האם אנחנו באמת רוצים לשנות? ואולי נוח לנו עמוק בזבל המוכר והחמים? יותר מנוח: יש הנאחזים בכוח במציאות הקשה והמוכרת. קוראים לזה דפוסים.. רונה הזמינה אותי לטפל בהמכיוון שהיא לא יכולה לעמוד על הרגליים. כבר בטלפון הרגשתי בהתנצלות שבקולה, מסוג האנשים שמתנצלים על כל דבר. כאשר הגעתי אליה והתחלנו סדרת טיפולים, שילבתי רפלקסולוגיה עם שיחות. אשה בת יותר משבעים עם קול וגינונים של ילדה. היא תיארה את ילדותה בקיבוץ כנפלאה לקח לנו כחצי שעה להבין שהילדות שלה היתה קשה עד נוראית, לא כאן המקום לפרט.. אבל היה נחמד לחשוב שהיה נחמד (-: האשה הזאת נשארה כל חייה ילדה קטנה הזקוקה לתמיכה, וכשאתה לא יכול לעמוד על הרגליים אתה זקוק לתמיכה . תוך כמה טיפולים התחיל קולה להשתנות, מקול מתחנחן ויללני לקול שמראה על נוכחות והפלא הגדול: רונה התחילה ללכת! ואז הגיע הטלפון ממנה:אני מצטערת, הכאב של הילדות חזק מדי אני מעדיפה לחזור להליכון וכך היה. עוד דוגמאות - בהמשך (תודה לאיש עם הבלון הצהוב) |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הסיפור ריגש אותי
תודה נאווה
הסיפור שהבאת כל כך רלוונטי ומהווה דוגמא לאחיזה שלנו בדברים שאין לנו צורך בהם. אך מתוך הרגל לחיות בסבל (שהאדם אין לו הבנה שהוא אכן סובל, כי הוא שורד..) וכדבר מוכר וידוע, נוח לרבים להמשיך לקיים דפוסי התנהגות לא רצויים ואף מקשים על החיים.
תודה ששיתפת יקירה
תודה.
תודה על השיתוף.
זו תזכורת בשבילילמקומות שאני לא רוצה להשתנות בהם
:))
http://www.google.co.il/images?hl=iw&q=%D7%90%D7%A0%D7%99%20%D7%92%D7%90%D7%94%20%D7%91%D7%9A&um=1&ie=UTF-8&source=og&sa=N&tab=wi
http://www.2all.co.il/web/Sites/makcim/9492_(713).gif
העלתי תמונה תוך חצי דקה (-: