כותרות TheMarker >
    ';
    0

    יצירה של רובנר על עטיפת אלבום "כנסיית השכל"

    19 תגובות   יום שלישי, 22/6/10, 15:38

    התפרסמה היום (22.6.10) ב"הארץ גלריה" כתבה קצרה על כך שיצירה של האמנית מיכל רובנר תופיע על עטיפת האלבום של להקת "כנסיית השכל". דומה כי זו דוגמא אחת נוספת הנאספת אל האוסף האין סופי של יצירות אמנות המוצאות הקשרי תצוגה אלטרנטיביים, במקרה זה משוכפלים. כאלה הנצרכים יחד עם אמנות מסוג אחר (מוסיקה במקרה זה). עשה את זה כבר ב 67' אנדי וורהול עם עטיפת הבננה שלו לוולווט אנדרגראונד (ולאחריה עם עוד הרבה מאוד עטיפות תקליטים אחרות).

    כיום הקשר התצוגה הקלאסי (הקונטקסט בו יצירות אמנות מוצגות), דהיינו, המוזאלי, הוא רק אחד מיני רבים. לצידו קיימים הקשרי תצוגה רבים דוגמת: האינטרנט, הרחוב, מסעדות, משרדים, אופנה, פרסומת, שלטי חוצות, קניונים, חלונות ראווה, מוצרי צריכה, מוצרי פופ, גלויות ואפילו איפור...המוצגים, שהוצגו בעבר רק כרפרנט, דהיינו כייצוג אותנטי יחידני, הותקו מהקשר התצוגה המוזאלי המסורתי והועברו על פני כל אתר שיכול היה לקלוט אותם. כתוצאה מכך הפכה היצירה לנגישה ולקומוניקטיבית הרבה יותר. אך דומה כי המקרה כאן הרבה יותר מורכב (אם כי לא חדש) כיוון שהיצירה של רובנר מוצגת על גבי יצירה אחרת. אנשי כנסיית השכל פונים לצבור צעיר יחסית שעבודותיה של רובנר לא תמיד מוכרות לו ומאידך, רובנר מוכרת מאוד בעולם האמנות אך פחות בחוגים של נמעני "כנסיית השכל". מה המהלך המשותף הזה בעצם אומר לנו? שגבולות בין מה שנהוג לכנות "נמוך" ו "גבוה" מטשטשים? ומה מעבר לכך?

    ואם כבר מדובר על מדיום המוני כמו דיסק: מי מקדם את מי? האמן הפלסטי (המשתמש במדיום כפלטפורמה שמטרתה להגיע אל קהלי יעד חדשים) או שמא המוסיקאי במקרה זה? (המשתמש בהילה האמנותית של רובנר  למיתוג עצמי "גבוה")?

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/7/12 23:16:

      צטט: שיר_שטוטית 2012-07-10 21:32:09

      אחלה אגמית יקירתי
      קיץ נעיםמגניבנשיקה

      ---

      חיוך 

        10/7/12 21:32:

      אחלה אגמית יקירתי
      קיץ נעיםמגניבנשיקה

        13/8/11 15:09:
      אביבית, שני אלבומים נפלאים, אגב ימי ביניים, יש לי את שניהם בתקליטי ויניל. רוזן
        13/8/11 12:57:

      צטט: המ(ר)קיז דיו 2011-08-09 08:47:10

      מסתבר שהירונימוס בוש פופולרי:)

       

      רוזן

       

      ---

      כן. הימי ביינימיות שלו נפגשה עם הגישה הפוסט מודרנית ויש ביניהם למרבה הפלא הרבה מן המשותף. תודה 

        13/8/11 12:56:

      צטט: המ(ר)קיז דיו 2011-08-09 08:37:33

      שני שימושים שונים ביצירה של בוש:

      ''

      Dead Can Dance

       

      *

       

      ''

      DEEP PURPLE

       

      ***

      רוזן

       

       ---

      היי אבי, מכירה היטב את האלבום הזה של דד קן דאנס. בזמנו כתבתי עליו אפילו ביקורת (מאוד חיובית) בעיתון הסטודנטים של האונ' העברית.

        9/8/11 08:47:

      מסתבר שהירונימוס בוש פופולרי:)

       

      רוזן

       

        9/8/11 08:37:

      שני שימושים שונים ביצירה של בוש:

      ''

      Dead Can Dance

       

      *

       

      ''

      DEEP PURPLE

       

      ***

      רוזן

       

        9/8/11 08:17:

      צטט: נורית-ארט 2011-08-08 23:55:47

      רשימה מאד מעניינת. אפשר להוסיף לדברייך שהחיבור בין שתי היצירות זו של המוסיקה וזו של רובנר יוצרת ומייצרת את התופעה האינטרטקסטואלית שבה 'טקסטים משוחחים' ביניהם ובכך הם מרחיבים את משמעות העומק של היצירה.

       ---

      אכן. תודה נורית

        8/8/11 23:55:
      רשימה מאד מעניינת. אפשר להוסיף לדברייך שהחיבור בין שתי היצירות זו של המוסיקה וזו של רובנר יוצרת ומייצרת את התופעה האינטרטקסטואלית שבה 'טקסטים משוחחים' ביניהם ובכך הם מרחיבים את משמעות העומק של היצירה.
        26/7/11 14:36:

      צטט: Maayan Art Gallery 2011-07-25 22:26:45

      שניהם מקדמים האחד את האחר ואפשר גם לראות בכך שיתוף פעולה יפה ופורה בין שני סוגים שונים של אמנות:) ערב מקסים וחופש שמח לאביבית היקרה ובני ביתה..:-)

       --

      תודה רבה מעיין המקסימה

        25/7/11 22:26:
      שניהם מקדמים האחד את האחר ואפשר גם לראות בכך שיתוף פעולה יפה ופורה בין שני סוגים שונים של אמנות:) ערב מקסים וחופש שמח לאביבית היקרה ובני ביתה..:-)
        24/6/10 12:46:

       

       

      שלום אפרת, לא התייחסתי לשלוב מדיה. התייחסתי בעיקר לאספקט של שלוב הנמוך עם הגבוה ולהפך, שזו תופעה שלא התקיימה כמובן בימה"ב ואח"כ באופרות: אז ההקפדה על גבולות הנמוך והגבוה נשמרה. אבל גם נכון שזה לא כל כך חדש. אכן הזכרתי את וורהול והוולווט אנדרגראונד כמי שככל הנראה התחילו את "המסורת" הזו. זהו עוד שיקוף של המצב הפוסט מודרני המאפשר שלובי שעטנז שכאלה. כן ירבו
        24/6/10 11:35:


      תודה על פוסט מעניין :)

       

      אבל האם עירוב של מדיומים זה דבר חדש?

      בכנסיות, בזמן המיסה, יכלו המאמינים לשמוע מוזיקה של מלחינים כמו באך, מוצארט, ליגטי (תלוי בתקופה) ולראות אמנות של ציירים כמו לאונרדו דה וינצ'י, רפאל, אפילו ויטרינות של מרק שגאל, בזמן שהם נמצאים פיזית בתוך יצירה אדריכלית.

       

      או אופרה, שהיא עירוב של מוזיקה, שירה, מחול ואמנות פלסטית.

       

      עיצוב של עטיפות תקליטים, כשהם עוד היו תקליטים ולא דיסקים, היתה אמנות בפני עצמה, והיה בה משהו מאד נגיש, כי זה היה בכל בית. אז לרוב זה היה פשוט עיצוב גרפי, אבל רוברט מייפלתורפ צילם את פטי סמית לעטיפה של אלבום שלה, אנדי וורהול עיצב את העטיפה המפורסמת של ולווט אנדרגראונד (הבננה) וגם עטיפה לאבנים המתגלגלות. זה חלק משיתוף פעולה כולל יותר בין אמנים מתחומים שונים, וזה אחלה דבר.

        23/6/10 19:45:

      NICE
        23/6/10 14:25:

      1972 The Rolloing Stones, Exile on Main Street

      Photographer Robert Frank

      -

        23/6/10 08:33:

      כן. מסתבר שיוצרים מדיסיפלינות שונות - ובעצם לא רק יוצרים - משתפים יחד פעולה וזה עוד תוצר של המצב הפוסט מודרני.
        23/6/10 01:26:
      אני לא בקיא בעטיפות אבל סתם ככה בלי כל קשר נזכרתי בצלם יאן סאדק שהוא צלם אהוב עלי במיוחד שהיה פעם מאוד מקובל על כמה מהלהקות
        22/6/10 21:03:

      נשמע רעיון אדיר
        22/6/10 20:23:


      תודה אביבית,

      חבל שאין את העבודה עצמה בכתבה...

      הייתי מציע ללהקה ולרובנר, לשלב קובץ אנימציה שלה, כטראק נוסף באלבום,

      כך אפשר יהיה גם להנות מהמוזיקה ומווידאו-ארט.

      ארכיון

      פרופיל

      אביבית אגם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין