות שלא ניתן להתגבר עליהן.
חשבי על אם שבנה מנסה להדיח אותה ואת אחותו מדירקטוריון של חברה - סיפור אמיתי שאף פורסם.
האם נאלצה להילחם במשך שנים בבתי משפט נגד בנה שלה בבתי משפט.
היא לא מצליחה להבין איך התינוק הזה שילדה, הילד שטיפחה, והבחור שאותו הכניסה לחברה כמנכ"ל, למרות חוסר השכלתו, יכול היה לתקוע לה סכין בגב, ולסובב אינספור פעמים.
אני מגדלת את ילדיי על סמך האמונה שמשפחה צריכה להיות תומכת וחברית, ואני מסרבת לדמיין שהם עלולים לגדול ולפגוע זה בזה.
אימך כנראה שכחה שאת עדיין בתה, אבל כבר מזמן לא בשליטתה המלאה.
מאחלת לך רק טוב!
והמשפחה? באיזה שהוא שלב תרגענה הרוחות וכל הכעס והלחץ יעבור.
אני גאה בך !
נראה שנהגת נכון...
הורים שמתערבים בין בני זוג זה לא דבר פשוט...
לפעמים להורים יש חלק לא מבוטל גם בגירושין של הילדים האהובים שלהם..
בהצלחה בהמשך..
כואב לקרוא.
אבל בחרת בדרך הנכונה.
גם אנחנו פרקנו משפחה.
וביחסים מעולים עם הגרוש.
הוא גר רחוב ממני.
האנרגיות של אנשים על רבים
כל כך מיותרות.
ולא שוות שום הון בעולם.
חיבוק
איזו תגובה יפה ומפרגנת!!
אהבתי :))
שמחתי שעשית זאת בדרכך..
כוכב על פוסט מעניין וחשוב!
*
בהצלחה בהמשך :)
זה לא שאת ילד קטן ואני פיל ענקי...
זה לא שזה הפוך...
זה הרבה יותר פשוט :
את פשוט גדולה מהחיים - ועולם ומלואו אמור לתת לך כבוד...
ואני ביניהם
נראה לי שהכי חשוב זה לומר מזל טוב לביתך
כל השאר חולף עם הרוח
OK אז ככה...
בחרת דרך מסויימת. לא לכל אחד ואחת היא מתאימה.
אני מניח שזה תלוי במספר גורמים אך בעיקר בנפשות הפועלות.
גירושים זה עסק מכוער בעיקר אם האנשים לא מספיק בוגרים או לא מספיק חכמים רוחנית.
אני ממש שמח שבמקרה שלך זה התאים ויפה שבחרת בדרך שידעת שתצליח ואכן הצלחת בה. שאפו.
אני גם טוען שאת נוסחת ההצלחה לא ניתן לשחזר וכל אחד ואחת צריכים לעשות זאת בדרכם ולכן אני לא בעד לתת עצות, אולי רק הכוונה שאפשר גם לעשות אחרת.
תודה ששיתפת.
לא רק מוכשרת !!!
גם ח כ מ ה בטירוף ....
עשית את זה בדרך הכי נכונה והכי יפה ...
עשית זאת הכי כמו שצריך .
כל הכבוד -
שהרבה ילמדו ממך ...
ויפה כתבת ...
מצדיעה לך ילדה !!!
וממלא את ליבך בכוכבים נוצצים .
(:
אחותך הקטנה-מחיאות כפיים לה.
היא תהיה הגשר להורייך.
לאט.
זה חשוב.
גם להם-הם באים מאהבה.
גם לך -את תזדקקי לאהבה.
וואלה אישי.. זה רק את והוא ושוב פעם---- ר ק א ת ו ה ו א.
בהצלחה בדרך הנכונה והחדשה ובסוף יפול לכולם האסימון בלי החור, שבחיים של
אחרים לא מתערבים יותר ממה שניתן וצריך.
פעלת בדרך הנכונה לך ולמעשה את אחראית בלעדית למעשייך ולתוצאותיהם.
כשיתחדש הקשר עם הורייך תבואי ממקום אחר, שיוויוני וחברי.
תודה על תשומת ה
זה רק אומר שאין גבול לטמטום שנובע מכוונות טובות
יישר כוח
חבל שקטנות מכלה אנשים ,אפילו הקרובים ביותר המתגלים בחולשתם האגואיסטית
ואת
אמיצה בדרכך!
מירב,
מחזק את ידייך ואת גישתך ומקווה כי משפחתך תחכים בעזרתך.
לפני כשנה החל אצלי תהליך דומה, ולשמחתי בזכותה הרבה של אישתי לשעבר ובזכות החלטה משותפת כי הנכס המשותף היחיד שנשאר לנו - בננו חשוב מכל, עשינו הכל באופן משותף, הדדי ובעיקר רגיש כמה שניתן האחד כלפי השני. אפילו את שלב חיפוש הדירות ומעבר הדירה עשינויבסיוע מלא האחד לשניה.
וברור כי להורים אשר סייעו במהלך הדרך חלק מהויתורים היו קשים/ לא מובנים, כמו גם כל התהליך עצמו, מאחר ושינוי מערכת יחסים משפחתית (לטעמי לא פירקנו כלום - מאחר ולמפורק אין עתיד, אלא שינינו תבנית חיים) ללא כל קשר להשלכות הכלכליות - משפיע רבות וקשות גם עליהם.
לשמחתי הרבה, לפני כחודשיים שעבר חגגנו לבני יומולדת 4 בביתי עם כל משפחתו, מכל צדדיה.
מאחל לך כי כבר ביום ההולדת הקרוב תבין משפחתך, כי הם בוחרים לאבד בדיוק את אשר את נאבקת לשמר - משפחה.
את צודקת והם לא...
הורים צריכים לתת גיבוי, פרגון ואהבה ולא להוסיף שמן למדורה.
כל הכבוד לך וגם לו על גירושייך הנהדרים (אם כך צריך לקרוא לזה).
ואיזה מזל לנגה שיש לה הורים כאלה בוגרים, שקולים ואני בטוחה הכי אוהבים שבעולם.
מירב יקרה,
העלית פוסט שבהחלט יכול לגעת בכולנו, כל אחד בנקודה שלו.
אין לי ספק שיש בך חוכמת חיים, ואולי גם לא מעט כוח, לעמוד מול הפרץ הזה ולעשות מה שאת רוצה ומה שנכון לך.
את זה אני מאוד מעריכה. אני חושבת שגם עבור בתך, היחסים הטובים בינך לבין האקס שלך הם יותר חשובים מעוד כמה מעות באמתחתך.
אני נמצאת בנקודה דומה, בעניין אחר, וגם אני זוכה תמיד בחילוקי דעות ביני לבין משפחתי לתארים רבים במיוחד, ולהתניות דומות לאלו שחלות עלייך. אם את לא עושה מה שאנחנו אומרים לך, אז כך וכך וכך, ובוחרים להתעלם או להתעמר.
ובוודאי שהדברים האלו קורים במיוחד בהחלטות הגורליו ביותר בחיינו, באלה שבהן אנחנו צריכים הכי הרבה עזרה ותמיכה.
מבינה מאוד לליבך, מחזקת אותך שתפעלי על פי דרכך, ומצטערת בשבילך על היחס שאת מקבלת, והגרוע יותר, היחס שגם בתך, הנכדה והאחיינית, זוכה לו עקב הכעס עלייך.
כמו שהבנת, יש עוד אנשים ב'מעמדך', גם אם העניין עצמו הוא קצת אחר.
את מוזמנת לפורום "בימת שירה" לקרוא את שיריי, ולהבין את הדימיון. (קראי במיוחד את "יום הולדת עגול").
ג.ע. 2
איריס, תודה על האינפורמציה. הרגע שכנעת אותי לבדוק לעומק את החתנים והכלות העתידיים של ילדיי (והוריהם!) - כיסם, ממונם ומצבם הנפשי :))
קודם כל, שיהיה לך בהצלחה.
אני רואה גם את הצד של ההורים. ילדים לפעמים זה משהו שיכול להיות כ"כ מרגיז, במיוחד כשאתה בטוח שאתה רואה מה נכון והילדים שלך כאילו סותמים את האוזניים שלהם. ובמקרה שלך, אם מעורב רכוש שהם עבדו בשבילו והם מרגישים ש"הצד השני מרוויח", אפשר להבין אותם.
אבא שלי ז"ל היה אומר: "אנשים משלמים הרבה כסף לשמוע את העצות שלי, למה אתה לא מקשיב". ואני דווקא הקשבתי :)
שורה תחתונה ותכל'ס, כבוד שהתגרשת יפה. זה חכם.
טוב.
אני חייבת לאמר שכשהעלתי את הפוסט בכלל לא דמיינתי שכל כך הרבה אנשים יגיעו אליו, ושבכלל יגיבו.
אני מאוד שמחה כאן על התגובות, על המילים הטובות, על התגובות בפרטי. זה מאוד מחמם את הלב.
לאלו ששואלים, אני חייבת לאמר שאני מאוד שלמה עם עצמי, אני לא שואלת את עצמי לדקה אחת בכלל אם פעלתי נכון, ואני גם יודעת שאני אהיה זו שארים את הכפפה ואני זו שאגיע לבית הוריי ואעשה את המלאכה. עשיתי זאת כבר בעבר.
אני שמחה שמה שכתבתי פה נותן כוח ויתן כוח לאנשים לעבור מה שחייבים לעבור, לאסוף כוח. או להסתכל על העבר באופן יותר סלחני.
אני רואה בחשיפה הזו סוג של חוזק וסוג של בגרות ולו בכדי שאוכל לתרום מן המעט שיש ביכולתי בדברים האלו. יש מעט עורכי דין ומגשרים שיודעים את הדרך. מעט חברים שיגידו את הדבר הנכון ומעט בכלל כוח אנושי חיובי שיכול שיכול לקדם למקומות טובים.
הפחד הוא הגורם המכריע בדרך כלל, והחיבור החיובי האמיתי, אם נשאר הוא היחיד שיכול לגבור עליו.
תודה שוב לכל מי שקרא והשאיר את חותמו כאן.
מקרב לב.
מירב
מירבי תודה על השיתוף.
ועוברת דומה משלי.
גם בניתוק. להורי קשה הפרידה
שלי והם עם כעסם.
לא יכולה להכיל גם אותם.
ועושה דרך ארוכה לא תמיד קלה
לבד. גם לא מערבת.
ויש בזה אפיסת כוחות ויש בזה
גם מציאה גדולה. עצמית.
ואת נהדרת. ואת עושה את שנכון לך.
תמיד תשמרי על זה.
בסופו של יום אנחנו נשארים עם עצמנו...
חיבוק.
תמיד מצער שזוגיות מתפרקת.
חושב שנהגת נכון.
אין מחיר לשלוות הנפש.
מאחל לך שהוריך יפסיקו להעניש את עצמם
ממש ממש בקרוב :-)
הכי מבינה אותך בעולם. שמונה חודשים הייתי לבד בתהליך הזה ובכל יום סצנות בכי קורעות קולניות של אימי...עד שיום אחד אמא שלי פרצה בבכי רגשי, הפעם אמיתי באמת... הודתה שאכן זה בלתי נמנע.. רק אז תמכה בי.
כמה שנים אחרי היא לא סיפרה לאף אחד שהתגרשתי..
חזקי מירב. בהצלחה בדרכך שלך..
אוי מירב,
את כל כך אמיצה.
להגיע להחלטה על פירוק משפחה זה הדבר היותר קשה שיכולים לעבור בחיים.
לעמוד מול רגשות האשם שלך עצמך, מול ההטחות של הבעל. מול חוסר האונים של הילדה.
ובנוסף, לא לקבל את התמיכה של מי שאמור להיות לך הכי משענת בעולם! המשפחה הקרובה שלך.
ללכת נגד הזרם של כווולם ולהחליט לעשות מה שטוב לך.
כן...זה הכי אומץ בעולם.
יאללה. תתקשרי, תסלחי.
תהיי המבוגרת האחראית....
את סובלת לא פחות.
תודה על השיתוף - נהגת נכון לדעתי.
כשמידי פעם הם טועים לחשוב שבידיהם הכישורים לייעץ לי עצות לחיים, אני שב ומזכיר להם "את החיים שלכם כבר הרסתם, הניחו לשלי"
מצטטת את התגובה של השכן מלמעלה (קומה2) חזק מאוד, מאמצת
כדאי גם לך לשקול אימוץ
עברנו גישור
אנחנו חברים
אבי ניסה בכל מאודו להכתיב אחרת
כשהבין שלא צלח לו
ויתר (אבל לא עלינו לגמרי)
בכל מקרה מידה פעם מנסה להרים את הראש הפולני בשיטת "אמרתי לך"
רב הזמן רואה שטעה אבל לא מודה
אני שמחה בדרכי/נו...
מקווה שהזמן ירפא
חוץ ממטען גנטי קלוקל אני לא לוקח מההורים שלי דבר (וגם את המטען האמור, שעיקרו היכולת להפוך גרם של חלבה לשני קילו תחת, קיבלתי בניגוד לרצוני) ודאי לא לוקח מהם עצות או תובנות בענייני זוגיות, הורות או לאיזה אינסטלטור להתקשר כשהשירותים נסתמים.
מבחינתי, התפקיד שלהם הוא לאהוב אותי ללא תנאים ולאהוב את נכדותיהם (בנותי). זהו. קשה לי לומר שאפילו את התפקיד המצומצם הזה הם מבצעים היטב, אבל מילא. כל אחד יכול לעשות רק את מה שהוא יכול לעשות. (נהייתי טולרנטי עם הגיל)
כשמידי פעם הם טועים לחשוב שבידיהם הכישורים לייעץ לי עצות לחיים, אני שב ומזכיר להם "את החיים שלכם כבר הרסתם, הניחו לשלי"
גאה בך מאוד מאוד !
ההורים שלנו צריכים להבין
ולא משנה באיזה גיל הילד שלהם...
שלא תמיד נוכל למלא את כל מאוויהם.
כל הכבוד לך.
באמת.
תודה על שיתוף אחות.
לא מזמן ההיתי בהרצאה שבה מנחת הסדנא מתחננת לכל ההורים........."תאוהבו את ילדכם תחבקו אותם.יש הרבה אנשים מסביב שיגידו להם לא. תנו להם ליפול גם.אבל תואהבו אותם"
אין חשוב מזה בעייני.זה ערך עליון של הורה לגדל ילד בחממה של אהבה.לפעמים גם בלי מילים. הדרך שלו גם אם היתה עקומה או מפותלת.
עדין היא מקורקעת לאהבה ולמרכז שלא מאפשרים לו מפוקפקות.אלה רגש חיים וחיות חזק יותר.
אוהבת אותך.
איתך.
שמחה על בחירותיך
מירב,
יפה שפרסמת כדי שאחרים ידעו שניתן להתגרש יפה ולהישאר עם מוכנות לחברות טובה,
שזה לעצמו מטרה לא פשוטה. חובת ההתנסות לשנים הבאות חלה עליכם.
אבל ההתחלה מקסימה בעיני ונושאת כוונה נבונה וטהורה.
לגבי הוריך, נראה שכוונתם היא להצלת 'כבודם' ואולי גם כספם.
דעת הוריך נתמכת לפחות ע"י שניים מארבעת ילדיהם, אחותך ואחיך
(האחות הצעירה באה עם בעלה אבל לא ברור מה דעתה היא והאם תומכת או לא בהוריך...
בכל מקרה השאפו שלך מעלה בי תהיה האם הוא הערכה על הגעתם למרות שהם חושבים כהוריך),
מה שמעלה אפשרוויות כמו למשל:
- פעלת למען בתך ועצמך ואולי גם לחברות עם בעלך כגרוש,
אך בחוסר אחריות כלכלית לגבי רכוש שלהם, רכוש משפחתי, ובכך מעלת באמונם וכספם.
- ע"פ אחיך שהכריז כי 'תוך חמש שנים לא תהיה לך חזקה'
(שקשה לי להבין איך זה הטיעון שלו לא לבוא לשמחת אחייניתו, במה חטאה?)
נראה גם שחושבים את האב לתחבולן ואותך כמועמדת לתואר המפוקפק 'לא כשירה להורות'...
ועוד.
לכן לא ניתן להבין את מהות הכעס של ההורים ו"רצונם במלחמה"...
הקטע שהבטחת לאחותך לא לחתום ובכל זאת חתמת הוא חריג מהנושא המהותי
ולא אתייחס אליו, להוציא כי היה מיותר להתחייב אפשר היה לומר "שתחשבי היטב שוב"
ובכך להניח את דעתה.
אבל החיים מובילים אותנו לעיתים בנתיבים כאלה הגורמים לנו לפעול אינסטינקטיבית
ולהאחז גם בקרני שור, רק לנסות להחלץ מהסחפות בזרם מים אדיר.
אסכם בברכה לבתך למזל טוב ליום הולדתה
ולשניכם שתמצאו אמנם את הדרך לחברות למענכם ולמענה.
הוריך ישלימו עם הזמן.
בהצלחה מירב
דרור
אם רק היית יודעת כמה נגעת לליבי. בנושא הגירושין, לא ההורים.
גם אני התגרשתי לפני שנתיים, גירושין מדהימים עד כדי כך, שביום החתימה עוד שאלנו
אחד את השניה בפעם האחרונה, אם אנחנו עושים את הצעד הנכון.
האקס שלי אמר בחוכמה רבה שעדיף עכשיו, מאשר בעוד שנה, אז כבר ניכנס לסטטיסטיקה.
נהיה כואבים, מרירים, ואולי שונאים.....
ומאז אנחנו חברים טובים.
בדומה לך, לא שיתפנו אף אחד. לא משפחה, לא חברים.
את ה- "פצצה" הנחתנו כמה שבועות אחרי שהמסמך היה ביד.
הוא למשפחה שלו, אני לשלי וכמובן לחברים.
המשפחות הגיבו בהלם - עד כדי חוסר תגובה.
החברים לעומת זאת (טוב, רק שניים) פצחו עלינו בצעקות...
אבל את הנעשה כבר לא היה ניתן להשיב (וכמובן לא רצינו) כך שלא היתה להם ברירה
אלא להרגע. אז הם נרגעו, ואנחנו שוב חברים
הבהרנו להם שאין טעם לתפוס צד, כי אנחנו לא בוחרים אחד כזה, והמשפחות מקבלות אחד את
השניה כאילו כלום לא קרה.
אולי העובדה שאני גרה עם הילדים בחו"ל, מקילה על ההתמודדות, אבל חמי וחמותי הגיעו לכאן לא פעם,
התארחו אצלנו, והכל היה כאילו כלום.
יש דבר כזה גירושין טובים, ומאחלת לכל העולם להשכיל ולהבין שכמו בנישואין, גם בגירושין, ההקרבה והוויתור
הם המפתח להצלחה.
והבוס הקודם שלי יוסיף - צריך לדעת עם מי להתחתן, אבל צריך לדעת עוד יותר, ממי להתגרש.......
אני חושדת שהורים שמתקשים עם גרושי ילדיהם הם הורים שחשבו אלף פעמים על גרושים בעצמם. ולא העזו לעשות את הצעד האמיץ לעבר חוסר היציבות הזמני וחוסר הודאות הרגעי הכרוכים בדבר. הורים שויתרו על עצמאותם ועל אושרם לטובת ערכים כמו משפחה ו...משפחה מתקשים להסכים עם מי ששם את ערך האושר והסיפוק האישיים [האגוצנטריים ע"פ ההורים] לפני המחויבות ל..משפחה. כמה חבל.
השלכה ,מראה, קינאה. זה הכל. [ארזו להם את זה ב"אריזה פולנית" של "דאגה לשלום הצאצא". אריזה בעייתית].
הי מירב,
קראתי את שכתבת. גם אני פירקתי בית לפני 4חודשים. המשפחה שלי לא אהבה אבל גם לא התנערה
ועדיין היה קשה. מכל מה שכתבת מאוד ברור שאת לא זקוקה לשום עצה ואפילו לא לאישור על הדרך המטרות ובכלל
אז שיהיה לך המון בהצלחה ומזל טוב כי עכשיו זה הכל בידיים שלך ואת דואגת שאכן כך יהיה
"כל צעד שתחשבו כלכלית יהרוס עוד אבן קדושה בחברות רבת שנים שהיא חשובה מעין כמוה בחיים לא קלים"
מאלף, משפט מפתח בכתבה מלמדת, תומכת, פותחת עיניים
תודה לך על כך
ומאחלת לך שתהיי חזקה להמשיך בדרכך לטובתך ולטובת ילדתך,
ומקווה שבקרוב גם משפתחתך תצליח להתעלות מעל האגו הפגוע שלהם ולהבין שאיך שפעלת לא היה מכוון נגדם, אלא לטובתך ולטובת הילדה.
את הדוגמא הקלאסית והנדירה למצב הזה.
רוב הגירושים מתחילים בכעס ומסתיימים בהתפכחות
שניכם התפכחתם ואז התגרשתם
כוחה של הפשרה היא ששני הצדדים מרויחים וגם הילדים
ופשרה דרך בתי המשפט גם עורכי הדין מרויחים
בכולאופן, הסיפור שלך מדהים מתוך היכרות אישית ואת יודעת את זה
וזה שבחרת לחשוף נושא כל כך רגיש מראה רק על בגרות נפשית ועל מודעות עצמית גבוהה
את צריכה עכשיו ללכת לפסיכולוגית שלך ולפטר אותה
אני למשל גם גרוש
אבל לא מוצא לנכון לחשוף את הסיפור שלי כי גרושתי אלמנה
תעשי פעמיים קפה אני בא
עמיחי הכוזרי
זכרוני לברכה
לא פשוט מה שאת מתארת, אבל
נקיונך הפנימי, והאמת שלך הם נר
לרגלייך ואין חשוב מזה.....
בהצלחה לך, אני בטוחה שעם כאלה
איכויות, מזומנת לך דרך טובה
אני לא נוהג לכתוב דברים אישיים בדרך כלל אבל,
xxxxxxxxx xxxxxx צינזרתי ;)
(בלי כוונה להעליב) מקווה שלפחות את הנכדה הם רואים...
יש אנשים שאני פשוט לא מצליח להבין...
שיהיה לך בהצלחה... תהני ממה שהרווחת
כמה תבונה וחוסר אגו יש בדרך שבחרת לעבור לפרק חדש בחייך.
באמת אין צורך לטרוק דלת כשעוזבים חדר מחניק לטובת בוסתן פורח.
וההורים והמשפחה מוטב שיתחילו להתמודד ולקבל את הבחירות שלנו
גם אם הם לא מבינים או מכבדים אותן.
או שלא
עכשיו לפחות אני יודעת שאת לא מסננת רק אותי
..
תמיד אמרתי שאת מיוחדת.עדיין עומדת מאחורי מילותיי אלו..
ומוסיפה גם חכמה
.
מירב , הדברים שלך נגעו לליבי.
את אמיצה ואני שמחה שגם מאושרת יותר.
הוריי היו בשוק, שאלו בטרוניה מדוע לא הכנתי אותם לכך?
הם ראו רק את עצמם וצערם...
התקשו מאוד להכיל את דרכי.
אנחנו נשארנו חברים טובים.
אחרי 20 שנות נישואים ושנת גירושין אחת.
לצערי, לא קיבלתי תמיכה גם מאחיי והיחסים לא חזרו להיות קרובים...
מבחינתי נשבר האמון.
מירב, את נחושה ונשמעת מאוד קרובה לעצמך.
אני גאה בך, כאשה לאשה, כבת לבת.
נ.ב.
כן, הם רומנים. אהה.
חיבוק,
כמה שזה נכון.
המפסיד העיקרי זה הם, ואולי הם יחזרו בהם.
יחד עם זה חבל על הילדה שמפסידה סבתא
וחבל עלייך שמפסידה הורים.
לא פשוט.
בהצלחה!
הרבה הורים אוהבים להתערב וחושבים שהם יודעים הכי טוב, אבל זה כבר מוגזם. קשה להתגרש כשאין לך את המשפחה לצידך.
כל הכבוד שעמדת על שלך ולא עירבת אף אחד.
באת לי בזמן.
אני מניחה שזה לא סתם מקרה שבכל זאת החלטת להעלות את זה עכשיו. בזמן הזה. במקום הזה, בהקשר הזה..
להרבה בחירות שלנו יש מחירים. מבאסים. גם כאלו שלכאורה לא צפויים מהקרובים / האהובים / מי שמצופה ממנו לשמור איתך על קירבה. מסתבר שגם לאחרים יש גבולות. גם לך. כנראה שלכולנו..
תודה רבה.
גם...דומה מאוד
ולא פשוט הקונפליקט הזה, בכלל לא פשוט....
העיקר שטוב
ושיש שכן טוב :))
חבל שכך.למה להוסיף כאב וקשיים על מצב לא קל גם ככה?
בכל אפן אני חושבת שעשית נכון.הילדה הרוויחה ובעצם אני חושבת ששלושתכם.
היי מירב,
להורים קשה לקבל שהילדים שלהם מתנתקים מהם
ופועלים לבד בדרך עצמאית.....
שכלית -זה ברור...
רגשית- זה קשה...
אבל אני מקווה שהם יתעשתו ויבינו
שהחיים שלך-- הם לא שלהם!!
יום ההולדת של הנכדה
לא קשור לעניין.
ומי שיפסיד פה....אלה רק ההורים,
שיפסידו בת ונכדה....
מירב יקרה,
שימי ואני חושבים שנהגת בחוכמה וגדלות נפש שגמרת את זה יפה ומעניקים לך תמיכה מורלית:.
אתמול היית שונה (יש סיכוי לגרסת קאבר שלך ללהיט הענק הזה?)
אני ממש גאה בך. על האומץ לעשות בניגוד לדעת משפחתך והעמידה בלחצים. ועל הפתיחות. מקווה בשבילך שהעתיד יהיה ורוד לך ולבתך.
ההורים לוקחים משום מה הרבה יותר קשה
את הגירושים של הילדים מאשר
הזוג עצמו ,זה כאב עבורם שאי אפשר
להסביר ואי אפשר להבין
אבל טוב שהלכת בדרך שלך ושלא
הקשבת לאף אחד רק את יודעת מה
טוב עבורך ,אני מאמינה שהקרע
יתאחה כשהם יראו שאת מסתדרת
ואולי יתחילו לסמוך עלייך
תני להם את הזמן ואני מאמינה
שהכל יהיה בסדר הם בטוח אוהבים
ודואגים לך מאוד
ענת
את נהדרת
וכל הכבוד להתמודדות
הנבונה שלך.
תודה ששיתפת
זיוה
עשית כל כך בשכל!
כל הכבוד לך.
הילדה רכה בשנים והיא מתעצבת בשנים אלו.
ההורים כבר בוגרים ומעוצבים.
מנסיון שלי ושל אחרים סביבי - המחיר הנפשי של גרושין מכוערים לא נמדד בכסף.
אפילו לא במליונים (ואני לא חושבת שבמקרה שלך זה מליונים).
בכלל, זה אבסורד לוגי להגיד למישהו איך לנהל את חייו, גם אם הוא בנך או בתך.
האם בן אדם אמור לקחת את סך הדעות שמסביבו ולעשות שקלול?! נו, באמת..
תגידי להם שבסוף היום את הולכת לישון עם עצמך ועם החלטותייך, ולא איתם.
הלוואי שיתעשתו במהרה.
בהצלחה!
ההורים שלנו חיו את החיים שלהם [ועדין חיים] ואנו את שלנו,
את לא ישנה אתם בלילה,ולא מתעוררת איתם בבוקר,
שלחי להם את השיר " הגוזלים שלי עזבו את הקן" אם המשפט "תפנימו אוהבת אתכם" וזהו,
לא להשתתף ביומולדת של הנכדה שלהם? את מי הם מענישים ? את עצמם?
למרבה הצער משפחה לפעמים יכולה להיות קוץ בתחת. לפעמים מרוב רצון לעזור פותחים במלחמת עולם בלי לקחת שבויים.
קבלי חיבוק חזק-חזק...
מירב היקרה,
טוב שכתבת פוסט חשוב זה....
גם הורים בני אדם וגם הם טועים ...
את תמשיכי לנסות ליצור עמם קשר מבלי לשנות את דרכייך
הכל זמני ....
אני לא מסכים עם הדעה של אחד החברים היקרים שמתגרשים מהבעל ולא מההורים...
זה אולי נכון לזוגות שאין להם ילדים לאלו שמתגרשים ויש להם ילדים
חובה לעשות הכל גם להיות בקשר טוב עם בן או בת הזוג כדי שלילדים יהיה קל יותר
ההורים אנשים בוגרים הם יתגברו בדרכם.
צר לי נגמרו לי הכוכבים אשוב לככב מחר.
פוסט קשה מאד....
ממש עשה לי מצב רוח.
אני מאחלת לך עם כל הלב
שהקרע יתאחה לטובת הילדה ולטובתכן שתיכן.
דבריך מעוררים הערכה רבה. לדעתי, הם יכולים לשמש דוגמא ולעזור לאנשים רבים שקורצו מן החומר שאת ואבי בתך קורצתם ממנו ושנסיבות פרידתם דומה.
האם כל זוג העומד להתגרש יכול לנהוג כך? - לא בטוח, אך גם אם זה יעזור לחלק מן הזוגות - החשיפה היתה כדאית.
לא פשוטה ההתערבות הזאת של ההורים והכל מתוך דאגה לכאורה, מעניין על איזה כפתורים זה עולה אצלהם. אצלנו כל ארבעת האחים והאחיות שהתחתנו גם התגרשו, אני פתחתי סבוב שני של גירושין, אחי הלך בעקבותי, בסופו של דבר, אבא שלי כשעוד היה מפוכח אמר: קללה רובצת בביתנו, אבל אף אחד לא חשב להיכנס לפרטי הפרטים של חוזה הגירושין, כפי שלא בדקו את כיסו, ממונו ומצבו הנפשי כשהלכנו בשאננות לקראת נשואין, פעם אחר פעם.
מתפעלת מהנחישות שלך והעוצמה
מאמינה שעם הזמן כשהמשפחה תראה שטוב לך
ולילדה הקרע יתאחה.
בהצלחה.
לא פשוט. עדיין האדם שיודע מה המיטב עבורו זו את.
לעצם העניין - גם אם מדובר בהסדר רחוק ממיצוי הפוטנציאל הכספי, עדיין כדאי להגיע לפשרה.
בכל זאת הייתם בבני זוג שחיו תקופה ארוכה יחד, ותמשיכו להיות הורים לילדתכם.
מניח שעם הזמן הקרע עם המשפחה יאוחה.
יקירה,
קודם כל שאפו על הדרך
על נאמנות לעצמך
על כבוד ואמת פנימית...
ושנית,
על השיתוף הכנה
שמחזק ומעודד את מי שעוד לא...
כמי שעברה את הדרך הזאת לפני זמן קצר
אני מעריכה את עוצמתך.
גלי
אני בטוחה שאת צודקת. ובכל זאת מנסה לשפוך טיפ טיפה של רוך :
http://www.youtube.com/watch?v=pC5m9eRmlFQ
מירב,
מדהים מה שאת מספרת כי אני עברתי תהליך מאד דומה מול הוריי. אז חשבתי שהמקרה שלי הוא יחיד ומיוחד ואין עוד כאלו סאגות במשפחות טובות. דרך אגב, האם גם את רומניה?
לצערי, אני הגעתי להחלטה הזו בעצמי מבלי לשתף בתהליך גם את מי שהיה בעלי.
על פניו, נראה שהתעוררתי בוקר אחד, רגע לפני החלפת קידומת, וזעזעתי את כל המערכת הזוגית והמשפחתית.
גם במקרה שלי בעלי והוריי עשו הכל כדי למנוע את הגירושים. אך הייתי איתנה בדעתי והתגרשתי באמצעות גישור ולאחר תהליך ארוך ומפרך בן 4 שנים של דיונים בבתי משפט.
הנתק עם ההורים נמשך כ-6 שנים ועם כל הכאב עשיתי מאמצים רבים לאחות את הקרע. בעיקר משום שלא רציתי שההסטוריה תחזור על עצמה. חשוב היה לי בעיקר עבור ילדיי שידעו שעשיתי הכל על מנת לקרב ולהתקרב.
גיליתי שכל אחד מגיב מהמקום שלו ומהיכולות שלו. הוריי, בעיקר אמי ז"ל, לא יכלו להכיל את ההחלטות שלי ואת הדרך החדשה שבחרתי. לשמחתי הרבה, הצלחתי לגשר ולאחות את הקרע המשפחתי כשנתיים לפני מות אמי.
סלחתי אך לא שכחתי.
אני מאחלת לך בהצלחה ומחזקת אותך בדרכך החדשה ובעיקר בקירוב הלבבות מחדש במשפחתך בזמן ובמקום המתאימים לך.
בהצלחה!
יונית
בין שני אנשים,
רק אותם שני אנשים יודעים מה קורה.
חבל לי שההורים שלך לא מבינים את זה.
(זה שהם חושבים שהם יודעים יותר טוב ממך, נו, ככה הורים)
שיהיה איחוי של הקרע במהרה ובשלווה.
ניכרים דברי אמת.
ליבי ליבי איתך.
מאחל לכולכם התפכחות (שבטוח תקרה) ובמהירות (במהרה בימינו אמן) .
החוכמה בתקופת הביניים לא לומר מילים שתפרענה בהמשך.
מצדיע לך.
מה כותבים....
אז קודם כל כל הכבוד
על שעשית את זה יפה
על שטוב לך ולו עכשיו , יותר מקודם .
על שעשית את זה בדרכך .
על שעשית את זה בדרכך .
אני עדיין לא הורה
אבל יודע בבטחון דבר אחד .
ברוב המוחלט של המקרים
ההורים עושים רבים כועסים
רק מתוך הדאגה שלהם
שלילדים/ות שלהם
יהיה הכי טוב שאפשר .
אני בטוח שאם מצאת את האומץ
את היכולת והביצוע של פרוק הנישואין
ועשית את זה בהצלחה
תצליחי גם לגשר בינך לבין הורייך .
(עצוב אגב שהם לא הגיעו , ואין לכך הצדקה )
מה דעתך להפגיש אותם עם הגישור שנעזרת בו ....
לצערי אצלי זה היה הפוך...
הוא בחר להיות האוייב
ושום גישור לא צלח - מבחינתו זה היה:
או שאת אשתי או צ'ילבה לנצח
והמשפחה מסביב תמכה ועזרה מכל הבחינות
עשית את הדבר הנכון עבורכם ועבור הילדים.
הייתי נותנת המווון, בכדי שנישאר חברים...
הישארי חזקה ונאמנה לעצמך
אני לא מבין למה לא מתגרשים מההורים ובמידת הצורך גם מהאחים. לא צוחק. רציני !!!
אני בטוח שתהליך גירושים מההורים יעשה לשני הצדדים רק טוב.
ותחשבו על זה
כל ך עצוב.
או שהם ישלימו עם המצב או שהם רק יעמיקו את הקרע הקיים
לפעמים צריך להציב להם את העובדות מול העיניים
הדרך שבה עשית זאת היא הדרך הנכונה (מהנסיון האישי) ואין שום צורך להתערב לאחרים או שהם יקבעו לך עובדות.
הוריך עדין חושבים שאת הילדה הקטנה שלהם וככה הם יחשבו לאורך כל חייך כנראה......
הם לא מקבלים שאת עצמאית ובעלת החלטה אישית שהם לא נמצאים בא ואת רואה את
החיים אחרת מהם, למרות קשר הדם בניכם.
סבלנות ואופטימיות הם התשובה לשינוי שיחול בקשר בניכם,
בהצלחה ...........
מקדיש לך את השיר הזה
http://www.youtube.com/watch?v=FcXyAxuaMVk&feature=related
תמשיכי לדבוק בדרכך ...............
הבעיה העקרית היא שאפשר להתגרש מהבעל אבל אי אפשר להתגרש מהורים ואחים.
זה כתוב באותיות הקטנות של החוזה.
פעם אחי אמר לאבא שלי שאם אפשר היה להחליף דודים ובני דודים דפוקים בסופר כמו קוטג' מקולקל - העולם היה הרבה יותר טוב.
שנה אבא שלי לא דיבר איות...