כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    0

    האוכל לפני הכל

    0 תגובות   יום שלישי, 22/6/10, 19:43


    האוכל לפני הכול 

    אני הולכת לפתוח נושא לא קל על האוכל.לכאורה מה לא קל בו?אוכלים כמה שיש וזהו.אז זהו שזה ממש לא כך. 

    האוכל היה נושא מרכזי בחיינו ,חשוב,בעל קדושה ,אשר יש להתייחס אליו בכובד ראש. 

    דבר ראשון יש לזכור שההורים לא היו במקום בו היה שפע אוכל.הם היו באושוויץ ובמחנה עבודה.והאם אנחנו הילדים יודעים מה זה להיות ללא אוכל?

     האמת לא נתנו לנו לדעת מה זה אומר להיות בלי אוכל.בוקר,צהריים,ערב לילה בכל מצב האוכל היה צריך להיות בפינו.ואוי לזה שצלחתו הייתה נשארת ריקה מלבד צלחתו של אבא ,אשר פעם היה בחיידר ולמד שיש להשאיר פאה כמו בשדה החיטים עבור עניים.אבל אנחנו –לא!כי האם אנחנו יודעים שיש המון ילדים עניים בעולם?ולהם אין את הזכות להיות ילדיהם של "בוגרי שואה"-הם מסכנים.אנחנו לא.לכן עלינו לאכל המון,הכול והצלחת מבריקה אחרינו... 

    אני הייתי מקיאה את כוס החלב בבקר ,אך אמי הייתה מרוצה שלפחות שמתי אותו בפה. 

    גם איכות האוכל הייתה מאד חשובה .המון בשר.לעיתים הייתי מתלוות אתה ל"שוק הבשר" ונגעלת מראשי הצאן והתרנגולים השחוטים על הקולב..היום לפחות מקפיאים אותם...פחות מחזות קניבאליים...ואז אמי הייתה קונה בשרים מכל הסוגים ונקניק והכול מלא שומן... כל עוד נפשי בי הייתי יוצאת מהחנות ונשבעת לא לחזור ,אך עם שתלטנותה של אמי לא היה סיכוי. 

    והיו כמה חנויות בשר לבקר...אחת מהם הייתה "צירקה פיי"[ראש תרנגולת] -אשתו של בן דודה של אמי-שאני קראתיה בכינוי זה מכיוון שפניה היו אדומות כשל התרנגולות שעמדו בתור קניבאלי מתות בחנותה.היא הייתה אומרת בהונגרית יבבנית.."האט נה מונדיו"[אל תגידי..]על כך מה שאמי טרחה לומר לה. 

    ירקות ופירות רבים קנינו בשוק.האוכל של אמי היה טעים מאד וערב לחיך.אך כשכל הזמן עליך לטחון אוכל אין מוצא מלבחול בכל מה שנדחס ,והכול כדי שלא נרעב כמו הילדים העניים בעולם. 

    וסיפרה לי אמי על הסיר הגדול של המרק באושוויץ ועל הקאפו הרשעית שנתנה לה רק את המים ללא תפוחי האדמה.והשירים ששרו לה בהשראת הרעב... והפה ממשיך לטחון אוכל ללא רעב על בטן מלאה וגם ממתקים הרבה.בדיוק ההיפך ממה שהרפואה היום מלמדת על מזון נכון. 

    המרד הגיע.העונש קרה.בגיל הטיפש עשרה סתמתי פי מלאכל אחרי שאבי ציין שאני כמעט נראית שנמנה כמו אמי. עד ששבתי הביתה בהריון עם בני הבכור לאחר מספר שנים,שוב לא יכלה אמי לפתוח את לועי.זה היה מרד הנעורים הכי איכותי שיכולתי להביא על עצמי. 

     

    רק מה?הנקמה הגיעה בצורת בעלי לעתיד.ברגע שלא רצה לאכל ממאכליה לא יכלה יותר להביט עליו בצורה חיובית.מה זה הרזה הזה שלא אוכל?ועוד ממאכליה...אבל זה באמת כבר לא לפוסט הזה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אסתר רבקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה

      רשימה