בזמן עתיק עתיק במקום לא ידוע נולדה פיה .

חייה של הפיה היו נעימים מאוד , היא עפה בין פרחים קסומים בשלל צבעים , בין ענפי עצים ירוקי עד ,

נמה על מרבדי דשא רכים , עם שחר רחצה גופה במי הנחל שמש חמימה האירה לה פנים  , אגלי טל טהורים הרוו צימאונה ,

ואוכמניות סגלגלות השקיטו רעבונה .

בימים הייתה עסוקה הפיה במשימות היער הרבות ,

דאגה לצומח ולחי כאחד , השכינה שלום בין מדונים , ריפאה פצעים ומכאובים ,

לכל דורש מענה מידי נתנה , בחיבוק , ליטוף ,מילה טובה או עצה , הכל מתוך אהבה רבה כך שרתה את שוכני היער נאמנה.

אך לעתים הפיה הייתה עצובה , כל עולמה הסתכם ביער בו בילתה משחר ילדותה ,

ולמרות יופיו חשה כאילו בכלוב היא סגורה .

בלילות עת שוחחה עם החיות גילו הם לה סוד .

הפיה מוקסמת וסקרנית מאוד החלה לחקור ולדרוש ,

ספרו בקשה בקולה הרך מה שם קורה ?

בשקיקה גמעה המילים ,כאן יהפכו הם מעת לעת לסיפורים ,

 .